חברה בחברת עצמי

[מיס דייזי הופקינס]

חברה בחברת עצמי

אם לא נמאס לכם לשמוע סיפורים, אני אספר על עצמי (וזה יהיה ארוך, בהתחשב בעובדה שזו כנראה הפעם הראשונה שאני מספרת את הסיפור הזה, מקווה שתקראו בכל זאת, אני פורקת פה מהלב סלע במשקל של נבחרת סומו). אני אוטוטו בת 28, ואני בתולה. זה דבר שסיפרתי למשהו כמו 5 אנשים כל חיי (לא כולל פסיכולוגים). אני לא יודעת עד כמה חבריי יודעים, חלקם אולי מנחשים, אני מקווה שרובם פשוט לא מקדישים לסוגיה הזו את המחשבה הנחוצה כדי להתחיל בכלל לשאול את עצמם שאלות כאלה. כן, זו עובדה שאני משתדלת להסתיר טוב טוב... אולי אני משלה את עצמי, אבל נדמה לי שאני מצליחה. אז למה עד היום לא קיימתי יחסי מין? אני לא יודעת אם להגדיר את זה מבחירה או לא. אני לא בחורה שמסובבים אחריה את הראש ברחוב, אבל גם לא מכוערת, ובהחלט שמעתי מחמאות מדי פעם על המראה החיצוני שלי מהמין השני. אם הייתי מחליטה שאני רוצה לאבד את בתולי, לא היה קשה לי למצוא מישהו שיסכים לעזור לי בכך. ואני רוצה לאבד אותם, מזה עשור לפחות, ובכ"ז יש לי איזשהו פחד מכל העניין. מאז ומתמיד הרגשתי שונה בכל מה שקשור למין, ולא עברתי חוויות מיניות או טראומות כאלה ואחרות. בילדות מין היה נראה לי מגעיל, וגם בתחילת גיל ההתבגרות, ועם הזמן זה עבר. כיום אני תופסת מין כסוג של אינטימיות טבעית בין בני זוג, כשאני צופה למשל בסרט (או בטלויזיה) ויש זוג בהתהוות אני בהחלט מאחלת ומיחלת לכך שהם יגיעו למיטה ביחד. זה עניין של חינוך תרבותי - לשם הם אמורים להגיע, לא? יחד עם זאת אני מאד אשמח אם יחסכו ממני תמונות - אין לי שום יצר מציצנות בכל מה שקשור לצפיה במין - זה לא מלהיב אותי, זה לא מגרה אותי, וזה בעיקר מסב לי אי נוחות לצפות באקט עצמו. עם השנים "התרגלתי" ועדיין אני מעדיפה שיחתכו מהסצינה של ההתפשטות לסצינה של ה"אחרי" עם ההתכרבלויות בשמיכה, או הסיגריה, או מה שזה לא יהיה. אחד מהדברים שהכי מטרידים אותי הם איברי הרביה הגבריים (ואני במכוון לא משתמשת בשפה ישירה, כך יותר נוח לי). אני לא רואה בהם משהו מוצלח במיוחד... שנים רבות הם ממש הגעילו אותי, כיום אם וכשיוצא לי לראות גבר ערום (בעיקר מסיבות "אמנותיות" נקרא לזה ככה) אני די אדישה לנושא. רק אל תבקשו ממני לגעת, ללטף, או חלילה להכניס את ה"ציוד" שלו לכל מיני "חורים" בגוף שלי (במילים אחרות - מין סטנדרטי זה עוד מחשבה נתפסת איכשהו, אבל אל תדברו איתי בכלל על אוראלי

