חבר גרוש סרבן חתונה

דמבו1808

New member
שלום לכולם - תגובות

תודה רבה לכולכם על ההתייחסות, קראתי הכל
אני רוצה להבהיר: בן זוגי סרבן אירוע חתונה, לא סרבן נישואין או התמסדות.
אין לו כל בעיה להתחתן ברבנות, בוודאי שהסכמי ממון וכדומה הם רלוונטים הן לי והן לו.
הוא אכן ממורמר על גרושתו, ומרגיש שהוא כבר עבר אירוע, הזמין, קיבל, השקיע, ובסוף נכשל. ייתכן והיה שם רגש של בושה וכישלון יחד עם כעס על בזבוז הכסף, המשאבים וההשקעה.
הוא לחלוטין לא רואה בי את גרושתו הוא מודע לכך שאני אדם אחר, שונה והוא מעריך ואוהב אותי על כך.

חשוב לי להבהיר שאני לא "בריידזילה" ואני מוכנה ללכת לקראתו לגמרי. אני לא צריכה אירוע גדול, אני לא צריכה ביג דיל, אני כן רוצה אירוע סמלי עם המשפחות והחברים הקרובים. ממש לא לעלות על 100 איש...אני אפילו מוכנה לוותר על מסיבה ודי.ג'יי, אני לא חייבת את זה. אני יכולה לעשות משהו יותר מיוחד. אבל הוא לא רוצה להוציא שוב כסף על חתונה, מבחינתו זה בזבוז, וכמו שמישהו כתב כאן - מעדיף להוציא את הסכום הזה על טיול מסביב לעולם.
יש לי משפחה וחשוב להורים שלי להוביל את בתם לחופה, וגם אני רוצה לעבור את המעמד הזה. בן זוגי כבר היה בו, והוא לא רואה את זה באותה עין כמוני.

בכל מקרה, ביומיים האחרונים שוחחנו ואני בהחלט מקווה שזו השיחה האחרונה בנושא עד שייהפך (אני מקווה) לקונקרטי, או שלא...הוא חזר על כך שעודף השיחות על כך מלחיץ אותו ובגלל זה התגובות הקיצוניות, ושלא אתייחס לכל דבר שהוא אומר בנושא כי "בסופו של דבר אקבל את מה שאני רוצה והוא לא ימנע ממני את זה". הוא הדגיש שנמצא דרך אמצע שמתאימה לשנינו - וזה לגמרי מקובל מבחינתי...עם זאת, שמעתי את הדברים האלה בריבים הקודמים בנושא, והרי התעורר עוד ריב ועוד אחד בדיוק באותו נושא...

אני לא יודעת מה יהיה בעוד כמה חודשים. לא "אזרוק" קשר בגלל שמישהו לא נותן לי את האירוע ש"חלמתי" עליו, אבל אם יש לי בן זוג שמסרב ללכת לקראתי ולמצוא את דרך האמצע, כמו הנכונות שאני מראה ואעשה - הוא כנראה ימצא נושאים אחרים בעתיד, וחוץ מזה שזה משהו שיישב בינינו.
 
תתחתנו ברבנות בנוכחות ההורים והאחים

אחר כך מסעדה ושנה אחר כך, אם הכל ילך כשורה תעשו אירוע גדול להולדת התינוק/ת ...
 

Emiluch

New member
גם אני רציתי לרצות את המשפחה שלי

בחתונה גדולה עם מלא מוזמנים מסיבה ושאר קישוטים, אבל ששמתי על משקל את מה שקבלתי בתמורה למה שיש לי מבן אדם הכי קרוב לי
ברור שבחרתי בו. שאת מרצה אחרים ולא בן אדם הכי קרוב אליך תרגישי אולי טוב רגעית או כמה וכמה רגעים
אבל בסוף של דבר את צריכה לחיות אותו בן אדם ועם עצמך לאורך כל החיים
 

dana3334

New member
האמת שזה לא נשמע לי טוב.

