חדשה כאן

[מינהר]

הטועם-- תודה על התאגום.

 

[horseradish]

חדשה כאן

היי לכולם,

אני בת 36 , נשואה בלי ילדים וסובלת מאכלנות כפייתית. האמת ששמחתי מאוד כשראיתי שנפתח פורום בנושא כי כל הפורומים שנתקלתי בהם עד היום היו מכוונים לאנורקסיה ובולימיה.
אני חושבת שאכלנות כפייתית היא בעיה לא פחות חמורה שלעיתים קרובות מוזנחת מאוד על ידי הסובלים ממנה והסביבה.
קצת עליי: תמיד הייתי ילדה קצת מלאה, לפעמים יותר, לפעמים פחות. לתקופות קצרות של שנה-שנתיים הייתי אפילו יחסית רזה. זה הגיע בד"כ עם דיאטה יזומה והמון המון פעילות גופנית.
בתשע השנים האחרונות העליתי המון במשקל, בסביבות ה 25 קילו ויותר וניסיתי לרדת אותם אך ללא הצלחה.
הסיפור התחיל כשהתקבלתי לעבודה במוקד שבה יושבים על התחת והיא כרוכה בסטרס רב מאוד. שנאתי את העבודה וסבלתי בה אך בשל לימודיי כסטודנטית לא עזבתי כי האופציות האחרות לא אפשרו לי לגור מחוץ לבית ולכלכל את עצמי ולימודיי. "למדתי" לאכול מאוד מאוד מהר, בלחץ, בשל ההפסקות הקצרות שהיו לנו וחדר האוכל שהציע מגוון ארוחות מפתות ולא תמיד בריאות עשה את שלו.
אני כבר שלוש שנים לא עובדת שם אך ההרגלים נשארו וניסיתי המון דברים. אכלנים אנונימיים, חלי ממן, נטורופתים, טיפול פסיכולוגי בהפרעות אכילה, דיאטנים ועוד. דבר מזה לא עזר.
אני בן אדם מאוד אנין טעם ואוכל תופס חלק גדול בחיי לא רק באכילה כפייתית אלא גם כהובי וכתיבה על אוכל (אני מאוד מבינה באוכל ואוהבת מאוד להתנסות במאכלים ובמסעדות חדשות).
אני לא חושבת שאצליח להוציא לגמרי את האוכל מחיי, כי אני בן אדם נהנתני שנהנה מחווית האוכל וזה חלק ממני, אבל הייתי רוצה להתעסק בו הרבה פחות, לשבוע ממנו ולא להמשיך לאכול למרות שאני לא רעבה ובעיקר לחזור ליחסים הבריאים יחסית שהיו לי עם האוכל. המשקל שלי הורס לי את הבריאות, מרוקן לי את הכיס (אני מוציאה המון כסף על אוכל מטבע הדברים) וגורם לי לצער וסבל.
אשמח לשמוע אם יש לכם עצות בשבילי או סתם את דעתכם למה זה קורה ומקווה שלא חפרתי לכם יותר מידי...

 

[horseradish]

מישהו?

 

[מינהר]

היי HORSE האם אין לך שם בעברית?

אני מאחלת לך שתחזרי למסלול אכילה שפויה.
ותמצאי עבודה לא בישיבה ובלחץ. אלא עבודה שמשלבת תנועה, הליכה, יחד עם אתגר למוח.
יש לך תחביב בתחום אוכל? נהדר. אני הייתי מנצלת זאת ליצור מאכלים דיאטטיים טעימים, ואפילו להתפרנס מזה.
אני מחרימה מאכלים עתירי סוכר או שמן או קמח לבן. ונשארת בחיים. אני לא ממש רזה, אבל תדמייני מה הייתי בגיל 64 אם לא ההמנעות הזו.

 

[horseradish]

העבודה שלי כרגע היא מזכירותית

אבל לא יותר מידי אינטנסיבית. רוב הזמן אני לומדת ועושה דברים כמו תחביבים וחיים במובן היומיומי.
מחר אני הולכת לנטורופטית (פעם רביעית...). מקווה שהפעם זה יעבוד עבורי.

 

[מינהר]

יופי בעניין עבודה. מה עם שם בעברית, ולמה --סוס?

