חדשה ישנה משו
איך נפתח את ההודעה...אמממ... הייתי חברה בפורום כאן ובפורום האדום(שעכשיו הוא די שחור לא?) עד לפני שנתיים... לא הייתי כאן מלא זמן ולאור ההתפתחויות החדשות (פורטה וכאלה חחח) יצאתי לאיוורור מהמחילה שהיא חיי. אז היכרות- אני ליעד (ליליאן), חיילת מקרית ביאליק, בת 19 וחצי, שומעת היהודים מגיל 11 בערך, שרה מנגנת על גיטרה ומחליפה להקות בקצב מטורף בתקווה למצוא משו טוב לבסוף... אני גם מוסיפה קטע שכתבתי כששמעתי את פורטה לראשונה ביום שבת בלילה כי הוא חשוב לי..מוזמנים להגיב..מוזמנים גם לא...איך שבא לכם =] "אני מקשיבה כרגע ל"פורטה" ויש לי דמעות בעיניים וזה מביא אותי למסקנה שיש דברים שתמיד יהיו שם. הייתי בטוחה שיצאתי מזה, שנרפאתי מהמחלה שהיא "היהודים". אני עוד מעט "כבר" בת 20, ועברו 9 שנים מאז שקניתי את הדיסק הראשון שלי של היהודים. אני כבר לא תלמידה,אני ילדה בירוק בעולם של מבוגרים, הפסקתי ללכת באדיקות להופעות מזה שנתיים, הכרזות מהופעות נבחרות ירדו מהקיר והשאירו קילופים של סלוטייפ . החיים המשיכו, דברים משתנים.. .באמת חשבתי שיצאתי מזה. הייתי בטוחה שזה קשור ל"התבגרות". טעיתי.בגדול. באותו יום בו שוטטתי ברשת ונתקלתי בעובדה שיצא סינגל חדש ליהודים נכנסתי באמוק ישר לקישור של הסינגל בעודי פולטת זעקות של אושר ורגליי מטופפות על הרצפה בטירוף למרות שהייתי בחברת אנשים באותו רגע ממש לא היה לי אכפת שאני מתנהגת כמו ילדה בת 5 ששמעה אוטו גלידה עובר ברחוב. עם התווים הראשונים של "אין לך מקום" הכל הציף אותי מחדש. הרגשות והתחושות. שוב הייתי בשורה הראשונה מצד שמאל של הבמה. זיעה קרה שוטפת אותי, העיפרון השחור מזמן נמרח ועכשיו מעטרים את עיניי שני פנסי כבוד, החולצה שלי נמשכת למטה, הרגליים שלי איבדו תחושה מהקפיצות , הגרון שלי ניחר ואני כבר צרודה אבל עדיין ממשיכה לצרוח בכל כוחי כל מילה, כל שאגה של תום ואורית. וטוב לי. הכי טוב לי בעולם. אני נבלעת בתוך המון, ממש צבא, זהו ה"צבא" היחיד בו תמיד הייתי גאה לקחת חלק. שכחתי שזו התחושה הכי טובה שיש בעולם. כשהיו שואלים "איפה היית/ה רוצה להיות עכשיו הכי בעולם?" כולם היו עונים- הוואי, הודו, על גלשן באוסטרליה וכו' ואני תמיד הייתי עונה בלי לחשוב "בהופעה של היהודים". נזכרתי שאין דבר בעולם שלי הספציפי שמשתווה לזה. אין מה לעשות אני מכורה. וזהו מהתו הראשון כבר לא היה לי סיכוי... כנראה זה נכון שאומרים שמי שנולד יהודי מת יהודי." סורי על הפלצנות ואם הלאיתי אתכם אני מתנצלת אבל זה באמת מה שאני מרגישה.
איך נפתח את ההודעה...אמממ... הייתי חברה בפורום כאן ובפורום האדום(שעכשיו הוא די שחור לא?) עד לפני שנתיים... לא הייתי כאן מלא זמן ולאור ההתפתחויות החדשות (פורטה וכאלה חחח) יצאתי לאיוורור מהמחילה שהיא חיי. אז היכרות- אני ליעד (ליליאן), חיילת מקרית ביאליק, בת 19 וחצי, שומעת היהודים מגיל 11 בערך, שרה מנגנת על גיטרה ומחליפה להקות בקצב מטורף בתקווה למצוא משו טוב לבסוף... אני גם מוסיפה קטע שכתבתי כששמעתי את פורטה לראשונה ביום שבת בלילה כי הוא חשוב לי..מוזמנים להגיב..מוזמנים גם לא...איך שבא לכם =] "אני מקשיבה כרגע ל"פורטה" ויש לי דמעות בעיניים וזה מביא אותי למסקנה שיש דברים שתמיד יהיו שם. הייתי בטוחה שיצאתי מזה, שנרפאתי מהמחלה שהיא "היהודים". אני עוד מעט "כבר" בת 20, ועברו 9 שנים מאז שקניתי את הדיסק הראשון שלי של היהודים. אני כבר לא תלמידה,אני ילדה בירוק בעולם של מבוגרים, הפסקתי ללכת באדיקות להופעות מזה שנתיים, הכרזות מהופעות נבחרות ירדו מהקיר והשאירו קילופים של סלוטייפ . החיים המשיכו, דברים משתנים.. .באמת חשבתי שיצאתי מזה. הייתי בטוחה שזה קשור ל"התבגרות". טעיתי.בגדול. באותו יום בו שוטטתי ברשת ונתקלתי בעובדה שיצא סינגל חדש ליהודים נכנסתי באמוק ישר לקישור של הסינגל בעודי פולטת זעקות של אושר ורגליי מטופפות על הרצפה בטירוף למרות שהייתי בחברת אנשים באותו רגע ממש לא היה לי אכפת שאני מתנהגת כמו ילדה בת 5 ששמעה אוטו גלידה עובר ברחוב. עם התווים הראשונים של "אין לך מקום" הכל הציף אותי מחדש. הרגשות והתחושות. שוב הייתי בשורה הראשונה מצד שמאל של הבמה. זיעה קרה שוטפת אותי, העיפרון השחור מזמן נמרח ועכשיו מעטרים את עיניי שני פנסי כבוד, החולצה שלי נמשכת למטה, הרגליים שלי איבדו תחושה מהקפיצות , הגרון שלי ניחר ואני כבר צרודה אבל עדיין ממשיכה לצרוח בכל כוחי כל מילה, כל שאגה של תום ואורית. וטוב לי. הכי טוב לי בעולם. אני נבלעת בתוך המון, ממש צבא, זהו ה"צבא" היחיד בו תמיד הייתי גאה לקחת חלק. שכחתי שזו התחושה הכי טובה שיש בעולם. כשהיו שואלים "איפה היית/ה רוצה להיות עכשיו הכי בעולם?" כולם היו עונים- הוואי, הודו, על גלשן באוסטרליה וכו' ואני תמיד הייתי עונה בלי לחשוב "בהופעה של היהודים". נזכרתי שאין דבר בעולם שלי הספציפי שמשתווה לזה. אין מה לעשות אני מכורה. וזהו מהתו הראשון כבר לא היה לי סיכוי... כנראה זה נכון שאומרים שמי שנולד יהודי מת יהודי." סורי על הפלצנות ואם הלאיתי אתכם אני מתנצלת אבל זה באמת מה שאני מרגישה.