או אנאלי, זה מבחינתי טאבו מוחלט). מכאן אפשר להבין למה מין מהווה בעיה גדולה מבחינתי... למרות כל הנ"ל, היו תקופות רחוקות בעברי שיצאתי עם גברים. הראשון שיצאתי איתו ליותר מדייט אחד (יצאנו מס' פעמים במשך חודש-חודשיים אחרי תקופה בה היינו מיודדים) היה גם הראשון שהתנשקתי איתו, ובדיעבד גם הראשון שהייתי מאוהבת בו. הייתי בת 18, הוא היה יותר מבוגר, וכיוון שעד אז לא הייתי מאוהבת (וכבר הייתי משוכנעת שאני לא מסוגלת להתאהב) לא קלטתי עד כמה הייתי מאוהבת בו, עד שהוא חתך את הקשר והפך אותי למאד אומללה מצד אחד, ומצד שני היתה תחושת הקלה אמיתית שאני לא אצטרך להיכנס איתו למיטה. לא היה לו קל איתי - מצד אחד נהניתי להיות איתו, מצד שני פחדתי פחד מוות מכל הקטע הפיזי, ואני בטוחה שהוא הרגיש ש"משהו לא בסדר". לא היתה לי בעיה להתחבק איתו, אבל הפחד שזה ימשיך הלאה ואני אצטרך להתמודד עם מה שאני לא יכולה להתמודד איתו, היה כמעט משתק, אפשר לומר. כפי שציינתי קודם, הוא היה הראשון שהתנשקתי איתו, וממש לא נהניתי מזה. התרגשתי, אהבתי את עצם הרעיון שאני סוף סוף מתנשקת עם מישהו, אבל הנשיקה עצמה היתה רטובה ולא נחמדה בכלל, והתחושה היתה כאילו הוא מנסה לאכול לי את הפרצוף ואני נשארת בסוף עם הרבה רוק יבש ומגרד על העור, וזה אפילו לא הרוק שלי. בהמשך הייתי חברה למשך זמן קצר עם מישהו שגם הוא היה ידיד טוב שלי לפני כן, ואותו אהבתי מאד. היתה לי איתו אינטימיות מאד גדולה (בעיקר רגשית) וגם נהניתי להתגפף איתו מאד, ואפילו עם הנשיקות הסתדרתי לא רע (זו לא היתה הנאה פיזית, אבל כן הנאה רגשית), ולכאורה הייתי מאושרת, רק שמעל לכל ריחף הצל של הסקס הבלתי נמנע, בשלב כלשהו. אז עוד הייתי צעירה, אז הזמן שיחק לטובתי, וכשהוא בחר לעזוב אותי מסיבותיו שלו זה היה בשלב שנושא המין עוד לא היה על השולחן. ההקלה של ההמנעות ממין לא ממש הצליחה לנחם אותי רגשית, ולקח לי חודשים ארוכים וכואבים להפסיק לאהוב אותו באופן הזה. למעשה עכשיו אני נזכרת שבמשך חלק מהחודשים האלה גם המשכתי להתגפף איתו (תמיד עם בגדים) למרות שכבר לא היינו חברים, עד שלב שבו הבנתי שאני חייבת להפסיק, כי זה לא בריא לי. אחרי שנה היכרתי מישהו דרך צ'ט באינטרנט והתאהבתי בו עוד לפני שפגשתי אותו. כשפגשתי אותו זה קצת התקרר כי הוא היה אדם לא אטרקטיבי במיוחד ומאד לא מושך בעיני (לא שיש אנשים מושכים בטירוף בעיני, אבל בסקאלה הבעייתית שלי יש עדיין את מה שנחמד בעיני ופחות מפריע לי איך הוא נראה לבין כאלה שמאד מפריע לי איך הם נראים עד כאלה שהם אפילו ממש דוחים בעיני), ועדיין יצאנו במשך כמה חודשים כיוון שהיו לי רגשות חזקים כלפיו וגם תלות רגשית די גדולה. הוא כן ראה אותי בלי בגדים (אבל די בחושך, באור אני לא הסכמתי) וכן היה קטע פיזי מסויים, אבל תמיד חד כיווני. הרשתי לו לגעת בי, כולל באיברי המין (זה אפילו היה נחמד לי לפעמים, אבל אורגזמה היא מושג שזר לי עד היום) אבל לא היה בי שום רצון או תשוקה לגעת בו בחזרה באופן מיני (גם עם הקודמים לא ממש היה). הוא כן ידע עלי, והוא לא היה אסקסואלי (לפחות לפי איך שהוא הצהיר על עצמו) ולמרות זאת הוא הסתובב איתי, מסיבות שלא היו ברורות לי (בפרט שהוא היה מבוגר ממני בכמה שנים). למעשה באחד השלבים הראשונים של הקשר, כשעוד הייתי מאוהבת ומאד תלותית, פחדתי נורא שהוא יעזוב אותי עד כדי כך שנתתי לו הרשאה "לעשות את זה" עם אחרות (אקט פיזי נטו) ובלבד שאני לא אהפוך אותו למתוסכל והוא ישאר איתי. מתישהו היחסים התקררו יותר ויותר, עד שבשלב כלשהו אני פשוט חתכתי. נשארו בקשר תקופה מסויימת, בין השאר כיוון שהיה לי נוח לדבר איתו כי הוא בעצם ידע את הסודות הכי כמוסים שלי כשאף אחד אחר לא ידע. מאז ועד היום לא היה לי קשר עם אף אחד. חלק מהזמן זה לא חסר לי, חלק מהזמן זה חסר לי מאד (כמו שאמר פעם מישהו "הייתי ביחד, והייתי לחוד, וביחד יותר נחמד"), אבל גם כשאני רואה מישהו נחמד בעיני, אני לא מסוגלת לגרום לו "להכניס ראש בריא למיטה חולה", או להשלות אותו ש"יצא לו משהו" ממני. אם להיות בתולה בגיל 20 לא היה כבוד גדול אבל היה יותר "נסבל" הרי שעם השנים זה רק נהיה יותר קשה ומביך בעיני, וכיוון שאני מריחה את גיל 30 מתקרב אלי ובזמן האחרון גם מתחילה לשמוע את השעון הביולוגי מתקתק, אני נהיית מצד אחד יותר ויותר היסטרית, מצד שני אני כבר בגיל בו מין לא אמור להיות "ביג דיל" כך שאין לי ספק שאם אני אתקרב למישהו הוא לא יחכה לי הרבה זמן, מה שמרתיע אותי יותר ויותר, והנה "מעגל קסמים" שקשה יותר ויותר לפרוץ. (המשך בהודעה הבאה)

 

[מיס דייזי הופקינס]

המשך (בבקשה תקראו!)

