חבל שלא מתוכננת עיר במרכז לבני מיעוטים ששרתו בצה"ל

[דן רוזנצביג]

תודה עבור העדכון

אני שמח שהתקון נעשה ושיוסרו העוותים.

 

[ש מים]

על פירגון שמעת?

 

[ש מים]

מדיניות הממסדר הציוני כלפי המגזר הערבי

ועכשיו אתה בטח מבין לבד עד כמה לא ראוי - מבחינת היקף וחשיבות הנושא - לענות בפורום ובפורמט זה. על אחת כמה וכמה משום שאיני מתיימר להכיר ולהבין את מלוא רוחב היריעה ואת כל הרקע ההסטורי (כל הידע שבידי נצבר במהלך העבודה השוטפת מול ועם המגזר, ובעיקר במהלך 10 ומשהו השנים האחרונות).
ועכשיו, לאחר הקדמה חיונית זו, אנסה להשיב לחלק מהדברים, שבמקומות שאינם עובדתיים, אלא מחייבים פרשנות ודיעה אישית, מייצגים את דעתי הפרטית בלבד.
אתה כותב:
"למיטב ידיעתי, ממשלת רבין השניה היא שהובילה שינוי משמעותי בתחום... לפני כן, רוב התנהלות המדינה הייתה בפירוש מפלה: אם בהיבט הקנייני של הפקעות לא מוצדקות (ע"ע יום האדמה הראשון), ואם בהיבט התכנוני - תכנון מוכתב מלמעלה שבעיקרו התאמת ה"קו הכחול" לגבול הבינוי הנוכחי של היישוב, וכלל לא עסק בהסדרה או בצרכים עתידיים.
אם שינוי הפרדיגמה התרחש אחרי 45 שנה (למעשה, אני מניח שהוא החל קודם, ולא יסתיים לחלוטין עוד שנים רבות, כי בכ"ז יש סכסוך) ליישובים הערביים יש פער של 45 שנות אפלייה לסגור. לדעתי, וזו בהחלט דעה פוליטית, זו הצדקה ברורה להעדפה מתקנת.
ללכת ללשון החוק בנוגע לייזום התכנון? זו לדעתי קצת התעלמות מהשחקנים הארציים שמסייעים בתכנון מקומי (כמו משרד השיכון), או מהכוח שיש (עדיין) לערכאות התכנון המחוזיות והארציות לקדם או לבלום תכנון מקומי."

ובכן:

1. אני לא יודע מה עשתה "ממשלת רבין השניה". זה לפני "נקודת האפס שלי". אבל כפי שכתבתי: "הרשות לפיתוח כלכלי במגזר הערבי" הוקמה בשנת 2007. תקופת כהונתו של אהוד אולמרט (שנכנס לתפקיד ב- 4.5.2006). לאור הזמן הקצר יחסית (אתה יודע, הקמת גוף כזה מחייבת תקציבים, מינויים וכו'... דבר שמחייב הרבה וועדות, אישורים וזמן) - ממועד כניסתו לתפקיד ועד הקמת הרשות - ייתכן והרעיון נולד בתקופת אריאל שרון.
2. אתה מדבר על "תכנון מפלה" וכולל במקשה אחת מגוון היבטים, שאינם בהכרח קשורים זה בזה (ועוד לא נגעתי בסוגייה האם מדובר ב-"מפלה" או לא). למשל: "הפקעות לא מוצדקות". משפט מאוד "אופנתי", אבל גם מאוד "סיסמתי". מתאים לכותרת ראשית בידיעות-אחרונות (צהובות). לפי איזה קריטריון אתה קובע מה היא "הפקעה מוצדקת" ומה לא? והאם כל ההפקעות שביצעה המדינה במגזר הערבי היו "לא מוצדקות", או שהיו כאלה שלדעתך הן כן מוצדקות. פרט, נמק והסבר... (לא מאוד קשה להתמודד עם אמירה כוללנית כל-כך, שמחייבת חקירה והשוואה של כל הפקעה והפקעה שבוצעה - במגזר הערבי, דרוזי, מיעוטים ויהודי - מאז הקמת המדינה ועד היום.
3. אתה מדבר על "תכנון מפלה" ומדבר על "התאמת הקו הכחול לבינוי". גם כאן מדובר באמירה נורא כוללנית, המחייבת בחינה של כל תכנית מתאר ישובית שבוצעה במגזר הערבי, מהקמת המדינה ועד היום. אני לא רוצה להכנס לנושא, בעיקר לאור האמירה/שאלה המכלילה שלך (לא הגדרת חלון-זמן לבחינה), אבל מהיכרותי ב-10 השנים האחרונות: אתה צודק בעובדות ("התאמת הקו הכחול לבינוי") אבל טועה לחלוטין בפרוש (בקצרה ועל רגל אחת: תכנית מתאר ישובית קובעת יעודי קרקע לישוב לפי תחזית גידול וצרכים לשנת היעד. לעיתים תכופות, "הקו הכחול" כולל את כל תחום השיפוט של הישוב, אבל תחום הבינוי המתוכנן - ברוב המוחלט של הישובים והתכניות - אינו תואם את תחום השיפוט, משום שעד כה, כמעט כל הישובים בהם נתקלתי, מחזיקים בעודפי קרקע שמאפשרים את אי-ניצול כל המלאי הקרקעי של הרשות. בתיאוריה (מה שקורה למשל לרוב במגזר היהודי) - התכנית וייעודי הקרקע אינם מתחשבים בבינוי הקיים, במידה ואינו חוקי (ראה "מתחם ירקונים" בפתח-תקווה, למשל) ובמצב שכזה הבינוי הקיים מסומן להריסה. המצב במגזר הערבי (והדרוזי) הנו הפוך לחלוטין: המצב הוא שגבולות הבינוי המתוכנן "רודפים" אחר הבינוי הקיים/הלא חוקי, והוא המכתיב את יעודי הקרקע. כך נוצר מצב שתואם את התיאור שלך: "הקו הכחול" (אני מניח שכוונתך היתה "תחום הבינוי") למעשה "מצלם מצב קיים", או - "מותאם לגבול הבינוי הקיים"...

