חדשה כאן, משתפת

[חובטת שטיחים]

אבל הסטטוס שלך הוא בהחלט מניע לגיטימי מבחינתה

להתנגד לקשר.
גם אם יש לך אופי נפלא ושפע מעלות, את קודם כל אמא, המסירות שלך נתונה לפני הכל לילד שלך (ולא ל"ילד" שלה), העובדה שיש לך ילד אומרת שאם תינשאי לבנה, חלק מהמשאבים המשפחתיים (לרבות ההכנסות שלך) שלכם יופנו לילד שלך וזה בהכרח אומר שהבן שלה ישלם מחיר נוסף בפרנסת המשפחה. ויש כמובן גם את הצד הרגשי, מבחינתה הבן שלך הוא "מטרד" לבן שלה... וזה עוד לפני שדיברנו על "מה יגידו השכנים"...
ככה שקצת תמים מצידך להגיד שהסטטוס שלך לא רלוונטי לעניין...

 

[alice100]

הסטטוס שלה,זה כתם?הבן שלה,זה כתם?--מה עם הכתם שלו

בדמות אמא שרוצה לנהל לו את החיים כי אינה סומכת עליו.גם שתלטנית וגם לא מוכנה לשחרר.
וענין מה יגידו השכנים-סיבה נהדרת לסבך חיים.לא של השכנים הרכלנים,כי הם ממשיכים בחייהם ולחלוטין לא זוכרים שדעתם הלא חכמה גרמה לכאב,הרס,בלגן.

 

[חובטת שטיחים]

אני לא טענתי שהסיבות הללו הן מספיקות בשביל לוותר על הזוגיות

בעיקר אם שני בני הזוג נכנסים לזה באופן מפוכך ומודעים למחירים שיש לזוגיות מהסוג הזה (כמובן בצד היתרונות).
אני רק אמרתי שאילו הדברים שבוודאי עוברים לאמא של הבחור בראש, ולמען האמת יש בהם היגיון מסויים... בסך הכל האשה לא רוצה עבור בנה חיים מסובכים...
אבל, אילו כמובן החיים שלו ולא החיים של אמא שלו ופה מקומו להבהיר לה שאין לה זכות לקבוע עבורו איך לחיות את חייו, גם אם בעיניה הוא עושה את זה באופן מחורבן...
ולפותחת הפוסט: אם בן זוגך יודע להעמיד לאמא שלו גבולות, אל תחששי להמשיך איתו. אם הוא מהסס ולא מצליח להיות אסרטיבי מולה, אז יאללה ביי.

 

[ayaht]

יש כאן שתי גישות מנוגדות

האחת, אומרת שאת "סוג ב'" בגלל שאת גרושה+1, ולפי אותו הלך רוח, בן זוגך הוא סוג ב' כי יש לו אמא בעייתית שמנהלת לו את החיים.

השנייה אומרת שהאהבה תנצח, שופטים אדם לפי האופי וההתנהגות שלו ובוחרים לחיות עם מי שאוהבים.

בשביל שהגישה השנייה תצליח, גם בן זוגך צריך להאמין ולפעול לפיה.
אחרת את נלחמת בטחנות רוח כמו דון קישוט ויהיו לך חיים אומללים מלאי מאבקים וקונפליקטים.

באופן אישי אני חושבת שאם עברת את גיל 18 ויש לך אמא שתלטנית שמנהלת לך את החיים, זה בגלל שלא היית חזק מספיק לעמוד מולה ולהציב לה גבולות, ולכן אין טעם לצפות ולחכות שתשתנה, כי אם זה לא קרה עד עכשיו, זה כנראה כבר לא יקרה.

זה משהו שכל אחד צריך להתמודד איתו בעצמו.

בתור מי שכן שמה את הגבולות הללו ויצאה לעצמאות בגיל מאוד צעיר, קשה לי מאוד לקבל את אלו שלא.

 

[גרושה ושמחה פלוס]

מסכימה עם כל מילה

זנ תהליך שהוא היה צריך לעבור ממזמן, בלי קשר אלי. רצה הגורל והוא הכיר אותי וזה הניע אותו לעשות דברים שכנראה לו היה לו אומץ לעשות לפני. הוא עבר מעין התבגרות מואצת בשנה הזו. אני חושבת שזה טוב שזה קרה, גם אם בסופו של דבר לא נהיה ביחד, כי זה משהו שהוא היה חייב לעצמו. אי אפשר להתנהל ככה.