במשך תקופה מסויימת שאלתי את עצמי האם אני לסבית, במיוחד אחרי ששמתי לב שתמיד כשיש דמות נשית (למשל בסדרת טלויזיה) שנחשבת ל"יקירת הלסביות" היא גם הדמות החביבה עלי. לדעתי גוף נשי מוצלח יותר מהגוף הגברי, ואני מעדיפה לראות נשים בעירום, אבל אני לא חשה דחף לגעת בגוף שלהן, להתנשק איתן או להתכרבל איתן. מעולם לא התאהבתי באישה (ועל זה אפשר אולי לענות ב"לא מצאת את האישה המתאימה"...?). אני מסתדרת טוב יותר עם גברים מאשר עם נשים, זה קשור אולי לתחרותיות סמויה עם נשים ולעובדה שגברים (בעיקר אם הם פנויים) גורמים לי להרגיש לא פעם רצויה, נחשקת, ובעיקר פחות לבד, אני מניחה. מכל התהיות האלה, בנתיים המסקנה שלי היא שלסבית אני כנראה לא. שנים לא אוננתי ולא ניסיתי לאונן; בשנים האחרונות אני מנסה את זה מדי פעם, בהתחלה זה היה כדי לנסות ולראות איך זה (נחמד, אבל לא ביג דיל. מצד שני אולי אני לא יודעת איך לעשות את זה כמו שצריך, ואין לי ספק שחוויית האורגזמה היא ממני והלאה) ולפעמים כי אני מרגישה צורך "לשחק עם עצמי" (נקרא לזה ככה) וזה נחמד, אבל באיזשהו מקום די מאכזב. איך שלא יהיה, זה תמיד פיזי נטו, אני לא מפנטזת שום דבר ועל כף אחד בזמן שאני עושה את זה. למעשה לרוב אני פשוט לא עושה את זה וזהו. אני יכולה להתלהב ממראה של שחקני קולנוע מסויימים, לפעמים בקול רם (זה עוזר להשלות את הסביבה) אבל אם הם היו ניצבים מולי אני תוהה עד כמה באמת הייתי טורחת לגעת בהם כמו שאני "מפנטזת" (ועל מה אני מפנטזת - בהמשך). פה ושם אני פוגשת בגברים שמוצאים חן בעיני במידה כזו או אחרת, וזה כמעט תמיד לפי אופי ולא לפי מראה, ומעולם לא יצאתי עם מישהו שלא הכרתי אותו לפני כן. יש גברים שהמראה שלהם נעים בעיני, וזה לאו דווקא כיוון שהם חתיכים או נחשבים לכאלה שנראים טוב, אלא פשוט כי יש משהו במראה שלהם שמוצא חן בעיני (וכמעט תמיד זה יהיה אחרי שאני קצת מכירה אותם, ואם אני מחבבת אותם זה מאד עוזר, כך שללא ספק יש כאן השלכה מסויימת של האופי על המראה). אם חלילה אני מרגישה שאני עלולה לפתח אליהם רגשות, אני תמיד מחפשת איזושהי סיבה למה זה לא הגבר בשבילי - משהו במראה, באופי, או בשניהם. מי שמחפש מספיק טוב מוצא... לפעמים כשאני לא מצליחה למצוא אני נתקפת פאניקה - הייתכן שמצאתי מישהו שמוצא חן בעיני? כי אז אני מנסה למצוא חן בעיניו, ואני עושה את זה בלי שליטה. יש לי רצון עז לפלרטט ולהרגיש נחשקת מצד אחד, עם חוסר יכולת "לספק את הסחורה". אני עלולה להתאהב בו, או שהוא עלול להתאהב בי, ואז אני שוב אברח אחורה כדי לא להגיע למצב שאני אאלץ חלילה להתמודד עם ההשלכות הבלתי נמנעות של קשר זוגי, או אפילו סתם רגשות שישאירו אותי אומללה ומתוסכלת, כי אני רוצה משהו שאני לא באמת יכולה להרשות לעצמי. הבעיה שלי היא שגם אם אני אסקסואלית, זה ודאי שלא מבחירה. אני תמיד רציתי להיות שייכת, בקבוצה הגדולה, איפה שהנורמה. להיות במערכת יחסים בלי למות מפחד. להבין מה כ"כ טוב במין (כולם נהנים מזה ורודפים אחרי זה, לא?) כי אני מאמינה שזה באמת צריך להיות מאד מהנה, וזה גם הגיוני מבחינה אבולוציונית - טבעי שהפעולה שגורמת להתרבות תהיה דבר נעים שאנשים ירצו לעשות אותו וימצאו את עצמם משתוקקים אליו. במשך השנים התרגלתי להיות לבד. סה"כ מעולם לא פינטזתי על מין כמו שרוב העולם מפנטז, כך שלא הייתי מתוסכלת, ואין לי את הקטע הזה של "תקופת יובש". אני כן מפנטזת על זה שיש לי מישהו שאוהב אותי ואני אותו והוא לא "מת במקום" בשניה שאני מספרת לו עד כמה אני מתוסבכת, אלא מצליח להכניס אותי למיטה ואני שורדת, ואולי, מי יודע, אפילו נהנית, מתישהו. כשיש לי מצב רוח טוב זה נשמע כמו דבר של מה בכך, רוב הזמן אני רק חושבת ביאוש "על מי אני עובדת?!". איכשהו יש בי מין תקווה מוזרה שבסוף הכל יסתדר, כי לא יכול להיות שנגזר עלי להיות עד כדי כך שונה מכולם. אז מצד אחד, הייתי רוצה להיכנס למערכת יחסים בידיעה שאני לא אצטרך להגיע למצב של יחסי מין. מצד שני, קשה לי המחשבה להיות עם מישהו שלא מוצא אותי "נחשקת". אם אני מרגישה "דפוקה" בעצמי, לא הייתי רוצה להיות עם מישהו שגם הוא כמוני... אבל מי ירצה אותי אם לא מישהו כמוני? ומה יקרה אם אני אמצא מישהו כמוני, אבל יום אחד אחד מאיתנו יגלה פתאום את חדוות המין? עד לפני תקופה מסויימת הייתי הולכת לפסיכולוגית בכל מיני נושאים. בשלב מסויים סיפרתי לה גם על זה (וזה היה מאד קשה להביא את עצמי לספר לה, זה לקח חודשים עד שאזרתי אומץ לנסות, ודקות ארוכות עד שהצלחתי להוציא את המילים מפה). לא היתה לה התמחות בנושאי מין למינהם, למרות שהיא טענה שכן היו אצלה מטופלים שונים עם בעיות מיניות כאלה ואחרות, והיא גרמה לי להרגיש קצת פחות חריגה וגם לכך שיש תקווה. היא טענה שזה יפתיע אותי, אבל יש גברים שיבינו אותי ויהיו מספיק רגישים כדי כן להיות איתי ולנסות להתקדם לאט ובזהירות, ואני רק צריכה למצוא את הגבר הנכון, והיא תשמח לעזור לי כשאני כבר אגיע למצב כזה. רק שאני לא מגיעה למצב כזה, מכל הסיבות שציינתי מעל. אני מפחדת להכניס את עצמי למצב שבו הרגשות ישתלטו ובמקום להתרכז בלימודים או בעבודה, אני לא אפסיק לחשוב על כמה אני רוצה מישהו, שאני לא יכולה להיות איתו, ואני רק אהיה מתוסכלת ואומללה ועוד יותר אתחפר בתוך עצמי. אז לסיכום... לא יודעת להגדיר את עצמי. אני כן יודעת שהייתי רוצה להיות כמו כולם ושמין לא יהיה בעיה מבחינתי, אבל זה לא כך. אין לי פנטזיות מיניות ואני לא חשה תסכולים מיניים אלא תסכולים של בדידות עמוקה, חוסר נורמטיביות וסודות כמוסים שנמאס לי להסתיר, אבל אני פשוט לא מסוגלת אחרת. אני ללא ספק יודעת שאני רוצה קשר אישי, ואהבה, וגם משפחה עוד כמה שנים... אבל אפילו לגור עם מישהו נראה לי, מבחינת עצמי, כמו קונספט קצת מוזר... אם אסקסואליות היא בחירה, היא ללא ספק לא הבחירה שלי. יחד עם זאת, נראה לי שכפי שהחיים שלי נראים עד עצם היום הזה, יש יותר מדי נקודות דמיון... גיליתי על קיום התופעה הזו רק לאחרונה, וזה מצד אחד מעודד שיש עוד אנשים שהם במידה כזו או אחרת כמוני, אבל לא מעודד שיש קהילה שאני בעצם לא רוצה להיות שייכת אליה... מצד שני זו הפעם הראשונה שאני קוראת כתבות ותגובות ומרגישה פחות חריגה. צרת רבים היא לא חצי נחמה, אבל היא בכל זאת "משהו". לסיום רציתי רק לומר שאת כל מה שכתבתי כתבתי מהזוית האישית של איך אני מרגישה כלפי עצמי ולא כלפי אף אחד אחר - אין לי כוונה לזלזל בבחירה של אנשים שמרגישים שלמים וטוב להם עם האסקסואליות שלהם (בתור מישהי שממש לא טוב לה אני מקנאה באנשים שטוב להם), ואני לא חושבת שאסקסואלים "דפוקים" מאיזושהי בחינה או שזו "צרה". אני מעריכה אנשים שיכולים לדבר על זה בחופשיות ושמחה שכיום יש לאנשים את האינטרנט כדי לדבר על זה ולהקים קהילה שבה הם יכולים סוף סוף להרגיש שייכים. תודה.

 

[ריק בש]

תשקלי טיפול סרוגייט

אם יש לך את הכסף (20-30 אלף שקל) - טיפול סרוגייט נשמע ממש מתאים למקרה שלך. זה מעגל קסמים שצריך לצאת ממנו, כי נראה שכן יש לך פוטנציאל מיני מסוים או שלפחות צריך לבדוק אותו.