 

[fat with a hat]

באופן אישי הניסיון שלי ממש הפוך. כשאני לא חושבת על האוכל ולא מתעסקת בו הרבה- אני אוכלת הרבה יותר. כשאני חושבת עלי, על האוכל, מתכננת ארוחות ומנות מראש אני הרבה יותר שקולה. אני לא יודעת אם רלבנטי לך, מה שהכי הכי עוזר לי זה להכין לי צלחת עם האוכל . כשהאוכל נגמר אני מפנה את הצלחת. אני מפנה לי מטווח הראיה את כל מה שמפתה אותי (פדיחות להודות. בגלל שיש לי ילדים, מה שגורר אצלי אכילת יתר זה בעיקר לגמור להם את האוכל, אחרי שאני אכלתי לשובע כמובן, בל כמובן זו יכולה להיות באותה מידה חטיף שנמצא לי בקו הראיה או משהו כזה) ושותה הרבה מים. אני מסכימה גם עם מי שכתבה שאפשר למנף את התחביב והעיסוק למשהו יותר בריא ולא לזנוח את זה לגמרי. אני חושבת שכאשרמוותרים על חלק גדול בחיים שמסב לנו גם הנאה, זה לא יחזיק מעמד. צריך לדעת לנתב את זה לדרך שבה היא לא תסב גם סבל או תופעות ללואי (זה לא רק בקשר לאוכל

)
ואם כלום ממה שכתבתי לא עזר לך, אני מקווה שלפחות החיבוק עזר במשהו

 

[מינהר]

פאט, כתבת יפה. ושם עברי יעזור.

 

[פיבונצי1]

אכלנות יתר אינה בעיה פסיכולוגית אלא בעיה הורמונלית

לא רק את השמנת ב-40 שנה האחרונות. העולם כולו השמין. חתולים וכלבים השמינו. למעשה, אפילו תינוקות משמינים. מה קרה לעולם שככה הוא הפך להיות שמן? ומדוע פניה לתזונאים לא מצליחה להרזות אותנו?

פיזיקאי ועיתונאי בשם גארי טאובס סיפר לעולם את התשובה המפתיעה מה קרה לעולם ב-40 שנה האחרונות. התשובה היא שהמלצות התזונה הרפואיות מלפני 40 שנה ופירמידת המזון הם אלו שהפכו את העולם לשמנים. אותם המלצות תזונה קראו לעולם להפסיק לאכול שומן כי הוא סותם עורקים וגורם להתקפי לב. בנוסף הם טענו כי בשומן יש הרבה קלוריות ולכן הוא משמין. העולם כולו פיתח שומנפוביה – רתיעה משומן. אני זוכר את עצמי מוריד כל טיפת שומן מיותר מהחזה עוף.

ובכן, זו הייתה טעות קשה. מה קורה שמפסיקים לאכול שומן? אוכלים במקום פחמימות. פחמימות מעלות סוכר שגורם להפרשת הורמון שנקרא אינסולין. אלא שאינסולין הוא לא רק הורמון שמוריד סוכר הוא גם הורמון שמתניע את כל תהליכי אגירת השומן. שהאינסולין גבוה בדם נהיה שמנים. שהוא נמוך, נהיה רזים. בפרט, כך שברגע שאת מרגישה רעב, זה אומר שהכל נובע מתנודות כמו ברכבת הרים של רמות סוכר ואינסולין בדם.

אז הדרך הנכונה והטובה לשלוט במשקל ובבריאות זה תיקון אותה טעות מלפני 40 שנה. צריך להחזיר את האינסולין והסוכרת לרמות סבירות. יש להחזיר לתפריט את השומן (שלא מעלה אינסולין ולא מעלה סוכר) והבשר (שמעלה סוכר ואינסולין במתינות), ולהעיף את כל הפחמימות בבסיס פרמידת המזון (שמעיפים את רמות הסוכר והאינסולין לשמיים). יש להעיף מהתפריט את הסוכר, לחם, פסטה, תפוחי אדמה, אורז, עדשים קינוא וכיוצא באלו. אם תעשו את זה נכון, אתם עשוים להיכנס למצב שנקרא קטוזיס. תראו כאן:

http://www.carbfree.co.il/?p=3407

בקטוזיס לא מרגישים רעב. שתיכנסו לקטוזיס אתם תבינו שכל האכלנות הכפייתית ו/או האכילה הרגשית, מקורה בהורמונים לא מאוזנים (שמווסתים על ידי הורמון אינסולין וגם על ידי הורמון קורטיזול) ולא בגורמים פסיכולוגים