ועכשיו לנקודות אחרות, שבחלקן נגעת בריפרוף ומחייבות הרחבה (כי אחרת ארגיש שעשיתי עבודה שטחית מידי

):

1. נגעת מאוד בריפרוף בנושא "התכנון במגזר הערבי במהלך 45 השנים". לא פירשת איזה 45 שנים (כידוע, מדינת ישראל הוקמה ב- 1948. 45 שנים מביא אותנו לשנת 1993. למה עצרת בשנה זו דווקא?). אז מהיכרותי עם תכניות רבות במגזר (לא ערכתי תיארוך, אבל נקודה זו מאוד מאוד מסקרנת לחשובה, להבנת ולמידת ההתייחסות לנושא), בהחלט רואים שינויים עצומים בתכנון. בהכללה, אפשר לאמר שהתכנון הראשוני היה מאוד כוללני (אפילו כזה המתבטא ב-"תכנית כתמים" בלבד, כמו תכנית המתאר הראשונה של אום אל פחם). אין לי מידע מדוע כך בוצע התכנון, אבל נתקלתי בתכנון שכזה גם במגזר היהודי, בשנים מקבילות) ובהחלט כל נושא ה-zoning כמעט ולא היה קיים. זאת לעומת התכניות הנוכחיות, בהן קיים אולי "פירוט יתר" לנושא שימושי הקרקע. אני לא רוצה לשפוט כאן - אם טוב או רע (ובטח לא להכנס להגדרה של "אפלייה" כן או לא), כי קיימת בנושא זה מחלוקת מקצועית גדולה, בעולם התכנון העירוני.
2. "סגירת פערים בתכנון": אני לא יודע על איזה "פערים" אתה מדבר, אבל כן יכול לדבר על פערים שאני רואה. למעשה, בהכללה, קיימים 2 פערים גדולים בין התכניות במגזר היהודי והמיעוטים (אני בכוונה כותב "מיעוטים", כי הדבר נכון מאוד גם לדרוזי): האחד הוא נושא הקצעות שימושי קרקע לתעסוקה והשני הנו נושא הקתאות הקרקע ליעודים ציבוריים.כל אחד הנו נושא בפני עצמו ולכל אחד מסקנות ותשובות אחרות. אתחיל בנושא התעסוקה: אני לא יודע מה השיקול התכנוני שעמד בפני המתכננים, בתכניות בהן לא הייתי מעורב, אבל מהיכרותי עם המגזר - הנטייה הברורה היא להקצאת קרקע למגורים. הן התושבים/בעלי הקרקע והן הרשויות (אולי בלחץ של הבוחרים) לוחצים על המתכננים לייעד קרקעות למגורים ולא לתעסוקה. כך, רוב שטחי התעסוקה שתראה במגזר ממוקמים על קרקעות מדינה (וגם זה בהיקפים נמוכים, כי בפני הרשויות השונות - כולל המדינה - עומד הצורך בהקצאת קרקעות מדינה לדיור למחוסרי קרקע). המצב לא ממש השתנה עם השנים, ולדעתי הוא ישתנה רק כאשר ישתנה שוק הנדל"ן במגזר הערבי, ויהיה זהה ליהודי. המצב אף גרוע יותר בנושא שטחי ציבור: כמעט כל הקרקעות הציבוריות נלקחות מבנק הקרקעות של המדינה, וישובים בהם אין מאגר כזה (ראה בקה אל גרבייה, או ג'סר זרקא למשל), כמעט כל הקרקעות "החומות" נפלשו ובפועל קיימים בהן מבני מגורים. על שטחים ירוקים בכלל אין מה לדבר, כי לאור המדיניות הנ"ל, בכל הנוגע להפרשות קרקע לצרכי ציבור, בעיני בעלי הקרקע הפרטית הפרשה לשצ"פים הינה "חבר מכוכב אחר". לצערי, מוסדות התכנון התכופפו במהלך השנים ללחצים הנ"ל, וכתוצאה מכך כמעט ולא תראה שצ"פים (הן בתכניות ובוודאי ובוודאי שבפועל) במגזר המיעוטים. אני תקווה שהמצב ישתנה, כי מגיע לתושבים איכות חיים!!!
3. ייזום תכניות: לא עשיתי מחקר השוואתי לבדוק מספר יוזמות (ומימון) תכנון במגזר היהודי לעומת הערבי/מיעוטים, לאור שנות קיום מדינת ישראל, אבל אני בהחלט (ויותר מכך!) סבור שיש להשוות את המצב ומסיבות שונות, אפילו לסייע למגזרים אלו. יחד עם זאת, חובה עלינו לזכור כי במקרים רבים, המכשולים וההתנגדויות לתכנון מגיעות מצד הרשות המקומית עצמה (ראה כפר-קרע ותכנית ענ/130 למשל).