 

[מיס דייזי הופקינס]

תודה על העצה, לצערי אין לי כסף לזה

הרעיון חלף במוחי מס' פעמים בעבר, ותמיד ירד מהפרק משיקולים כלכליים (וזה גם קצת מטריד, אבל על זה הייתי מתגברת, אני מניחה). כיום כשאני בכלל באוברדרפט שאני לא מצליחה לסגור... בטח שאין על מה לדבר.

 

[p019]

ברוכה הבאה

דבר ראשון, א-מניות אינה בחירה. לפחות לא במקרה שלי, וזה גם לא נשמע כך מסיפורים של אחרים. לקבל את העובדה שאתה א-מיני - זו בהחלט בחירה. ובחירה חשובה, הצעד הראשון להגיע לשלווה. אני לא יגיד לך שאת א-מינית כיוון שאת צריכה להחליט את זה בעצמך. אבל אני כן יציין שחלק מהדברים והמחשבות שלך עברו גם עלי. בתקופה לפני שגילית שיש עוד א-מיניים הגיע השיא של הבלבול שלי שבשל כלשהו גם גרם לי להגיע לפסיכולוג. האמת כל מה שהייתי צריכה היה לפרוק את הנטל מעלי - לספר למישהו את כל הסיפור שלי - כמו שאת עשית, ואחר כך הרגשתי ארבה יותר קל. אבל השינוי המשמעותי ביותר היה לגלות עוד אנשים א-מיניים, לשמוע את המחשבות והדעות שלי, שעד אז חשבתי שהן יוצאות דופן, מאחרים. עוד נקודה אחת. את מציינת כאן במספר מקומות כמה מפריע לך הlabel של בתולה. אני חושבת שאת טועה בחשיבות הנושא. אם את באמת א-מינית - אם תקיימי יחסי מין זה לא ישנה דבר. אולי עלפי ההגדרה היבשה תפסיקי להיות "בתולה" אבל שום דבר לא ישתנה. אם את א-מינית את נמנעת לקיים יחסי מין כיוון שזה לא "טבעי" לך כמו שזה טבעי לשאר האוכלוסייה, וזה לא קשור לפחד. להיפך, הפחד הוא התוצאה. תעברי פה על הסיפורים של אנשים - תראי שיש כאלו כאן שכבר מזמן לא בטולים אבל זה לא שינה להם כלום. בכל מקרה, אני מציאה שתשקיעי יותר זמן בלקרוא סיפורים של א-מיניים. זה אולי יעזור לך להחליט. יש ארבה מאוד סיפורים באתר של AVEN.

 

[p019]

עוד נקודה אחד

ענית קודם לAreos כי כדי לו לקרוא את המעמרים המקושרים לצורך מידע נוסף. אם מישם את לוקחת את כל המידע שלך הייתי ניזהרת. לא כל מה שרשום בynet הוא מדויק. שוב, אני ממליצה לך לפנות למקור - מה שאומר סיפורים ודעות של אנשים - גם כאן וגם בAVEN.

 

[Limbonic Art]

קודם כל ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

ראשית, כל הכבוד לך- על שהחלטת לשתף בסיפורך הכה אישי שלך. שנית כל, אישית, אני שמחה שהרגשת שייכת למקום הזה במידה כזאת או אחרת, הרי לשם כך הפורום הוקם

ברוב סיפורך, עסקת בהמון שאלות שמטרידות אותך (אולי לא באופן יומיומי 24 שעות ביממה, אבל מתחיל להעיק לך בצורה מסויימת) אני לא אתחיל לפרט ולענות תשובות שאולי לא יהיו רלונטיות עבורך וגם ממש לא המעיט מבעייתך, אבל רוב מה שרשמת כאן הם תסריטים של דברים שעוד לא התרחשו במציאות. אם למשל תכירי אדם שיתאים לך, את לא יכולה לדעת איך זה התפתח בעתיד - ואני בעיקר מתכוונת לפיסקה היכן שהזכרת שאם תכירי אדם כמוך ותחיו יחד מה יקרה אם פתאום אחד ממכם יגלה את חדוות המין. קודם כל תכירי - והלוואי וזה יקרה במהרה, כי את לא רוצה להיות לבדך (אני פחות מייחסת מהות להיותך בתולה) אם וכאשר יקרה משהו לא רצוי רק אז תחליטו יחד(!) מה הלאה. המון פעמים חששות ותסריטים, כמו אלה שהעלת לכאן, הם אלה שמקפיאים אותנו מלבצע משהו, לממש עצמנו, ובעצם לא מאפשרים לנו לזוז לשום מקום. אולי פה יהיה לך יותר קל ומי יודע, אולי תרגישי יותר בטוח כאן בכל מקרה זה נראה ונשמע יותר קל להתחיל קשר עם אדם שהוא פחות או יותר כמוך

שיהיה בהצלחה ותרגישי בבית

 

[מיס דייזי הופקינס]