לא יפה להגיד וצורם גם לי, אבל האמת שאבל הוא נשמע לי יותר מדי מוכה טראומה ו"שרוט". אדם שקשה מאוד לחיות איתו לאורך זמן ובייחוד לגדל איתו ילדים משותפים.
לא בגלל עצם החתונה. ממש לא. אלא בגלל ההתעקשות שלו, הדרך שבה הוא מנהל חילוקי דעות איתך, הטראומות שלו.
נשמע לי שאת מכניסה ראש בריא למיטה חולה.
אני יודעת שקל לי להגיד את זה מהצד. ושאת אוהבת אותו, ושבטח יש בו המון דברים יפים שמחפים על הבעיות.
אבל במבט מהצד - הבעיות גדולות מדי. הוא "דפוק" מדי. שוב מצערת על המילים הבוטות, זו התחושה שקיבלתי מהתיאור שלך.
החיים ביחד וגידול ילדים כך כך מלאי מהמורות ואתגרים וקשיים, לכן אם מלכתחילה בן הזוג בעייתי - זה הופך למשימה כמעט בלתי אפשרית. יש לי תחושה שהסיפור הזה לא יגמר טוב. שזה לא אדם שאפשר לנהל איתו חיים משותפים נורמליים. שדרך ההתנהלות שלו בעייתית מדי. שהדבר הכי טוב עבורך לטווח ארוך יהיה להיפרד ממנו. עם כל הקושי והצער והאהבה שקיימת.
 

dana3334

New member
והסבר מה הנקודות שצרמו לי במה שתיארת:

1. הוא מאמין שבסוף כן תתחתנו בדרך שאת רוצה, אבל בכל זאת מעביר אתכם את הייסורים האלה. בשביל מה? זה מזכיר לי את הבדיחה - גם לאכול את הדג המסריח, גם לקבל מכות, וגם להיות מגורש מהעיר. אם אתה יודע שבסוף תתחתנו כפי שאת רוצה, למה אתה ממרר לחברה שלך (ולעצמך) את החיים, והורס את מערכת היחסים ביניכם?
2. הוא נכנס לסרטים בגלל דברים שלא את גרמת (רמזים לחתונות שהוא קולט לא ממך) ואז מוציא עליך את הכעסים והפחדים שלו.
3. לפי תיאורך הגירושים לא היו יותר קשים מהרגיל. גירושים הם תמיד שבר, אסון, אבל. אני יודעת. אבל זה שהוא מגיע למסקנות קיצוניות מהגירושים מעיד לדעתי על אופיו וההתנהלות שלו. אני בטוחה שהגירושים היו משבר אטומי. ועדיין, אין ילדים בסיפור, וזה לא שבאמת דפקו אותו. זה הסיפור שהוא מספר לעצמו. לדעתי האופי ודרך החשיבה שלו קיצוניים מלכתחילה. לא הגירושים "אשמים" בזה. אם כבר, יותר סביר לדעתי שבגלל דרך המחשבה הקיצונית שלו הוא הגיע לגירושים, ולא שהגירושים גרמו לדרך המחשבה הקיצונית שלו.
4. אם היה מדובר בבחור בן 18 הייתי עוד חושבת שאולי הוא ילמד מהחיים ויקבל שכל. אבל מדובר באדם לא כזה צעיר, שעבר מערכת יחסים רצינית אחת לפחות, ואמור לדעת יותר טוב. אם זו דרך המחשבה, ההתנהלות וניהול הקונפליקטים שלו בגילו ואחרי גירושים, השיפור לאורך השנים יהיה איטי מאוד, אם בכלל.
כמובן שכל מה שכתבתי זה מפירורי מידע. ואולי אני טועה לגמרי, ולא קלטתי את הבן אדם.
אבל באופן אישי - נשמע לי שיגמר ברע. כי זה אדם שקשה לנהל איתו חיים משותפים, במיוחד כשיהיו ילדים בדרך.
החתונה באמת לא משנה בפני עצמה, אבל היא כן מראה לך איך יתנהלו חילוקי הדעות ביניכם בהמשך החיים.
וחילוקי דעות בין בני זוג יש המון, חלקם קטנים וחלקם גדולים. זה בלתי נמנע. השאלה איך פותרים אותם. פה הפיתרון מבשר רעות לדעתי.
לדעתי עדיף שתצטערי עכשיו בפרידה ולא שתצטערי לאורך עשרות שנים בהמשך, וכשיש ילדים בתמונה.
מצטערת על המילים הקשות. זו העצה שהייתי מייעצת לעצמי אם הייתי במצבך. לחשוב טוב אם זה האדם שאפשר לנהל איתו חיים משותפים, ואיך זה יגמר.
 
מעולה!