כאמור, מדובר במענה "על קצה המזלג", אבל מקיף ומעמיק ככל שהפורמט הנוכחי מאפשר.
מקווה שפקחתי עיניים ועוררתי שאלות.

 

[ש מים]

הגהות

ס' 2: במקום "לא מאוד קשה..." צ"ל: מאוד קשה (להתמודד עם אמירה כזו).
ס' 1 בהרחבה שלי: כתוב "נקודה זו מאוד מסקרת לחשובה". צ"ל: וחשובה...
ס' 2 בהרחבה: במקום "נושא הקצעות שימושי קרקע" צ"ל נושא הקצאות קרקע... כנ"ל במקום "נושא הקתאות הקרקע...".
ס' 3 בהרחבה: במקום "לאור שנות קיום..." צ"ל - לאורך שנות קיום...

 

[הרשע הקטן]

תודה! מאד מעניין

כעת אני הוא זה שלא יכול להרחיב על התשובה המפורטצת והמעמיקה שלך. רק כמה נקודות:
א. אני מודע למורכבות המצב הנוכחי. ההיסטוריה, למיטב היכרותי השטחית, הרבה פחות רב צדדית. לממסד הישראלי לקח כמה עשורים עד שהחל להתייחס ליישובים הערביים כאל סוגיה אזרחית, ולא כאל סוגיה לאומית. זו הסיבה שבעטיה ציינתי את ממשלת רבין השניה (ומכאן 45 שנה - עד תחילת-אמצע שנות התשעים), שבתקופתה הואץ המפנה.
ב.כתבתי "הממסד הישראלי" ולא "הממסד הציוני" כי,בשלוש מילים, קק"ל.
ג. התאמת הקו הכחול לבינוי הקיים יכולה לבטא הרבה דברים, מליגליזציה של עבריינות ועד "חנק תכנוני". גם כאן, אני מדבר על ההיסטוריה, ואז השאלה היא מה הייתה נקודת ההתחלה התכנונית, וכיצד ההקצאות התכנוניות מביאות לידי ביטוי את מאפייני היישוב וצרכיו.
ד. אני חושב שאחד הדברים החשובים שתכנון צריך לעסוק בו הוא פיתוח "ארגז הכלים התכנוני" מבחינה מנהלית/משפטית/כלכלית, ושהכפרים הערביים המתעיירים זקוקים למענה מיוחד. זו כבר (שוב) השקפה פוליטית רחבה יותר: בשביל שוויון הזדמנויות בתנאי התחלה שאינם שווים (וכאן אני מתייחס למצב הנוכחי של יישובים אלה, בלי קשר לסיבות שהובילו אליו), יש צורך בפתרונות מיוחדים על מנת, כמו שאומרים באמריקאית, "ליישר את המגרש".