תודה לכולכם על התמיכה! ../images/Emo24.gif

כבר פחדתי שאני אבהיל את כולם מהאורך... התגובות שלכם מחממות לי את הלב ומרגשות אותי מאד. תודה! אכן, שאלות מטרידות, אני לא נותנת להן לרדוף אותי 24 שעות ביממה כי אז אני אתחרפן... לרוב אני מדחיקה אותן, שזה מה שמאפשר לי לתפקד נורמלי ביום יום. הפסיכולוגית שלי טענה שעצם ההדחקה היא הבעיה, כי אני לא נותנת לזה להפוך ל"אישיו" מספיק רציני שידרבן אותי גם לעשות איתן משהו, אבל אני תמיד הרגשתי לכודה בתוך מעגל קסמים, מפוחדת מדי מכדי לעשות משהו ולא מצליחה לתעל את הטרדות האלה לכדי מעשים. זה לא שאני לא רוצה מין בחיי; אני רוצה לרצות. אני לא יודעת אם הפחד הוא זה שמשתק אותי ולכן אני לא רוצה ובורחת כמו מאש, או שהמחסור בדחף הוא זה שיוצר את הפחד, פחד ממשהו שתהיה ציפיה ממני לעשות או לספק ואני לא אוכל לעמוד בזה. זה כמו ביצה ותרנגולת, אבל אני חושבת שהתיאוריה הראשונה היא זו שמרגישה לי קצת יותר נכונה מבחינת מה גורם למה. מבחינתי בן זוג אידאלי (מעבר להתאמה האישית הבסיסית שכולם מחפשים בבן זוג - שילוב של אופי וגם קצת של מראה) הוא אחד שהוא לא אסקסואל מוחלט (כאמור, זה לא רעיון שאני בטוחה שאני מוכנה לוותר עליו לעולמי עד) אלא מישהו שהמין לא מהווה מבחינתו "מאסט" והוא יהיה בגישה של "אני אוהב אותך כמו שאת ולא נורא אם זה לא יקרה כרגע או בעתיד הנראה לעין, אבל אם תרצי לנסות אני איתך". משהו כזה... אני רק לא משוכנעת שיש כאלה בשפע, ועוד בגיל שלי (כל הגברים השווים כבר תפוסים!), והבעיה העיקרית של לנסות למצוא מישהו ב"קהילה" היא כפולה: א. בניגוד למסגרות אחרות בהן אני מכירה אנשים לפי תחביבים משותפים (וזה בסיס מצויין להתחיל ממנו) כאן זה על בסיס השתייכות מינית מאד ספציפית שגם בה למעשה יש המון דרגות והגדרות שונות מאדם לאדם, ומלכתחילה מדובר באחוז קטן ובאוכלוסיה מצומצמת, ואז לא בטוח שאני אמצא מישהו שמתאים לי משאר הבחינות... ב. בתור מישהי שמבחינתה מין זה כן משהו שהוא בשאיפות שלי יום אחד (ולא כדי לאבד את הבתולים אלא באמת מתוך רצון לחוות את זה כמו רוב העולם, אם אני בכלל מסוגלת. אבל לא לרצות בזה זה נראה לי כמו לוותר על משהו מאד מהותי בבסיס הקיום האנושי... אולי זו "שטיפת מוח" תרבותית שקיימת כל הזמן מסביב בכל פינה שמנחה את קו המחשבה הזה, אבל זה קו מחשבה שהוא כבר כ"כ בסיסי וטבוע בי, שאני לא מצליחה לחשוב אחרת) אני לא בטוחה שלהיות עם מישהו אסקסואלי לא "ינציח" למעשה את המצב הקיים בו אני תקועה... כן, יש כאן סתירה מסויימת, ללא ספק, ואני חוששת שזה בדיוק שורש הבעיה. אני מצד אחד רוצה מישהו שירצה אותי ויחשוק בי וכו' ואולי יצליח סוף סוף להוציא אותי מהארון בו אני מתחבאת כ"כ טוב, מצד שני אם חלילה יופיע אחד באופק אני מדמיינת את עצמי כמו מישהי שמושכים אותה ברגליים בעוד היא נאחזת בציפורניים בידית הארון ומסרבת להרפות...

אני מלאת הערכה כאן כלפי אנשים שמפגינים כ"כ הרבה אופטימיות (ייתכן שגם הגיל משפיע במידה כזו או אחרת, נראה לי שרוב הכותבים כאן צעירים ממני) ובכלל מרוצים וטוב להם. מבחינתי להשלים עם זה זה "להרים ידיים", כי אני לא יכולה להגיד שטוב לי כיום, ולמרות שאני לא מרגישה "חסרה", אני כן מרגישה באיזשהו מובן "לא שלמה".

 

[Limbonic Art]

להפחיד?../images/Emo121.gif

נעעעע אך אחד לא יפחד דרך מחשב (למרות שזה מובן שהתכוונת לפחד אחר)

לדעתי הפסיכולוגית צודקת, הדחקה זה משהו שרק יגביר לך את הפחד ועלול גם להתפרץ, מעין פצצת זמן מתקתקת. אם כי העובדה שאת משוחחת איתה ומשתפת- זו גם מעין שלב קדימה לצאת מההדחקה. את לא צריכה לחשוב באובססביות לגבי דבר זה או אחר שמפריע לך, אך בטח ובטח שלא להדחיק! אחרת לא תטפלי לעולם בבעייתך ולא תצאי ממנה , אלא רק תשקעי במחשבות עם עצמך מבלי לראות שינוי (במקרה הטוב). תראי- את תיהיי כאן זמן מה ואת תחליטי לאן את שייכת, את מי את רוצה להכיר ואולי תגלי תוך כדי דברים חדשים על עצמך. אולי תכירי כאן בן זוג ואולי סתם חברים טובים שיתנו לך תחושה שאינך לבדך אישית, אני לא יודעת מה הטעם לרצות במשהו שאינך מסוגלת, אך אם את סבורה שזה משהו שיש ביכולתך לשנות ועוד יותר לא שלמה איתו אז את חייבת לעשות משהו בנידון בכדי שתרגישי טוב עם עצמך (אותו משהו יכול להיות משהו שיגרום לך לרצות או להשלים עם העובדה שהינך מי שאת). את כותבת כי בחרת לרצות במשהו שכרגע אין לך רצון בו, הטבת להסביר מדוע. אפילו אם אינני חושבת ומרגישה כמוך אני נוטה להבין אותך. קראת לזה "להרים ידיים"- גם פה אני נוטה להבין אותך שהרי את רוצה משהו אחר ולמרות כל הניסיונות כאילו התייאשת אם תשארי במצב הנוכחי. בעיקרון,יש לי בעיה להסכים עם אנשים שלא מקבלים את עצמם כמו שהם, אבל אני מבינה אותך אני מקווה שהסתדר לך , שהפסיכולוגית תעזור , שאולי כאן יעזרו והתמכו בך ובכלל שתמצאי את הדרך הנכונה ביותר לך והכי חשוב שתגרום לך להיות מאושרת. אני מתנצלת שאין.י לי אפשרות לתת לך המלצות מה לעשות בכדי להיות אחרת ממי שאת- ובעצם מדוע שאעשה זאת? רק את יודעת מה טוב בשבילך ואיש לא היתווכח איתך על כך בנוגע לגילאים כאן- אני לא יודעת עד כמה זה קשור - אנשים כאן סיפרו שגם הם פוחדים מהדברים שתיארת (פחות או יותר). סה"כ אף אחד לא רוצה להיות לבדו, רק פשוט מחפש קשרים מסוגים אחרים (נכון לעכשיו ונראה לי בכלל- אני מחפשת קשרים ידידותיים עם אנשים כמוני ושיבינו אותי כמו גם להרגיש שייכת- נראה שזה גם חלק מהשיקול שלך אחרי הכל) נ.ב. האופטימיות כאן היא דבר יחסי - אם לא תיהיה תקווה או לפחות אמונה קטנטנה אז מה נשאר לנו בעצם?