עכשיו רק נשאר לכם לשבת באופן רגוע ולעשות רשימה של מה בא בחשבון עבור כל אחד מכם.
ככה תוכלו באופן רציונלי יחסית להבין איך יראה הטקס שמתאים לכם אם כל אחד מתפשר קצת.
 

אמרלדה

Active member
הגעתי מהראשי, קצת מניסיוני

את רווקה, וכל הציפיות שלך לגיטימיות לגמרי, כמובן.
אני מבינה לגמרי מאיפה הוא בא. אני בפרק ב' - בגיל הרבה יותר מבוגר - ובן זוגי אמר לי בשלב די מוקדם של הקשר, שהוא בחיים לא ייכנס לרבנות שוב. נקודה.
זה מאוד מקובל אצל גברים בפרק ב'. יש מי שבגלל הגירושין חווה טראומה עם הרבנים. יש מי בגלל שהוציא המון כסף והשקיע באירוע ראוותני כמקובל והכל נזרק אחרי שנתיים, כמו בן זוגך, והוא חווה את זה ככישלון מיותר ויודע היטב שלא זה מה שבונה זוגיות. ויש מסיבות אחרות. אבל זה מאוד מקובל. והנשים בפרק ב', כמו הרוב המוחלט של הנשים, רובן רוצות בזה בכל זאת.

אז כאב לי. כל אחת מהסיבות שלה. אצלי זה היה לא בגלל הרצון לטקס - שהייתי שמחה בו - אלא בגלל הרצון למחויבות טוטאלית. משהו בנוסח: "בסדר, אתה לא מת על זה, אבל אין דרך אחרת להראות מחויבות טוטאלית מלבד המוכנות להיכנס שוב לרבנות. אז..." על כל פנים, לא רבתי אתו על זה. הוא הציג את זה באופן כל כך נחרץ, שידעתי שאם אני רוצה אותו, ורציתי אותו, חתונה היא מחוץ לתחום.

אחרי 4 חודשים גיליתי שיש דרך אחרת להביע מחויבות טוטאלית. קיבלתי התקף לב. אמרתי לו שהוא יכול ללכת לדרכו, הדלת פתוחה, ואחרי ארבעה חודשים הוא לא מחויב לי בכלום. בתגובה, הוא עבר לגור אצלי כי הייתי צריכה עזרה בתחילה ביום-יום, וביקשתי מבני הבכור לבוא לגור אצלי איזה שבועיים. הוא הסכים, אבל בן הזוג אמר: לא צריך. אני אעשה זאת. בא, ונשאר. טיפל בי כמו באפרוח ועשה הכל בבית במשך זמן רב, עד שיכולתי לעמוד על הרגליים ולתפקד.

באותו שלב נרגעתי. המחויבות היתה שם באופן טוטאלי. עם או בלי טקס.

עברו שמונה שנים. קנינו דירה ביחד, אנחנו מאוד אוהבים, לא נשואים, אבל חיים כנשואים לכל דבר ועניין.

הבן הצעיר שלי, בגילו של בן זוגך ובת זוגו, בגילך, שניהם רווקים, מנהלים עכשיו, אחרי 4 שנים של מגורים ביחד, זוגיות שמתפרשת על שתי ארצות - חצי שנה בנפרד וחצי שנה ביחד - בגלל שלב מסוים של לימודים ועבודה בחיים שלהם - ומרגישים מאוד מאוד מחויבים זה לזה, כך שהם אומרים לכל אחד אחר, בחוץ, "אשתי", "בעלי" (גם אנחנו כך, אגב) אפילו לא טורחים להסביר, שהם לא רוצים להינשא. שניהם לא. שואלים: בשביל מה? וחצאי השנים האלה, שמאוד קשים להם, לא מערערים לרגע את המחויבות שלהם זה לזו וזו לזה.