 

[פריZמה]

את אחת הרהוטות בפורומים בכלל

וחבל לי על אמא שלו שלא תפגוש אותך.
אבל העלאת נרודה מעניינת - אולי את ה״ תיקון״ שלו או הריבאונד על אימו?
את המבוגרת.
את רוצה עוד ילדים בגלגול הזה
האם יש מצב שאת מבזבזת איתו את זמנך היקר????
הוא יכול עוד להתלבט ולריב ולבלות זמן רב בתהליך ההתבגרות הזה שלו. לו היית מדגישה שהקשר הזה הוא בשביל הפאן ואין לך ציפיות - נשמע מתאים. היות ולא כך הגדרת את המצב - נשמע שכדאי לחתוך ולחפש מישהו תואם לגילך מנטאלית

 

[גרושה ושמחה פלוס]

תודה על המחמאה

כן, הקשר הזה התחיל בתור "פאן". אף פעם לא יצא לי לצאת עם בחור צעיר ממני ולרגע לא חשבתי שזה מה שיקרה. זה ממש לא היה מתוכנן. גם אמרתי לו את זה. שיצאתי עכשיו מגירושים מכוערים, שלא בא לי בלגן, שאני צריכה כיף ולהשתחרר ושהתמזל מזלו כי לא בא לי שום דבר רציני.
מה לעשות שהחיים קורים ונקשרנו. הוא התגלה כנסיך אמיתי, שעבר איתי כמה תקופות ממש לא פשוטות והרים אותי מהקרשים במצבים שאנשים "מנוסים" ממנו לא ממש ידעו איך להתנהל איתי. יש לו סבלנות לשטויות שלי והוא מצליח לתקן את כל הביטחון העצמי שהגרוש שלי הצליח להרוס.
אני לא תמימה ולא רומנטיקנית שנושאת בגאון את דגל "האהבה תנצח". אני פשוט מאמינה באמת ובתמים שהוא בן אדם זהב ושאנחנו עושים אחד לשני טוב.
אבל לא בכל מחיר. ונראה לי שאנחנו בסוג של צומת וצריך להחליט מה עושים הלאה ובשביל זה צריך תשובות.
והפוסט הזה, שדווקא ביאס אותי לאללה בשבוע שעבר, עשה את העבודה מבחינתי ונתן לי הרבה נקודות למחשבה.

 

[החתולית]

את מספרת את סיפור חיי

אני נשואה פעם שניה לגבר שצעיר ממני ב- 12 שנים, ויש לו "אמא פולניה". מאלה שצריכה לדבר עם הבנים שלה לפחות פעם ביום, שנכנסת להיסטריה אם לא עונים לה לטלפון, ושאף פעם לא מרוצה.
&nbsp
הכרנו כשהייתי כמעט בת 40, ולמרות ההתנגדות הראשונית שלי למערכת יחסים איתו, הוא עמד על שלו ולא ויתר.
נפרדנו פעמיים בגלל הפרשי הגילאים, המשפחה שלו, והעובדה שידע שיש להניח שלא יהיו לו ילדים אם נחליט לחיות יחד.
&nbsp
אנחנו יחד משנת 2001, גרים יחד משנת 2003 ונשואים כבר 9 שנים.
&nbsp
לפני כמה שנים אמא שלו טרחה לספר לי כמה נשבר לבבה כשהוא סיפר להם עלי. כמה קשה היה לה לקבל אותי, וכמה התנגדה למערכת היחסים שלנו (כאילו שלא ידעתי מהסיפורים שלו ומהיחס שלהם אלי). היא אמרה לי בצורה מפורשת שלא רצתה אותי.
&nbsp
עניתי לה שאיזה מזל שהיא לא זו שמחליטה לגבי מערכות היחסים של הבן שלה. הזכרתי לה שהזוגיות שלנו נהדרת, שאנחנו אוהבים ומאושרים, ושכדאי שתזכור את זה.
&nbsp
מה שעניין אותה בכל מה שקשור לזוגיות שלנו, לא היה אושרו של הבן שלה, אלא העובדה שלא יהיו לה (!) נכדים ממנו.
&nbsp
שורה תחתונה:
אין חוקים.
רק את יודעת מי הגבר שיש לך מערכת יחסים איתו. רק את יודעת אם הוא בוגר וחזק מספיק כדי לעמוד על שלו ולהתמודד עם אמא שלו.
רק את יודעת אם הזוגיות שלכם טובה ומכילה מספיק, כדי לעמוד בפני האמא הזאת שרואה רק את עצמה ואת הצרכים והרצונות שלה.
רק את מכירה את מערכת היחסים בינו לבין הילד שלך, ואיך הוא יתפקד כמבוגר אחראי בחייו של הילד, עכשיו וכשיגדל.
&nbsp
בהצלחה.

 

[גרושה ושמחה פלוס]

וואו...

באמת דומה מאוד.
כל הכבוד לכם שהצלחתם לעמוד ככה מול כולם.
אני יכולה רק לקוות ולייחל שלשנינו יהיו כוחות כמו שלכם

 

[החתולית]

לא היו יותר מדי כוחות

והמשפחה שלו היתה פחות נחרצת מזו של בן זוגך.
&nbsp
משפחה לא תומכת יכולה להפריע לכל זוגיות, לא רק זוגיות מורכבת כמו שלכם. אבל אם הזוגיות שלכם טובה ויציבה, ואתם חברים ולא רק בני זוג, יש לכם סיכוי.

 

[גרושה ושמחה פלוס]

אני כל כך שמחה שהגבת ושיתפת...

זה קצת מעודד אותי.
תמיד נחמד לשמוע שאת לא לבד, ויש עוד כמוך עם אותם המאבקים.
אני יודעת שהוא אוהב אותי ועצם הניסיון שלו להתמודד עם זה מוכיח לי את זה.
תודה על השיתוף

 

[החתולית]