חבר גרוש סרבן חתונה
שלום לכולם
אני נמצאת במערכת יחסים כשנה וחצי עם בחור בן 34, אני בת 28. מההתחלה ידעתי שהוא היה נשוי (בלי ילדים) קצת פחות משנתיים והבנתי שנותר עם טראומות, בעיקר כלכליות. אני בכל מקרה הבהרתי מההתחלה שאני כן בעד חתונות.
מערכת היחסים שלנו יציבה, טובה, אנחנו אוהבים וגרים ביחד כשנה. נושא החתונה מדי פעם עולה בריבים וכל פעם הוא יודע איך לפגוע בי: "אני בחיים לא עובר חתונה שוב, לא מזמין שוב אנשים ולא מקבל שוב צ'קים, לא יקרה. רוצה חתונה? בבקשה נקבע תור ברבנות. זהו".
ברור לי שהוא רוצה שאהיה אם ילדיו, ברור לי שיש לו קשיים מרובים והוא לא רוצה ש"יעקצו" אותו שוב, למרות שאני בכלל לא חושבת שמה שהיה לנו בנישואיו היה עקיצה, אלא גירושין...רגילים...מן הסתם הכסף מתחלק בין בני הזוג לשעבר...
אני לא מעוניינת להתנצל על הרצונות שלי. אני רוצה שמלה, חופה, מוזמנים. אני מוכנה ללכת לקראתו כל כך הרבה והוא יודע את זה. אני מוכנה שזה יהיה אירוע מצומצם, שזה יהיה אפילו בלי מסיבה (אני משכנעת את עצמי שאני לא הטיפוס המסיבתי ולא אכפת לי שיהיה רק ארוחה למשפחה וחברים). הוא מדי פעם בריבים מסיים אותם ב"את יודעת שבסוף תקבלי מה שאת רוצה". אז זהו, שאני לא יודעת. והזמן עובר, ומושג החתונה הפך למן מוקצה. אני מפחדת להזכיר את זה, מפחדת בכלל שהוא מגיע איתי לחתונות של קרובים שלי...בת דודה שלו מתחתנת והיא מדברת על זה בהתלהבות והוא כל כך נלחץ מזה והוציא עליי את הכל פתאום...כשאני בכלל לא הזכרתי את זה. אבל כן, אני מפנטזת על הצעת נישואים ומפנטזת על טבעת, וגם על אירוע קטן ככל שיהיה.
אני מבינה את הקושי שלו, באמת, אבל אני לא רוצה לוותר על מה שחשוב לי. וגם חשוב למשפחה שלי. אנחנו מנהלים שיחות, וזה קשה, כי הוא תמיד לחוץ ומכווץ ומתגונן...ולמרות שזה תמיד נגמר "בסדר" - מי מתחייב לי שבסוף זה יקרה? ומה זה הסוף הזה? הוא גם טורח להזכיר לי כל הזמן כמה האירוע הזה מיותר, גזל של כסף, איך אחרי חתונה מפסיקים להשקיע ומשמינים והכל נהיה מובן מאליו...
אחי הגדול, שדווקא מאוד מסתדר איתו ומחבב אותו אומר לי כל הזמן שזה אבוד מראש, והכתובת על הקיר. הוא תמיד יעשה לי בעיות, גם אם יסכים להתחתן. אח"כ יהיה בעייתי ועקשן בנושאים אחרים, אולי ילדים, אולי מגורים, אולי כלכלית...קשה לי לשמוע את זה, אני נוטה להקשיב לאחי הגדול מתוקף היותי הקטנה.
מה לעשות? אולטימטום לא יעבוד עם בן זוגי המתגונן...לעזוב אותו? כי אח"כ יבוא עם טבעת? זה לא כל כך פשוט לעזוב...זו פרוצדורה רצינית שאני צריכה להיערך אליה, אני לא יכולה פשוט לנחות להורים שלי או חברים בסלון...ואני גם לא רוצה לשבש את החיים שלי ולחיות במן ציפייה מה יהיה.