כך שלשמוע שאת שוקלת לפרק על טקס, נשמע לי מופרך. הייתי מציעה לך ללכת עם השיחה הזו, האחרונה. בן הזוג שלך אוהב אותך באמת ונשמע מחויב לך. הוא יבוא לקראתך כי הוא ירצה, אין לי ספק. כל מה שאת צריכה זה לשמור גם את על גמישות ולבוא לקראתו.
 

oneofus

New member
החבר צודק! הייתי שם

כשנישאתי (לפני 30++ שנים) התנגדתי לארוע ורציתי רק רבנות.
אביה של אשתי אירגן ארוע צנוע בקיטרינג במקום ציבורי פחות מ 100 איש בעיקר הצד שלה (לאביה מנוחתו עדן היו 9 אחיות ....)
כיוון שאבי המנוח נפטר 3 חודשים קודם - לא הייתה מוסיקה.
בסוף הארוע הורדתי את החליפה ואשתי את השימלה ועזרנו לנקות ולאסוף את הכסאות והשולחנות.
נשארתי בחיים, הורי אשתי קיבלו מה שהם רצו ואני חרקתי בשינים והבנתי את גודל הפשרה (הם תכננו 400-500 איש ...) ב 5 בערב אספתי את אישתי מהתופרת וב 12 בלילה הגענו למלון שאביה הזמין לנו ...
לכי אולי על פתרון כזה!
 

Naama331

New member
כן, להיפרד... נכון זה כואב, ונשמע כאילו סוף העולם מגיע

אבל זהו שלא... זוהי עוד מקפצה שתיקח אותך על המיועד האמיתי. אחד שלא רוצה להתחתן שוב..... הוא באמת לא רוצה להתחתן שוב.
מתאים לו קשר כזה אחרי ריבאונד... שנה וחצי את באמת מבזבזת את הזמן. נכון זה כואב, נכון זה יכאב ואת תחשבי עליו עוד ארוכות ארוכות...
אבל ממה שאני מציעה לך זה לחפש מישהו אחר. שותף אחר... שיעשה אותך מלכה ולא יפגע בך בכוונה, אחד שיגיד לך כל שנייה אני אוהב אותך.
אחד שיציע לך סתם ללכת לסרט ויתן לך וורד בסוף הערב... נכון זה נשמע פלצני ומפחיד... ומה אם אני לא יאהב אותו... אבל זה שווה, כי בסוף את תדעי שהוא יהיה שלך לנצח. עוד שנה תתבזבז לך סתם. את בת 28 לא 18!!! ואת רוצה חתונה והוא לא!!!! יצאתי עם כאלה שלא רצו לשמוע חתונה בכלל...
והיום אני נשואה לאחד כזה חמוד!!! ואני שמחה שלא ויתרתי על האושר!!! ועל עצמי....! קיבלתי חתונה מושלמת! קיבלתי שמלה! ואפילו ילדה! דברים שלא העזתי לחלום עליהם לפני שהכרתי את בעלי היקר שיחיה.. גם לך מגיע אחד כזה!!!!!!!!! רק כשתקבלי החלטה זה לא יהיה קל, זה לא יהיה פשוט. תבואי לכאן, תקבלי נחמות, ואולי אחרי זה תכירי את האחד!
 

A לוןA

New member
הטפל והעיקר

בפשטות-
מה יותר חשוב לך- להתחתן ולחיות עם בן זוגך האהוב, להיות אם ילדיו, לחוות איתו את החיים- או ערב אחד של צ'קים/שמלה/עוףאובקר?
&nbsp
אירוע החתונה הוא לגמרי שולי בכל הסיפור הזה, אבל כאן נראה שאת תקועה בשלב כיפופי הידיים ו"לא מוכנה לוותר על החלום".
&nbsp
החלום הוא זוגיות אוהבת, מאושרת ארוכת ימים ומלאה, ולא שמלת הכלה שלך. ואם את חושבת שאני טועה- שחררי את הבחור ומצאי מישהו אחר.
 

aשרון

New member
תצטרכי לתת לו את הזמן שלו...

אתם כולה שנה וחצי במערכת יחסים וכבר רוצה חתונה?

אתם אוהבים אחד את השניה ורוצים להישאר בקשר הזה, למה לך ללחוץ עליו ולהלחיץ אותו בנושא שאת יודעת שקשה לו איתו ועבר בו טראומה.
לפי מה שכתבת הוא מראה הרבה לחץ מהעניין, זה בפירוש משהו שמלחיץ אותו ומאיים עליו. את רוצה שישאר איתך תפסיקי ללחוץ.

את צריכה לפעול בעניין הזה בעדינות, הכוויה שעבר מנישואיו הראשונים היא כנראה עדיין מאוד צורבת, הוא צריך זמן להרפא ואת צריכה לתת לו את הזמן כדי להרגיש בטוח בנוגע לקשירת קשר מחייב לחיים איתך. את אוהבת אותו, את רוצה להישאר איתו, אז לכי איתו בדרך שלו, אל תלחצי עליו או תגררי אותו לעשות דבר שהוא לא רוצה בו.