כמובן, ישנן בעיות אחרות שמשחקות במשקל כמו בלוטת התריס, תסמונת קושינג וכולי. כולם מערבות את האינסולין ו/או קורטיזול. כולם בעיות הורמונליות ולא בעיות של אכילת יתר.

זה היה בקצרה על הנושא הכי חם כיום בתחום התזונה.
כדי לקרוא עוד
אתם מוזמנים לבקר בבלוג של אביב מיזלין כאן:
http://meeverlapaleo.blogspot.co.il/2014/06/blog-post_12.html

ולכל אלו שמרחמים על הקטוגנים המסכנים שאין להם מה לאכול אז הנה בשבילכם גלידת שמנת קטוגנית
http://meeverlapaleo.blogspot.co.il/2014/08/blog-post_14.html

 

[מינהר]

פיבונצי, זה מעניין מה שאתה אומר.

שכחת להמליץ על ירקות בצד השומן והבשר, לא?
אני הרגשתי כמוך, שאכילת פחמימות ומתוקים רק מגדילה אצלי את תחושת הרעב.

 

[פיבונצי1]

לא שכחתי

יש כאלו שחייבים אפס פחמימות מלא (סוכרתיים עם תנגודת אינסולין קשה). יש כאלו שיכולים להיכנס לקטוזיס גם שהם אוכלים ירקות. ספורטאים יכולים לתחזק קטוזיס גם שהם אוכלים קצת פירות. השאלה כמובן כמה ירקות נחוצים לנו בתפריט. הנה מאמר מ-1930 של שני אנשים שאכלו רק בשר במשך שנה שלמה. הבריאות שלהם אופטימלית:
http://www.jbc.org/content/87/3/651.full.pdf
האסקימוסים של פעם, גם אכלו רק בשר ושומן בלי צמחיה. הנה תיעוד של מישהו של חוקר בשם סטפנסון שחי איתם (זה מהמאמר מ-1930) משנת 1906-1918
http://www.drbass.com/stefansson2.html

ובכל מקרה הייתי רוצה לאבחין בין השלב הראשון של הכניסה לקטוזיס. לבין תחזוק הקטוזיס. מאחר ותזונה קטוגנית היא גם תזונה רפואית המשמשת לטיפול באפילפסיה יש לה פרוטוקול. הפרוטוקול מדבר על צום של כמה ימים. אפשר אבל להיכנס לקטוזיס גם בדרך אחרת, ללא צום, על ידי הגבלת פחמימות. ולכן בשלב הראשון של הכניסה עצמה אני ממליץ להימנע מירקות פירות וכולי ולהיות באפס פחמימות מלא. אחר כך, אפשר לחזור לירקות שבאמת לא מעלים סוכר ואינסולין.

וכן, זו חוויה יוצאת דופן לגלות שאפשר לעבור יום שלם ולשכוח לאכול. זה בעצם מראה כי כל בולמוסי הרעב שלנו הם בעצם בעיה הורמונלית ולא פסיכולוגית.

 

[מינהר]

פיבונצי, בעניין האסקימואים, הם אכלו בשר ושומן- אבל

האם תוחלת החיים שלהם לא היתה קצרה?

 

[פיבונצי1]

כי מתו בלידה ומעוד סיבות

בכל החברות הללו הייתה תמותת תינוקות רבה שנכללת בסטטיסטטיקה.

לא הייתה שם רפואה מודרנית. אין אנטיביוטיקה שמצילה שוב ושוב אנשים מדלקות ריאות. אין כירורגיה. אין מנשמים בייתים.
גורם תמותה מרכזי בשבט המאסי באפריקה שגם אצלו רוב התזונה התבססה על שומן ובשר היה מלריה.
אולם הן אצל האסקימוסים והן אצל המאסי, לא היו מחלות כמו השמנה, סוכרת 2, מחלות לב, סרטן בעיות שיניים וכיוצא באלו.

