כמה האייקונים נראים מטופשים
אבל זה המקסימום שאפשר לתת כאן.
אני מבינה את הקושי איך להתמודד ואיך להחזיק מעמד בעצמך ולחזק את כולם.
ואיך זה שכול המערכת תלויה בך.
(הייתי שם, יותר מפעם אחת, לצערי בחיי).
תנסי לראות נקודת מבט אחרת- שאומרת שזה שאת הסלע האיתן של כולם
זה מה שנותן לך את הכוחות כעת.
כי כולם ניזונים מהעוצמות הריגשיות והנפשיות שלך.
וההזנה של כולם--גם מזינה אותך בעקיפין אם לא במישרין.
החודש יעבור, גם השנה
החור ישאר תמיד
אבל החיים כל כך חזקים מאיתנו (וודאי אצל הילדים!)
ואז תוכלי להתפנות גם לעצמך למלא את המאגר שהתרוקן
אם בסיוע פסיכולוג, או....בסיוע פסיכולוג.
(מאמינה גדולה בצורך בשיקום אחרי אסון, ולא מייד אחרי--אלא דווקא אחרי שתקופת השלבים הראשונים של האבל עוברת).
אני לא דוגלת ב"תרשי לעצמך להישבר" כעת
כי אני לא רואה בכך שבירה, אלא התרוקנות לשם מילוי.
וכן-בעתיד, כשתוכלי להתרוקן- מאד צריך לעשות את זה
כי גם ים צריך נחלים שימלאו אותו.