את מזכירה פה את מה שחשוב לך וזה בהחלט מובן אבל את צריכה לדעת לוותר עכשיו כדי להשיג בעתיד את מה שאת רוצה. את אומרת לו שזה חשוב גם למשפחה שלך וזו טעות איומה, הקשר הזה הוא בין שניכם ולמשפחה (שלך או שלו) אין מילה במה שקורה ביניכם. וחוץ מזה, אל תכניסי את המשפחה שלך כטיעון בעניין כי יש מצב שזה יפתח אצלו אנטי נגדם. ממה שכתבת אני מקבל את התחושה שאת בעיקר חושבת פה על עצמך וטובתך האישית ועל החלום שלך להתחתן ולא על מערכת היחסים שלכם.

תני לו את הזמן שלו, תהני מהזמן שלכם ביחד, תעמיקו את הקשר ביניכם תלמדו להכיר אחד את השניה, תתני לו להכיר אותך יותר ועם הזמן אולי הוא גם ירגיש נוח לשלוף טבעת.
 
אגב ישנם זוגות שחיים יחד

שהקימו משפחה והכל אבל לא נשואים (מורי בוהדנה ובבו קובו) .. יש להם ילדים והכל אבל רשמית לא נשואים.. למיטב ידיעתי זה קשור לעיניינים כספיים של קובו עם גרושתו וכאלה..

אני אישית די old school רואה בנשואים כסוג של מחוייבות (לא חשוב לי הטררם מסביב הנייר עצמו דווקא כן) ..
ההרגשה שהגבר יכול פשוט לקום ולעזוב בלי שום ביורוקרטיה קצת מרתיעה אותי
 

Naama331

New member
הבחורה צודקת היא בת 28

והם יוצאים שנה וחצי זה מובן וברור לאן היא חותרת. היא לא רוצה לבזבז את הזמן על מישהו שלא מעוניין בה!
וגם אני הייתי תוהה אם הבחור רציני בכלל כלפיי. אז לא צריך לתקוף אותה, זה מובן איזו בחורה נורמלית לא תרצה להתחתן אחרי
שנה וחצי? אז מה היא צריכה אחרי 5 שנים לגלות שהוא לא רוצה בשום אופן להתחתן? היא גם רוצה ילדים כמו שלו יש.
והיא בת 28, לא 18... מבינה אותה לגמרי והיא לא צריכה לוותר על החלום שלה בכלל..
 

sivi19881

New member
את באת לקראתו מספיק, והוא מצטייר לא טוב חד משמעית.

אם הוא כבר מוכן לחתונה ברבנות, לא ברור מה ההתעקשות על לא לעשות אירוע של פחות ממאה איש?
זה מוזר מאוד.
וכמו שכתבו פה בעבר הייתי חושדת מאוד בטראומה שיש לו שהוא עד כדי כך לא מוכן להתגבר עליה ולערוך איתך טקס מצומצם.
אני גם הייתי מוכנה להסתפק בארוע ברבנות, אבל דווקא בן הזוג שלי רצה משהו יותר גדול בגלל המשפחה והסכמתי.
אגב עוד משהו הזוי-
לא מוכן להוציא כסף לחתונה? אם עושים משהו צנוע זה בהחלט מחזיר את עצמו, אז איפה ההוצאה הכספית?

שיתחייב לך כמו גבר כמו כולם ואם הוא לא מסוגל לזה, אז הייתי עושה שיחה שתיים שלוש..אבל זהו אין מה לדבר כל כך הרבה. או שהוא רוצה או שלא.
לא מבינה שום טיעון שלו. בנוגע לארוע מצומצם. עצם ההתעקשות שלו מאוד מרגיזה.

אגב שונאת שונאת שונאת את הטיעון שאולטימטום אומר להכריח, סליחה את לא תגידי מה שאת מרגישה כי זה יכול להכריח אותו ולא בא מרצונו החופשי? אין כזה דבר להכריח. אם הוא רוצה הוא יכול לסרב וללכת.
עוד שטויות במיץ של נשים כנועות.

המון בהצלחה בכל מקרה, נושא קשה אבל גבר אמיתי יתפשר בסוף.
 

wild orchid

New member
תפרדי ממנו כי שמלת קצפת ורבע עוף יותר חשובים מהכל!

