ליאו, תפוס'תה. נו כבר עצלן, קום!
תפוס'תה! תפתח כבר את העיניים, כן, גם את השניה. לא! אני לא מתכוונת להחזיק לך את העפעפיים. אוף! אתה כבד. הצלחתי לגרום לך להתיישב. לא! לאאא!! קום אידיוט. בשביל מה נתתי לך אוכל? לשם מה סרקתי אותך כל כך יפה? בשביל מה מצחצחים לך שיניים כל ערב? יש לך שיני ענק. לבנות. מחודדות כאלה. קום!
ליאו, הנה לחם. הוא רץ. עכשיו שאתה בשוונג, תפוס'תה. לקק לה את היד עד שתהיה רטובה ודביקה, עם פרורי לחם לעוס. הרי אתה כלב שמירה אימתני.
אולי במקום להתנגח בי, תשבי ותקדמי את הילד שלך? בשביל העשרה יש מתנ"ס, לא בית ספר. ואם המורים שלקחת לילד לא מקדמים אותו כמו שצריך, קחי אחרים או שבי איתו בעצמך. ודי כבר לתקוף אותי. ליאו אולי חושב שהוא קטן וחלוש, אבל טיגי מבין עניין. לא כל מי שחושב שונה ממך הוא בעל קשיים בהבנת הנקרא או אגואיסט או סתם רוצה לעצבן. לפעמים, הוא סתם חושב אחרת, והרבה פעמים, הוא גם צודק.
בפנימיות, אפשר לקבל השגחה על ילדים 24/7 כל השנה. כולל חגים וחופשות. הכי כדאי. ובחופשות הנלוזות והמיותרות, הילדה שלי מתנדבת להופיע בפני ילדי פנימיות. יש כאלה שהחופשה אצלם אינה בזבוז.
תיתי הלא מגניבה, המעצבנת, וליאו הנוחר.