 

[ש מים]

אני מסכים בחלק

1. ההיסטוריה היא הרבה יותר רב-צדדית ממה שנדמה (ובכל יום אני לומד יותר. עכשיו, למשל, חזרתי מביקור אצל חבר באחד הכפרים בואדי ערה, ושם - תוך כדי שיחה על הא ודא ורכילות וקיטורים - התברר לי שאוכלוסיית הואדי מורכבת מערב רב של מהגרים, ובאותו כפר גדול ספציפי קיימת הפרדה ברורה בין "המהגרים המצריים", שהגיעו לפני כ-200 שנה, "כפועלים שחורים ועלובים, של בעלי הקרקעות מהכפר" לבין מעמד "הוותיקים" וכי בקרב "האצולה הוותיקה" קיים מרמור רב על "ההשתלטות על הערב-רב" על הנכסים והכלכלה בכפר.
2. אני חושב שהממסד הישראלי הזניח והתייחס "בחוסר חוכמה" למגזר הערבי. ולמעשה פעל לדעתי ברצף של טעויות וכהות-לב ובעיוורון גמור, שאולי הביאנו למצב העגום הנוכחי. אבל מצד שני, אני לא בקיא בהסטוריה ובפרטים אז אני לא רוצה לשפוט את קודמי. מה שאני כן יכול ורוצה זה ללמוד מההסטוריה כיצד לא לחזור על הטעויות ועל השגיאות. ועל כך אני מנסה לכפר ולתקן בכל יום ובכל רגע. אם כי בהחלט ייתכן שבעיני דורות העתיד גם אני אצטייר כשוגה וטועה...
3. שוב, לא חקרתי את רצף ההסטוריה, אז לא אוכל לטעון או להסכים שרבין חולל שינוי בגישה כלפי המגזר הערבי. גם לא הייתי יכול לאמר שכל מה שעשו ממשלות רבין היה טוב וכל שעשו האחרים היה רע.
4. קק"ל?? מה לקק"ל ולמגזר הערבי? מה הקשר??
5. נכון. "התאמת הקו הכחול למצב הקיים" יכולה להצביע על "חנק תכנוני", אבל לשם כך יש לבחון כל תכנית בפני עצמה. אני לא בחנתי, אבל יכול לשער (מההיכרות עם התכניות במגזר) שיש כאן - בהכללה - צירוף של 2 גורמים: האחד הנו פער גדול בין מועדי אישור של תכניות המתאר ואי-תכנון תכניות חדשות (אני מניח - שוב, בלי לבדוק - שהתכניות הראשונות היו תכניות "מאפשרות פיתוח", אבל אז חלה סטגנציה תכנונית ומה שקרה זה שהתכניות הישנות לא ענו יותר על צרכי הישוב) והגורם השני היה אי-אכיפת חוקי התכנון והבניה. בכל מקרה, אני מתנגד ליציאה בהצהרות מפוצצות (ובעיקר מתסיסות!) לפני שבודקים את המצב בצורה מקצועית ואמינה.
6. מסכים בעקרון עם סעיף ד' שלך (אפילו שאני כנראה לא נמצא במחנה שלך), אבל חושב - שוב - שיש לפרט ולא להשתמש בסיסמאות. ואם אנסה לפרט ולהביא דוגמא ל-"פתרון ייחודי" שהממסד (ממשלה) צריך לנקוט בו, עמ"נ לעודד פיתוח והשוואת תנאים בין המגזר הערבי ליהודי, אז הדבר הראשון שצריך לעשות זה הקמת משרד/מנגנון שיטפל ב-2 סוגיות עיקריות: רישום הקרקעות והפרדת המושעות (תכניות איחוד וחלוקה). א"כ בכל השאר...

 

[הרשע הקטן]

שוב תודה

על עוד התייחסות ארוכה ומפורטת

 

[ש מים]

בבקשה. ואגב "חנק תכנוני"...