העובדה היא שכאשר עוברים לתזונה כזאת דברים פילאיים מתרחשים. סוכרתים מאזנים סוכרת 2 בלי תרופות (תזונת ברנשטיין). הדבר מתועד באין ספור מחקרים מדעיים. ירידה משמעותית במשקל. במילים אחרות, אם מחברים את החלקים המוצלחים ברפואה עם התזונה הקטוגנית מקבלים בריאות אופטימלית.

 

[פיבונצי1]

למרות המחלוקות ישנה נקודה עליה אין מחלוקת

ישנן מחלוקות מה גורם לירידה במשקל בתזונה קטוגנית, האם זה העובדה שאוכלים פחות או האם ירידה באינסולין בדם.
ישנה מחלוקת על הרבה דברים אחרים כמו האם שומן הוא רע או טוב.
אולם ישנה נקודה אחת מוכרת ושאין עליה שום מחלוקת בתחום התזונה וואט אבר
תזונה קטוגנית מעלימה תחושת רעב.
אנשים בקטוזיס לא חשים רעב.
מאחר ואני על תזונה קטוגנית אני יודע את זה על בשרי.
בעבר הייתי חייב לדחוף לפה משהו כל שעתיים.
כיום אני יכול לעבור יום שלם ולשכוח לאכול.

כך שאם הפורום עוסק באכילת יתר, ואם מדברים על התמכרויות וכיוצא באלו, אז צריך להביא בחשבון שזה מאד תלוי בסוג האוכל.
תזונה קטוגנית עתירת שומן מעלימה תחושת רעב
כך שכל הדיבורים על התמכרות לאוכל, על אוכל שמנחם אותנו, על אכילה רגשית, לא רלוונטי.
כי ברגע שתהיו בקטוזיס, פשוט תאבדו תחושת רעב והעובדה שהבוס צעק עליכם לא יגרום לכם חשק להתנחם בשוקולד.

 

[מינהר]

תודה, פיבונצי, שווה בדיקה

 

[מינהר]

תודה, פיבונצי, שוב.

 

[never give up]

כמה נקודות...

"תזונה קטוגנית מעלימה תחושת רעב.
אנשים בקטוזיס לא חשים רעב.
מאחר ואני על תזונה קטוגנית אני יודע את זה על בשרי.
בעבר הייתי חייב לדחוף לפה משהו כל שעתיים.
כיום אני יכול לעבור יום שלם ולשכוח לאכול."
&nbsp
כמה זמן אתה חי על תזונה קטוגנית?
והאם נשמע לך הגיוני לדכא את תחושת הרעב שכל כך טבעית לנו?
מה דעתך על הטענה שגופי קטון בדם מהווים רעלנים?
&nbsp
עם הטענות הנ"ל שלך אני לא מסכימה. כדי לא לחוש תחושת רעב אפשר גם פשוט לא לאכול בכלל. אחרי יומיים-שלושה של צום תפסיק לחוש רעב או, לחלופין, להשתמש בכל מיני תכשירים שעובדים בעיקר פסיכולוגית גם ידכא לך את התיאבון.
הגוף רעב כשהוא זקוק לאנרגיה, והדבר שמרגיש הכי טבעי הוא לספק אותה. מה, כמה, איך ומתי - אלה שאלות אחרות, אך לא פותרים מגפת השמנה ע"י דיכוי אלים של תחושת הרעב.
&nbsp
מה כן? מפסיקים לאכול אוכל ממכר. מסכימה.
אם האדם יאכל מזון טבעי, אין לי ספק שייפטר מכלל התמכרויות המזון המוכרות, אך לתעשייה יש משאלה אחרת עבורנו, ולכן מתספים את המזון בחומרי טעם וריק שממכרים, נותנים ל"אוכל" צליל שנרצה לשמוע עוד (למשל פרינגלס, ביסלי וכו'), מעוותים את המזון לצורות וצבעים לא טבעיים כלל על מנת שהעין תימשך אליהם.
&nbsp
יתכן ואתה צודק בדבר מסוים - ניתן לבצע תיקון ראשוני לגוף ע"י תזונה קטוגנית - ושוב, רק למי שבאמת זקוק לכך (סכרתיים, למשל), אך לאורך זמן - זו תזונה לא מאוזנת עם השלכות קשות.
ובכל מקרה, אני מקווה שלא החלטת על דעת עצמך להמנע מפחמימות, ושאתה מלווה את התזונה שלך בייעוץ מקצועי ובבדיקות דם.