 

[avi1283]

היי הופקינס

את האמת לא ממש הבנתי למה לא ניסית יחסי מין (מכיוון שממה שאת אומרת היית רוצה לנסות), לא חושב שחייבים סרוגייט אם אכן יש לך אפשרות אז לדעתי כדאי לך למצוא מישהו שאת מכירה והוא קצת מושך בעיניך ואת סומכת עליו ובוטחת בו שיתנהג אלייך כמו שצריך ופשוט לנסות, וככה לא תעשי עניין גדול מזה שאת בתולה, צריך להתגבר על הפחד לפעמים. להיות אסקסואלית מתוך בחירה והשלמה זה סבבה, אבל מתוך פחד זה לא הכי בריא, לדעתי כדאי לך להתנסות קצת ואז תוכלי לדעת יותר טוב אם את רוצה בעתיד לקיים יחסי מין או לא. אל תחששי שזה לא ימשך אותך, או מזה שאת "אמורה" לרצות את זה, אם לא אז לא, מגיע רגע בחיים שצריך להפסיק לעשות את מה שה"חברה" מצפה מאיתנו וצריך לעשות את שאנחנו רוצים ומרגישים שזה טוב בשבילנו (והרגע הזה הוא עכשיו ). בכל מקרה מה שלא תחליטי לעשות שיהיה לך הרבה בהצלחה!

 

[אילינאזי]

סעיף ב

אסקסואליות היא לא מגבלה או מסגרת קפדנית. מותר להתנסות בין השאר כדי לדעת על מה כולם מדברים. אם אסקסואלים מגלים שהם בעצם לא כאלו, אף אחד לא יכעס, אף אחד לא יתאכזב, רק נברך את האדם שגילה מה הוא באמת. אולי כדאי קודם לחפש זוגיות אסקסואלית, ולכשהעניין יציק לך יותר, לחשוב איך אפשר בכל זאת להתנסות. אולי בן הזוג שלך יסכים, חד פעמית, למרות נטייתו. את גם מניחה פה שאם יש לך בן זוג אסקסואל לעולם לא תתנסי, אבל את שוכחת שזוגות הם לא תמיד לנצח, וגם אם הם כן, יש כאלו שמתנסים גם עם אחרים, בהסכמת בן זוגם. נשמע מדברייך שאת חושבת שיש נתיב אחד לחיים, דרך אחת לעשות כל דבר שאת רוצה, כשבעצם יש כל כך הרבה נתיבים שונים, שהם מכסים את הדרך כולה.

 

[עידומורן]

../images/Emo45.gif מסכים עם כל מילה

לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

 

[barby1986]

שלום לך...

בדרך כלל לא אוהבת לענות אלא יותר לקרוא, אך המקרה נגע לליבי. א. ממה את מפחדת בלשכב?? שיכאב לך?? שמישהו יצחק?? שמישהו יפגע בך?? תני לזה צ'אנס! מה כבר יקרה?? את לא תכנסי להריון עם תעשי זאת בתבונה, אם זה יגעיל אותך תמיד אפשר לעצור באמצע... את לא חייבת להימשך לאיברי הרבייה של גברים, זה לא מושך את כוווולם.. למה הכנסת לראשך שאת שונה?? את נשמעת מאוד חסרת ביטחון... תקפידי על ההופעה שלך, על תסרוקת יפה, על ליבוש שהולם אותך... תצאי לכבוש את העולם... את צעירה ויפה!! גברים צריכים ליפול לרגלייך... למה את מפחדת איך זה יתפתח?? תחיי את הרגע... תבלי... מה שיקרה הלאה יהיה בעתיד... בנתיים אנחנו בהווה! סקס לא עושים בחיפזון... צריך זמן להתרגל אליו... צריך זמן לאהוב אותו... והכי חשוב צריך למצוא את האחד שבשבילו את מוכנה לתת את החיים... ואז תרצי לגעת בו... ושהוא יגע בך! את לא חייבת "לספק" אף אחד... תוציאי מהראש "לספק את הסחורה"! אה ועוד משהו... ראית רק סוג אחד של איבר מין... יש כל כך הרבה בכל מיני צורות , גדלים, נטיות... וברגע שתאהבי את הגבר שלך... האיבר לא יראה מאיים בכלל... תקחי הכל לאט.... תנסי הכל... לא צריכים להוציא מלא כסף על תרופות ופסיכולוגים...צריך לעבוד עם עצמך... אין לך מה להפסיד... את יכולה רק להרוויח... בכל אופן המון בהצלחה... ומקווה לעדכונים בהמשך...

 

[מיס דייזי הופקינס]

תודה על התמיכה

אני חושבת שדי פירטתי ממה אני מפחדת ומה אני לא אוהבת... באופן כללי אני לא מסתכלת על גוף גברי ו"מתחרמנת" (המושג בכלל לא קיים אצלי) ואני מחבבת גברים בשל אופיים ופחות מבחינת המראה, המראה הוא משהו שאני יכולה להתלהב ממנו בעיקר אצל אנשים בודדים על הפלנטה, ורובם חיים בהוליווד, כך שמראה באמת מלהיב זה לא ממש רלוונטי. אם אני פוגשת מישהו שהוא נחמד בעיני והוא לא דוחה אותי פיזית, סיכוי לא רע שאני גם אפתח חיבה למראה שלו, בפרט אם הרגשות שלי יעברו לפסים יותר רומנטיים. אבל, עדיין אין לי יכולת או רצון לגעת בו באופן שנחשב ליותר "מיני" (מעבר לחום ואינטימיות וקירבה וכו') וזה דבר שהייתי רוצה שיהיה לי, אבל אין לי. לגבי איברי המין של גברים - ראיתי, ויותר מפעם אחת, גם בתמונות וגם במציאות, אף פעם לא יותר מדי מקרוב (כמה מטרים זה הכי קרוב) ואף פעם לא במצב זיקפה, אגב... ואני לא אוהבת ולא מתלהבת, לא רוצה לגעת, לא רוצה ללטף ובטח שלא רוצה להכניס אלי. אני לא חושבת שזה יפגע בי, אני לא מפחדת שזה יכאב לי, אני לא חוששת מלהיכנס להריון (באמת שלא קשה למנוע את זה) ובטח שאני לא חושבת שזה יצחיק מישהו. אני חושבת שכל מה שכתבתי הופך אותי לשונה, כי למרות שאני לא היחידה בעולם, רוב הנשים לא חשות כך. הלוואי שהייתי יכולה להיות כ"כ אופטימית... אני רוצה להאמין שזה יקרה ואפשרי, ומשהו בתוכי כנראה מאמין בזה, כי זו להבה קטנה שעדיין לא דעכה; מצד שני משהו בי לא מצליח להתגבר על זה ולהתקדם הלאה ואני דיי תקועה ולכן גם מיואשת... היו גברים שאהבתי, היה אחד שאהבתי מאד, ועדיין פחדתי לשלוח אליו ידיים לכל מה שהיה מתחת לחגורה (ולמזלי לא הגעתי לזה). וזה היה מישהו שהיה מאד יקר לי, והיתה לנו אינטימיות רגשית מדהימה, בזמנו הייתי מספרת לו דברים שלא הייתי מספרת לאף אחד (פרט לנושא הזה...), ורציתי בו מאד, הייתי מאושרת להיות חברה שלו, והייתי אומללה במשך חודשים ארוכים וכואבים אחרי שנפרדנו, למרות שעדיין היינו מיודדים, ובקשר, ואפילו התמזמזנו במידה כזו או אחרת מדי פעם (כפי שכבר ציינתי). אני חושבת שאחת הסיבות שאני מפחדת להיכנס לקשר זה לא רק "אימת המין" שתחזור לרחף מעלי ביתר שאת, אלא הפחד שאני אתאהב ואז אתאכזב, כי מנסיון העבר בכל הפעמים בהן הייתי מאוהבת היה לי מאד קשה לצאת מזה וזה היה תהליך ארוך וכואב. אני מאלה שמאמינים באהבה ומאמינים שרגעי האושר שווים את הכאב, ועדיין, כשאימת המין מרחפת והכשלון נראה כמשהו כמעט ודאי, הפחד של לשחרר את הלב ואז להישאר אח"כ עם לב שבור במשך תקופה ארוכה, גם הוא משפיע, ללא ספק.