אם מחפשים את האשם ב-"ממסד" אז "החנק התכנוני" אינו חל רק על המגזר הערבי. לרשימה אפשר להוסיף גם את המגזר הכפרי-היהודי (בעצם, אולי גם העירוני? ראה את העיר חיפה למשל: מתי אושרה תכנית המתאר שלה?? או מושב עופר: אתה יודע שעד לפני כ-10 שנים הוא בכלל היה ללא תכנית סטטוטורית?? או גבעת-עדה, שתכנית המתאר שלה אושרה ב- 1982...).
אז לפני שרצים לנגח, אני מציע להיות הגונים ומקצועיים. הכפשה לא מבוססת מביאה לשינאה והעמקת תהומות ולא לגישור ותיקון טעויות.

 

[הרשע הקטן]

רגע רגע...

נראה לי שאתה מתכוון למישהו אחר. אני התנסחתי מאד בזהירות, ואני ממש לא רץ לנגח. דעותי האישיות מורכבות ממה שאני ספגתי וראיתי בתחומים שונים. הן די נחרצות, אבל לא נוגעות דווקא לנושא תכנון ומקרקעין, שדורשים רמת התמצאות שאין לי.
אם כבר אנחנו גולשים לנושא הזה: מערכות התכנון הישראליות סובלת מאד מהתרבות הפוליטית בארץ, שבנויה על הסדרים ל"בינתיים", העלמת עין, והימנעות מניסוח מטרות ברורות.זה הההיפך מתכנון. אני לא מתכוון דווקא למתכננים, אלא בעיקר לסוג הלחצים שמופעל אליהם. היישובים הערביים סובלים מזה, המגזר החקלאי סובל מזה, לפחות כיום (כל הטיפול לאורך דשנים בנושא הזכויות במקרקעין), וגם הדוגמה של חיפה היא אופיינית לעירייה שלא היתה מסוגלת לנסח ולקדם תכנית ברורה (ומהיכרות אישית, עיריית חיפה היא דוגמה מצוינת להסדרי "בינתיים" ואי ניסוח מטרות).
מהבחינה הזו, מצבם של היישובים הערביים הוא דוגמה קיצונית לסימפטום ישראלי

 

[ש מים]

סליחה על הקפיצה...

אבל השתמשת במונחים "מפוצצים" ו-"סיסמתיים" ("קיפוח", "הפקעות לא צודקות" וכיו"ב), מבית היוצר המאוד מסויים...
ואתה טועה "במעט": מערכת התכנון בישראל אינה שונה במאום משאר המערכות הגדולות במדינה. ואולי את "האשם" יש לתלות דווקא בהתערותנו במרחק המזרח התיכוני, שפועל לפי העיקרון של - "אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים". לאף אחד לא בוער כלום, יש זמן, שוואייה שוואייה... זו בעיה של תרבות והתנהלות. בשוויץ וגרמניה זה לא ככה. גם לא ביפן ובקוריאה. אבל להם יש את המגרעות שלהם.
אני לא יודע אם הישובים הערביים הם "דוגמא מצויינת לסימפטום ה-"מחר", אבל לדעתי הם דוגמא מצויינת לאי-הגדרת מדיניות וחזון.

 

[ש מים]

במקום "מרחק" צ"ל: "המרחב המזרח תיכוני"...

 

[הרשע הקטן]

התכנון בהחלט דומה למערכות גדולות אחרות במדינה

ולישראל יש בעיה כללית בתחום המדיניות הציבורית. אתה תולה את האשם בהתערותנו במרחב, אני שם דגש על תרבות המדינה שבדרך, שלא השכלנו להניח בצד. זה לא משנה, הבעיה קיימת, והיא פוגעת בייחוד בתחומים האזרחיים ארוכי הטווח.
ולעניין המונחים: אני קרוב בדעותי ל"בית היוצר המאד מסויים", אז לא מפתיע שאני משתמש במונחים שלו. בכל מקרה, כשדיברתי על הפקעות לא מוצדקות, הכוונה הייתה בעיקר לשנותה-50, ה-60 וה-70 בגליל (כרמיאל ונצרת עילית)

 

[ש מים]

"הפקעות לא מוצדקות"

אני מניח שאתה יודע שבגדול, יש 4 סוגי הפקעה/מקורות לקרקע ציבורית במדינה:

1. אדמות מאוות ומולק.
2. הפקעות ר.פ ("נכסי נפקדים").
3. "הפקעות שר אוצר" (אלו הן רוב ההפקעות שבוצעו בשנת 1953).
4. הפקעות לפי חוק התכנון והבניה.