 

[פיבונצי1]

היי נבר

זה בהחלט בסדר שאת לא מסכימה איתי. מי אמר שחייבים להסכים?
מכבד את כולם בין אם מסכימים איתי ובין אם לא

אבל אני חושב שחשוב לדעת שיש זרם חדש (למעשה ישן מאד) שטוען שהרפואה המודרנית בהמלצות התזונה השגויות להוציא את השומן מהתפריט והמזון המודרני, הם אלו שהביאו עלינו את מגפת ההשמנה, סוכרת 2, לב, סרטן, שיניים אלצהימר ועוד.
אני מסכים איתך כי יש להעיף את המזון המעובד מהתפריט. לחם ופסטה, הם גם מזון מעובד בעיני. לכן גם אותם צריך להעיף.

על כך שהשומן לא מזיק ולהפך טוב לנו, תראי כאן במיין סטרים - בווי נט
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4522062,00.html

אני קרוב לשנה בתזונה קטוגנית. מרגיש טוב מאי פעם. בפרט, הימים שהייתי רעב חלפו מהעולם

אני גם לא לבד בעסק. מדובר על אלפים ואולי עשרות אלפים רק בישראל שעברו לתזונת פלאו (תזונת האדם הקדמון) שצוברת תאוצה. תזונת פלאו מבוססת על בשר ושומן כמרכיבים עיקריים בתפריט. מפנה אותך לספר "הסוד הקדמוני" של דעאל שלו. תזונה קטוגנית היא תזונת פלאו, שמגבילה מאד פחמימות עד שהיא מכניסה לקטוזיס. תזונה דומה נקראה בעבר תזונת איטקינס. בישראל לבד יש קבוצות שלמות בפייס שמונות אלפי אנשים שעוסקות בתזונה הזאת. לא המצאתי את הגלגל

בשאלה השניה שלך יש הנחה עובדתית שתחושת הרעב הפחמימתית המציקה והלא ניתנת לשליטה, אכן אופינית לאדם. אבל תחושת הרעב הפחמימתית קשורה לאינסולין גבוה ולתנודות בערכי הסוכר שמאפיינים אוכלי פחמימות. מעולם בהיסטוריה האנושית לא אכלנו כל כך הרבה פחמימות מזוקקות. התחלנו לאכול פחמימות כאלו רק עם המהפכה החקלאית. השיא הגיע בחצי השני של המאה העשרים. שבטים מבודדים כמו המאסי באפריקה והאסקימוסים בצפון נשארו בלי הפחמימות עד המאה העשרים והם לא סבלו מהמחלות המודרניות. ציידים לקטים היו יוצאים לצוד צייד. הם לא היו אוכלים כמה ימים עד שהם היו צדים. ואז הם היו חוזרים לשבט עם הציד ואז היו אוכלים עם כולם. הם לא היו חשים רעב כי הם היו בקטוזיס. גם האריה לא אוכל שש פעמים ביום. מסתבר שתחושת הרעב שגורמת לנו "לטרוף אוכל" ולבולמוסים בלתי נשלטים קשורה לפחמימות ולאינסולין. כך שהרעב המציק והבולמוס הוא לא משהו שאופייני לאדם לאורך ההיסטוריה. ולי יש יתרון עליך שכן אני חווה קטוזיס על בשרי.