 

[barby1986]

../images/Emo201.gif יהיה בסדר... שלחתי לך מסר.

דרך אגב האיבר נראה הרבה יותר טוב זקוף...

אני מקווה שלא הגעלתי אף אחד... :\

 

[אילינאזי]

"להתקדם הלאה"?

לאבד את הבתולין זו לא "התקדמות הלאה". רק משהו שקורה לפעמים. זה כמו שילד יתלונן שבגלל שהוא לא הולך ללונה פארק הוא לא מתקדם הלאה, כשבעצם יש הרבה תחביבים אחרים, והלונה פארק הוא בכלל לא אבן בוחן, או נקודת ציון, אלא משהו שעושים אחרי הצהריים כשמשעמם ואם רוצים.

 

[אילינאזי]

ברוכה הבאה../images/Emo135.gif

ארוך ועצוב. כתבתי תגובה מורכבת קצת, אבל עכשיו אני רוצה להעביר דוקא את המסקנה שהיתה בסוף להתחלה: קודם כל תרגישי טוב עם עצמך. בלי לקבוע יעדים ותנאים, פשוט תרגישי טוב עם עצמך. יש לך רצונות שונים, העדפות שונות ומשיכות שונות, אבל זה בסדר, והכי חשוב שתצאי מהגדרות והכוונות כמו הומוסקסואלית, אסקסואלית, הטרוסקסואלית, נמשכת, לא נמשכת, בתולה, לא בתולה, טוב, רע.. את מסבכת את עצמך עמוק יותר ויותר בסבך הבעיות, ובמקום למשוך אותך החוצה, אציע לך קודם מספריים. נסי לחתוך את כל הבעיות בלי להתעמת עם כל אחת בנפרד, לפני שכולן יתנפלו עלייך יחד. אף אחד לא כופה עלייך ללדת או להיות במערכת יחסים זוגית, ולכן אף אחד מהדברים שכתבת לא הכרחי לך. את יכולה לחיות בלעדיהם, וחבל שתכנסי לדכאון בגללם. עכשיו אנחנו יכולות להתחיל להתעמת עם הבעיות. את אומרת שאולי את אסקסואלית אבל את לא רוצה להיות. תחשבי מה היה קורה לו היית לסבית והיית שומעת מכל מקום על חדוות המין ההטרוסקסואלי, שברור לנו שהוא שונה. האם לסבית כזו תאבק בנטיה שלה כדי לחוות משהו שאחרים אמרו שהוא טוב, ולה נראה שהוא לא מתאים לה? אולי פעם אחת, לנסות, אבל אם היא תמשיך בכך היא תהיה אומללה. אל תאמללי את עצמך. אם תגיע ההזדמנות, תגיע. אם את נרתעת מטקסים מסוימים עם אחרים, אל תשכנעי את עצמך שאת גם רוצה אותם כי זה מלכוד 22, בכל מקרה הוא יפגע בך. שבי וקחי נשימה עמוקה. מה את רוצה? נסי לשקול שוב את עניין האסקסואליות. את יכולה להתנסות ביחסי מין גם אם את אסקסואלית, יש אנשים שמנסים מתוך סקרנות. את יכולה גם לגלות בדיעבד שטעית, אנחנו לא נכעס, להפך, נשמח שאת שלמה עם עצמך. אבל המטרה העיקרית היא לא שיהיו לך יחסים אינטימיים אלא שתהיי שלמה עם עצמך, גם אם זה אומר לשנות ציפיות מיחסים עם אחרים. אם אחרי שתחשבי, שתכירי את האסקסואליות יותר טוב, שתפסיקי להלחץ משעון עצר דמיוני שקוצב את זמנך, אם אז עדיין תרגישי שאת לא במקום המתאים לך אולי כדאי ללכת לטיפול במיוחד בשביל זה. אני בטוחה שיש לתופעות האלו שמות בפסיכולוגיה וברפואת המין, הבעיה היא שאסקסואליות לא ממש מוכרת בפסיכולוגיה וברפואת המין, ולכן רופאים כאלו יכולים לנסות לשכנע אסקסואלים גאים שהם בעצם אומללים וצריכים תיקון, לכן כדאי שגם תחשבי מה את באמת רוצה, תגרמי להפכים בראש שלך להפסיק להתנגש כל כך חזק. בקשר לבתולין בגילך הצעיר, אל תדאגי. קראתי באינטרנט גם דברים של אנשים בני 50 וכמעט 60 שהם בתולים ומרגישים טוב עם עצמם. אף אחד לא מודד כאן זמנים. אחד המכתבים שנגעו בי דוקא היה של אישה בת 60, כנראה לא בתולה, שכתבה שהיום היא גילתה שיש דבר כזה "אסקסואליות" אחרי ש-50 שנה היא חשבה שהיא פגומה. מה נראה לך עדיף, לסבול חצי מאה או להיות בתולה שהחליטה להפסיק לחשוב שזה מצב רע? בקשר למשיכה למגע שאינו מיני, זה טיפוסי לאסקסואלים, אם כי זה לא בהכרח מגדיר מישהו כאסקסואל. בהמשך לדברייך ש"טבעי שהפעולה שגורמת להתרבות תהיה דבר שאנשים ימצאו את עצמם משתוקקים אליו", נסי לשכנע בכך 10% מאוכלוסית העולם שמצהירים על עצמם כהומוסקסואלים. בקשר לאסקסואלית שלא תרצה להיות עם מישהו כמוה כי שניהם "דפוקים", אסקס-ים אינם דפוקים, אנחנו אנשים טובים ורגילים כמו כל אחד אחר מלבד הרגל אחד שאנחנו לא אוהבים. אם את אסקס יהיה לך טוב להיות עם שכמותך, ואם במקרה אחד מכם יגלה שטעה בהגדרת הנטיה שלו, בואו להתייעץ איתנו. "כי אנחנו כאן בשבילך". בכל מקרה, את לא לבד, אם כי את זאת שתגדיר את עצמך, ואת זאת שתמשכי את עצמך מעלה ותגרמי לעצמך לפרוח. בצורה מינית או א-מינית, זה כבר לא משנה.