(לא כללתי הפקעות נוספות, למשל - לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל).

עד כמה שאני יודע, ההפקעות בכרמיאל (אגב, כמו גם הר חומה בירושלים) בוצעו לפי "הפקעות שר אוצר". כידוע לך אולי, הפקעות אלו הינןן הפקעות בתשלום מלא (כערך הקרקע ביום ההפקעה), ולכן השם המלא (והנכון) הינו: "רכישה לצורכי ציבור 1953".
אני ממש לא שמח ולא אוהב את החוק, אבל מנסיון - לעיתים תכופות אין ברירה, וכדי לספק את הסחורה, על הממשלה "לקחת אחריות". והאמת? אין לי ספק שלו היו משתמשים בחוק במגזר הערבי - רבות מבעיות התכנון והמלאי הקרקעי היו נפתרות!
יגיד לך כל עו"ד מתחיל: צדק הוא עניין סובייקטיבי. ממשל (וחוק) נועד להתחשב ולפעול למען הכלל ולטובת הכלל. יתרה מכך, דברים שהיום נראים לך "לא צודקים" ייתכן ובעתיד ייראו כצודקים.
ורק למען הסר ספק: אני (כן!!) משפחתי הננו נציגים (יהודיים...) לנפגעי הפקעות שר האוצר, משנת 1953 (ואפילו ללא פיצויים ראויים ותוך עושק מצד הרשויות/המינהל! אבל סיפור רע זה אינו קשור לנושא). אז אני חושב שאני בהחלט יכול לטעון טענות אלו "ללא חשש ממשוא פנים", ובניגוד להרבה אחרים.

 

[ש מים]

קק"ל...

אני עדין מנסה לפענח את החידה... במסגרת הניחושים עולה בי השערה שייתכן ואתה מלין על ההפקעות שנעשו בתוך תחומי הכפרים. במידה וכן, אז זה נושא לדיון מעמיק נפרד, אליו לא אכנס כרגע. אבל בהקשר זה אני רוצה להצביע על אחת הבעיות הקשות (לדעתי) של ראשי הרשויות והציבור הערבי: הרגש מול השכל.
הרגש זועק חמס (וגם חמאס) כנגד ההפקעות "הלא צודקות" (שוב - לא אכנס כאן ל-"צודק" או לא, בעיקר כי יש כל מיני סוגי ומקורות הפקעה), ואילו השכל הרציונאלי מבין שבהיעדר קרקעות מדינה גורל הישוב הנו לסטגנצייה ותת פיתוח, להבדלי (ומלחמות!) מעמדות גדולים בין בעלי הקרקעות למחוסרי הקרקע, לאיכות חיים ירודה ולחוסר יכולת להשיג את המודרנה (והעמקת הפערים בין המגזר היהודי לערבי/מיעוטים).
והאמת? נשבר לי הלב וממש לא הייתי רוצה להיות בעורם, במלחמה פנימית זו.

 

[הרשע הקטן]

התכווונתי לאוכלוסייה הערבית, ולא ליישובים

הכוונה היא לנושא ההחכרה ללא-יהודים

 

[ש מים]

בטל בשישים

היקף קרקעות קק"ל בתחומי השיפוט של הרשויות הערביות (לפחות אלה המוכרות וידועות שלי) הנו בטל בשישים, ובכל מקרה המינהל/רשות יודע לבצע מעקפים למגבלה זו (למשל: "חילופי קרקע").
העלאת נושא זה כמכשלה או משהו אחר נובעת מאי-הכרת המאטריה.

 

[הרשע הקטן]

לא העליתי את זה כמכשלה

אלא לצורך הבחנה בין הממסד הישראלי לממסד הציוני. קק"ל היא לדעתי גוף שלא עבר את שינוי הפרדיגמה שתיארתי

 

[ש מים]

קק"ל היא חברה פרטית

ואינה גוף ממשלתי.

 

[הרשע הקטן]

אני יודע

 

[אחד שחושב]

ואם כבר הומור רע..

להפוך את יישובי עוטף עזה ליישובים מעורבים או ערביים..למרות שירי טילים על הפזורה הבדואית בנגב מוכיח שזה לא עוזר (בעיקר כשהמגזר הבדואי כן נוהג להתגייס לצה"ל).