הם הכ חשובים בזוגיות. איך הוא מעז בכלל, העקשן הזה, לא להגשים לך את הפנטזיה שטיפחת כל כחייך להיות נסיכה ליום אחד?!

אם כבר מעכשיו הדרך שלך להתנה היא באמצעות האולטימטומים, מה יהיה אחרי החתונה? תנחומיי הכנים לבחור. הוא כבר ניצל פעם אחת, והוא שוב במדרון החלקלק. רק הפעם כנראה יהיו ילדים בתמונה.
 

sivi19881

New member
פספוס פואנטה.

1. זה לא כזה ביג דיל מדובר בערב אחד מצומצם (פחות ממאה איש)..מה הבעיה להקדיש ערב אחד למען בת זוג שאתה אוהב? למה להסתכל רק על הצד שלו?
2. כמו שזה כביכול לא במקום האולטימטום, לדעתי זה גם לא כזה במקום ההתעקשות על לא לקיים ארוע.
3. למה את מציירת אותה כלא בסדר. אם כבר הוא לא בסדר..היא רוצה להתחתן איתו..זה הוא שמוכן להסתכן בלאבד אותה ולא לזרום איתה על השלב הבא.

שורה תחתונה כל בחורה שמכבדת את עצמה לא תוותר בנושא הזה מה קרה לך????
 
שלום לך וחג שמח

שלום

תראי אני חושבת שהרב ענו לך פה וגם אחיך ענה לך וגם בן זוגך אומר לך הכל בפנים באמת הכי כואבת הוא כנראה נפגע מנישואיו וכנראה כל כך נפגע שזה הפך לטראומה למשהו שהוא לא חושב שזה טוב ונחוץ ואפילו מיותר. לדעתי הוא לא ירצה להתחתן ויבזבז לך את הזמן בגיל הזה של שניכם זה או שאנשים יוצאים בודקים ויודעים או שלא במקרה שלא כנראה שאו שלא רוצה להתחתן שוב או אולי לא בטוח בך. עכשיו אני מבקשת מימך סליחה אם המילים שלי קשות אבל אני דואגת לך לזמן שלך ! אני אישית לא הייתי ממתינה מעבר לשנתיים גג ומחפשת לארגן את עצמי ולא להיות תלויה באף אחד. את לא צריכה להציב לו אולטימטום אבל לדעתי להמשיך בחייך ואם ירצה יצטרף ! הוא כבר ילד גדול וצריך ללכת לטיפול אם לא התגבר על הטראומה אני כן יכולה להבין אותו אבל אם לא מטפל בזה או מורח אותך זה לא מתאים. זה שאת קיבלת אותו כגרוש אלה כבר נקודות זכות לטובתך לא כולן רוצות גרושים או להיות פרק ב' במיוחד אם מישהי שעבורה זה אמור להיות פרק א !!
אם שניכם רוצים דבר שונה את לא צריכה להתפשר אם את רוצה את האירוע בשלמותו והוא רוצה מינימום אז אין פה מקום לפשרה. את צריכה להיות שלמה עם עצמך בקשר להמתנה אם את מחליטה להמתין לו ובקשר לסוג האירוע אם תגיעו לזה.
אני מאחלת לך שיואהבו אותך כפי שאת ושתקימי משפחה בקרוב :)
 