 

[מיס דייזי הופקינס]

תודה על קבלת הפנים החמה ../images/Emo140.gif

אני חייבת לציין שאני מרגישה קצת יותר טוב עם עצמי. כלומר, זה לא שאני מרגישה שכל בעיותי נפתרו, אבל אחרי שמורידים סודות מהלב, זה מאד משחרר, וכשמקבלים תמיכה זה בכלל גורם ל"היי" כזה. בחיי, היום הרגשתי גבוהה בסנטימטר בערך... אני רק יודעת שהבעיות שלא לא נפתרו, אז אני קצת חוששת שאח"כ תהיה צניחה (כאילו רמת הסוכר בדם יורדת אחרי "שוגר-ראש"). היום החלטתי לדבר עם ידיד טוב, שהיתה לי תחושה שגם הוא לא ממש "נורמטיבי" מבחינת המיניות (הוא לא אסקס וגם לא הומו, אבל מסתבר שצדקתי במידה מסויימת - הוא היה בתול עד גיל מבוגר, ויש לו "אישיוז" משלו). שאלתי אותו על עצמו, ואח"כ סיפרתי לו קצת על עצמי, ואפילו נתתי לו לקרוא את מה שכתבתי... היתה לנו שיחה (במסנג'ר, יש דברים שהרבה יותר קל לכתוב מאשר להגות בקול) של שעתיים, וזה היה כמעט סוריאליסטי, אבל גם נחמד (כפי שאמר יו גרנט), לדבר איתו על דברים שלא חשבתי שאני אדבר איתו עליהם... ואחרי שהוא קרא את מה שכתבתי הוא מאד העריך אותי על האומץ, וזה היה מוזר... כלומר - הנה משהו שאני מסתירה כ"כ טוב, קצת מתביישת בו במידה מסויימת (ובואו לא נפתח עכשיו את ה"את לא צריכה להתבייש וכו'", אני יודעת שאני לא צריכה, וזה גם לא בדיוק בושה במובן הרגיל, פשוט לא מצאתי מילה אחרת כרגע) ובסוף יוצא שאני מספרת לו ומקבלת רק הערכה... טוב, לא כולם כאלה. אבל אני יודעת שהוא בן אדם פתוח לנושאים כאלה, ואח"כ גם סיפר לי שיש לו ידידה א-מינית (ואמרתי לו לעדכן אותה שיש פורום ישראלי). אני רוצה להתייחס לחלק מהנקודות שהעלית (ובאותה הזדמנות להודות לך על התגובה המושקעת): * אף אחד לא כופה עלי מערכת יחסים זוגית, זה משהו שאני רוצה, וע"ס נסיון קודם (מועט, אבל גם משהו) זה היה משהו שאהבתי, ומאד מאד חסר לי די הרבה שנים. * ילדים ומשפחה זה משהו שברור לי שאני רוצה יום אחד, וללדת נשמע לי כמו חוויה כואבת אך מאד מהותית, ואני לא חושבת שהייתי רוצה לוותר עליה. * אני מבינה את ההשוואה ללסבית, יש בה הקבלה נכונה מבחינות מסויימות, אבל בעיני זה עדיין שונה. לסבית זה כאילו את מציעה לי עוגת שוקולד, ואני אומרת לך - תשמעי, אני אוהבת מתוק, אבל אני מעדיפה וניל (מה שבאמת נכון לגבי, אגב...), לעומת "לא רוצה לנסות מתוק בכלל, אף פעם". * השעון הוא כיוון שאני מפחדת שמתישהו אני אתחיל להראות פחות טוב (יחסית להיום), שיהיה יותר קשה למצוא גברים פנויים (וזה נכון, מה לעשות), ושבכל זאת, אם אני רוצה משפחה, אז יש לי בערך עשור לפעול, כי אח"כ זה כבר מאד בעייתי, ויש מי שיאמר שגם עשור זה בנדיבות. * ה"דפוקים" שלי לא סותר רגילים וטובים והמון דברים נפלאים אחרים. אני מרגישה "דפוקה" בראש ובראשונה כלפי עצמי, אז זה משפיע על הראיה שלי. זה לא הופך אותי לפחות "טבעית" / טובה / נחמדה / מה שזה לא יהיה... אפשר גם לטעון שאני דפוקה כי אני מתעקשת בכוח לרצות להיות כמו כולם. בכל מקרה, זה נאמר בחיבה, וזה אולי נשמע סותר... אבל לי זה לא. אגב, אחרי חודשים ארוכים של הפסקה, אני שוקלת להרים טלפון לפסיכולוגית שלי (הבעיה שאצלי זה משום מה תמיד נורא מסובך להתקשר אליה, אני הכל דוחה). אני גם ככה שוקלת לבקש להיפגש איתה לגבי נושאים אחרים בחיי, אז אולי באמת כדאי סוף סוף... אמנם אני לא מרגישה שאחרי 3 שנים של טיפול יצא לי מזה משהו, אבל היא מכירה אותי טוב, אז כרגע זה כבר משהו להאחז בו. זהו בנתיים... תודה.

 

[עידומורן]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

מרגש הסיפור האישי שלך, אבל טוב לדעת שיש עוד כמה כמוך בעולם. בקהילה הסיכוי גם להכיר בן זוג עולה. ברוכה הבאה!

 

[nobles3]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

הסיפור היה באמת ארוך

- כנראה היה לך הרבה מה להוציא. ברוכה הבאה לפורום שלנו ורתגישי יותר טוב עם עצמיך (את בטח כבר מרגישה הקלה אחרי שהוצאת הכל שעל הלב). יש כאן אנשים שמבינים ומוכנים לשמוע - מה יכול להיות יותר טוב מזה. ואם את לא רוצה להיות חלק מהחבר"ה "הדפוקים" את לא חייבת להצטרף, כל אחד כאן חופשי לבחור מה טוב לו. אגב זה היה סיפור מאוד מרגש והרבה דברים היו כל כך מוכרים לי מהניסיון האישי (המחשבות והתהיות בעיקר). כל הכבוד לך על האומץ, בטוח שלא היה קל לפרוץ את חומת ההסתגרות ולדבר עם אנשים שאת אפילו לא מכירה. כל הכבוד!