אשמח לקבל עצות...
שלום לכולם
אני נמצאת במערכת יחסים כשנה וחצי עם בחור בן 34, אני בת 28. מההתחלה ידעתי שהוא היה נשוי (בלי ילדים) קצת פחות משנתיים והבנתי שנותר עם טראומות, בעיקר כלכליות. אני בכל מקרה הבהרתי מההתחלה שאני כן בעד חתונות.
מערכת היחסים שלנו יציבה, טובה, אנחנו אוהבים וגרים ביחד כשנה. נושא החתונה מדי פעם עולה בריבים וכל פעם הוא יודע איך לפגוע בי: "אני בחיים לא עובר חתונה שוב, לא מזמין שוב אנשים ולא מקבל שוב צ'קים, לא יקרה. רוצה חתונה? בבקשה נקבע תור ברבנות. זהו".
ברור לי שהוא רוצה שאהיה אם ילדיו, ברור לי שיש לו קשיים מרובים והוא לא רוצה ש"יעקצו" אותו שוב, למרות שאני בכלל לא חושבת שמה שהיה לנו בנישואיו היה עקיצה, אלא גירושין...רגילים...מן הסתם הכסף מתחלק בין בני הזוג לשעבר...
אני לא מעוניינת להתנצל על הרצונות שלי. אני רוצה שמלה, חופה, מוזמנים. אני מוכנה ללכת לקראתו כל כך הרבה והוא יודע את זה. אני מוכנה שזה יהיה אירוע מצומצם, שזה יהיה אפילו בלי מסיבה (אני משכנעת את עצמי שאני לא הטיפוס המסיבתי ולא אכפת לי שיהיה רק ארוחה למשפחה וחברים). הוא מדי פעם בריבים מסיים אותם ב"את יודעת שבסוף תקבלי מה שאת רוצה". אז זהו, שאני לא יודעת. והזמן עובר, ומושג החתונה הפך למן מוקצה. אני מפחדת להזכיר את זה, מפחדת בכלל שהוא מגיע איתי לחתונות של קרובים שלי...בת דודה שלו מתחתנת והיא מדברת על זה בהתלהבות והוא כל כך נלחץ מזה והוציא עליי את הכל פתאום...כשאני בכלל לא הזכרתי את זה. אבל כן, אני מפנטזת על הצעת נישואים ומפנטזת על טבעת, וגם על אירוע קטן ככל שיהיה.
אני מבינה את הקושי שלו, באמת, אבל אני לא רוצה לוותר על מה שחשוב לי. וגם חשוב למשפחה שלי. אנחנו מנהלים שיחות, וזה קשה, כי הוא תמיד לחוץ ומכווץ ומתגונן...ולמרות שזה תמיד נגמר "בסדר" - מי מתחייב לי שבסוף זה יקרה? ומה זה הסוף הזה? הוא גם טורח להזכיר לי כל הזמן כמה האירוע הזה מיותר, גזל של כסף, איך אחרי חתונה מפסיקים להשקיע ומשמינים והכל נהיה מובן מאליו...
אחי הגדול, שדווקא מאוד מסתדר איתו ומחבב אותו אומר לי כל הזמן שזה אבוד מראש, והכתובת על הקיר. הוא תמיד יעשה לי בעיות, גם אם יסכים להתחתן. אח"כ יהיה בעייתי ועקשן בנושאים אחרים, אולי ילדים, אולי מגורים, אולי כלכלית...קשה לי לשמוע את זה, אני נוטה להקשיב לאחי הגדול מתוקף היותי הקטנה.
מה לעשות? אולטימטום לא יעבוד עם בן זוגי המתגונן...לעזוב אותו? כי אח"כ יבוא עם טבעת? זה לא כל כך פשוט לעזוב...זו פרוצדורה רצינית שאני צריכה להיערך אליה, אני לא יכולה פשוט לנחות להורים שלי או חברים בסלון...ואני גם לא רוצה לשבש את החיים שלי ולחיות במן ציפייה מה יהיה.
אשמח לקבל עצות...