היי שוב

אני חייבת להוסיף כאן שקראתי כאן המון תגובות ואני אגיד לכם את דעתי אני התחתנתי לפני כמעט שנה אחרי חיפושים ארוכים ואני אגיד מכל הלב שאהובי הציע נישואים אחרי חצי שנה (הוא כרגע 38 ואני 28) אני הופתעתי מאוד ידעתי שזה יבוא אבל לא כל כך מהר הוא היה רווק לא גרוש אבל אני במהלך היחסים אמרתי לו לא פעם שאני מחכה גג שנתיים ואם לא אז עד גיל 30 רוצה להיות אמא נקודה חח ואם לא אז אלך לבנק הזרע חחח אז הוא היה נקרע עליי מזה. והיום שחושבת על זה זה באמת מצחיק אבל שנמצאים במערכת יחסים צריך להרגיש את זה להרגיש שהצד השני בעניין שלנו כמו שאנחנו בשלו והכוונה היא שמה שחשוב כאן בעצם הם החיים ביחד ולא יום אחד של חתונה שואו וכו'. אני הצעתי לו שנטוס לקפריסין נעשה חתימות וכו' ונטוס שוב לירח דבש לעוד מקום והוא רוצה אירוע כמקובל בשביל המשפחה שלו ואני הסכמתי לאירוע למרות שמשלי באו פחות וכל הקטע של הכסף נורא הדאיג אותי כי אני סטודנטית אבל הסכמתי והיו לנו בקושי 100 מוזמנים הכי צנוע שאפשר. להגיד שהייתי מוותרת על זה ממש לא כי נהנתי בסוף מהכל מהתשומת הלב משואו והתמונות ביחד בחופה אפילו שאני אתאיסטית לחלוטין. גם מקווה עשיתי כהלכה. אני מנסה להגיד כאן שהיה יום חתונה היום עצמו יפה נעים לחוץ מרגש וכו' אבל מה שחשוב זה החיים אחרי ביחד ההתאמה אחד לשני. אצלנו הכל התחלק לחצי חצי וגם עכשיו לא סופרים על השקל אבל יש שיוויון.
אני חושבת שאם את תחכי לו את צריכה ביטחון מסוים כי את דואגת לשעון הביולוגי רוצה משפחה וכו' לפי מה שאני מבינה?
אז תחשבי אולי על ליזום ביחד ילדים או משהו שמחייב כמו שאחרים אמרו פה חתונה לא בהכרח חייב להיות הדבר היחיד שמחייב. אם הוא מתחמק מכל דבר שמחייב אז כנראה שממש לא בכיוון שלך.
 

קרמבו341

New member
את מערבבת פה בין חתונה ונישואין

לא ברור לי עד הסוף האם הבעיה שלו היא עם מסיבת החתונה או עם הנישואין עצמם. מצד אחד, את כותבת שהוא רוצה להינשא ברבנות ולעשות איתך ילדים ומה שמפריע לו הוא מסיבת החתונה. מצד שני, את מדברת על החשש שלו שיעקצו אותו אם הנישואין ייגמרו ועל חשדו מההזנה העתמית של בני הזוג במהלך חיי הנישואין.

אם הבעיה היא רק המסיבה, את צריכה לשאול את עצמך האם מסיבת החתונה היא סיבה מספקת בשבילך כדי לפרק את הקשר והם את באמת רוצה לגרום לו להשתתף בה בניגוד לרצונו ע״י אולטימטום. נראה לך כיף להיות כלה בחתונה כשאת יודעת שהחתן לא נהנה ולא רוצה להיות שם? כי זה מה שיקרה אם הוא ייכנע לאולטימטום. אני, אישית, הייתי מוותרת על המסיבה. מתחתנת ברבנות ואולי עושה ארוחת ערב במסעדה למשפחה הקרובה.

אם הבעיה היא רתיעה מהנישואין עצמם, פה כבר יש לך בעיה יותר משמעותית. במקרה כזה אתם צריכים לשבת ולדבר בכנות על עתידכם. נראה שהרבה מהדינמיקה שלהם סביב הנושא הזה (ואולי בכלל) היא שינמיקה של יחסי כוח, של מנצחים ומנוצחים. התכנון שלך לתת לו אולטימטום, האמירה שלו ״את תקבלי מה שאת רוצה״, זו לא גישה של שיתוף, פשרה וחיים משותפים טובים. ממליצה לכם להפסיק לנסות לכופף אחד לשני ידיים ולהתחיל להבין שבזוגיות צריך ללכת אחד כלפי השני לא מתוך תחושת מרירות והקרבה, אלא כי באמת רוצים שגם לאחר יהיה טוב.
 

ayaht

New member
הוא נשמע כמו גבר מתוסכל ושונא נשים.

ממורמר כאילו שהוא משלם מזונות, אבל הוא לא,
כי אין לו ולגרושתו ילדים משותפים וככה זה החוק בישראל.
מזונות זה לילדים.

גם אם הוא מחר מציע לך להתחתן איתו, עדיף שתסרבי.
אני חושבת שעדיף לך בלעדיו.

גילוי נאות:
אני סרבנית נישואין, אבל ממש אין לי בעיה עם זוגיות ומחוייבות.
סתם לא חושבת שצריך להכניס את הממסד הרבני החשוך לחדר המיטות.
 
למעלה