זה לא שבתזונה קטוגנית אין צורך לאכול. אבל הצורך לא בא לידי ביטוי ברעב מציק. ויסת המשקל של הגוף חזר להיות תקין ואפשר להסתמך שוב על התאבון שלנו. אין שום צורך באכילת נחמה. זה לא כזה מנחם לנשנש שומן של אסדו ואין שום דחף לעשות זאת. אבל אסדו על השומן שבו הוא אוכל משביע. לכן, אני בהחלט לא קורא לזה דיכוי אלים של תחושת רעב. אני קורא לזה חזרה לתחושת רעב נורמלית שמאפיינת את האדם והורדת אינסולין בגוף. לפני חמישים שנה אכלנו רק פעמיים ביום ולא שש פעמים. לאורך ההיסטוריה אכלנו פחות. אלו שבתזונה הקטוגנית אוכלים מספיק חלבון ומספיק שומן. הסירי דאגה מליבך, אנחנו ממש לא עור ועצמות

והנה, ספר שפורסם בעברית ואשר תוכלי לקרוא את העמודים הראשונים ממנו בחינם ואשר נכתב על ידי החוקרים המובילים בעולם בתזונה דלת פחמימות (ד"ר ג'ף וולק, ד"ר סטיבן פיני וד"ר אריק וסטרמן)
http://www.scribd.com/doc/117835503/דיאטת-אטקינס

הטענה שגופי קטון מסוכנים בגוף נובעת מבלבול בין קטוזיס (מצב בריא) לבין קטואצידוזיס (מצב מסכן חיים). תראי כאן את ההבדלים.
http://www.carbfree.co.il/?p=3407

ולגבי ההשלכות הקשות של התזונה. חוקר בשם קליב קבע את כלל 20 השנה. אחרי 20 שנה שחברה פרמטיבית פוגשת תזונה של חברה מודרנית, מתחילות המחלות. לדוגמא, שהתימנים והאתיופים עלו לארץ, היו אצלם רק 0.6 פרומיל של חולי סוכרת. כיום יש כבר 12%. והאסקימוסים של ימינו שפגשו את הסוכר ואת הלחם הם אנשים חולים ושמנים. האומגה 3 לא מגן עליהם יותר כאשר הם אוכלים פחמימות. אז ההשלכות הקשות מגיעות שעוזבים מזון טיבעי לטובת מזון מודרני. כאשר אני חוזר לתזונת האסקימוסים של פעם אני צופה לעצמי בריאות אופטימלית

 

[never give up]

תודה רבה על הפירוט!

ואני שואלת אותך - יש זרם של קטוגנים, יש זרם של דיאטת ה-ZONE, יש את זרם הטבעונאות... אין לזה סוף.
כל זרם בטוח בצדקתו, בטוח בבריאותו. כל הדיאטות הנ"ל מלוות במחקרים תומכים שלהם מחקרי נגד.
&nbsp
אתה סבור שבעולם כזה ניתן לומר בוודאות מוחלטת כי דווקא התזונה הספציפית ההיא או הזו היא היא זו שאופטימלית?
&nbsp
&nbsp
אין לך יתרון ממשי עליי. לפני כמה שנים הייתי קטוגנית. אחרי 3 ימים התחיל ריח נוראי מהפה - פתרתי עם תרסיס פה. סבלתי מעצירות למרות שאכלתי כמויות גדולות של שומן וחלבון, סבלתי ממצבי רוח משתנים, חוסר סבלנות, שמחת החיים שלי ירדה. גם המשקל ירד, אבל המחיר לא היה שווה.
באימונים לא נרשם שינוי גם אחרי חודש של תזונה קטוגנית, וכך גם האנרגטיות שלי שלא זזה לפה או לשם.
אז הפסקתי. יש לי את הספר של אטקינס, קראתי את כולו פעמיים. אני מאמינה שתזונה קטוגנית יכולה לשמש כ"תרופה" לבעיה כלשהי, אך תרופה מהסוג שלוקחים לשבוע-שבועיים ולא לכל החיים.
&nbsp
&nbsp
ובכל מקרה, אני שמחה שמצאת את מה שעובד לך הכי טוב!
אני רק מקווה שלא תעצום עיניים אם וכאשר יתחילו בעיות (וזה נכון לכל דיאטה באשר היא).

 

[פיבונצי1]

ואווו - בדיוק כך

זה בדיוק מה שעבר לי בראש בעבר. איך אפשר לדעת מי צודק מבין כל התזונות? בפרט, שמעתי הרצאות מהדיונים באוניברסיטת קמפ טאון בדרום אפריקה. מצד אחד הרצה פרופסור טים נואקס, אולטרה מרתוניסט, מחבר הספר The lore of running הרופא הקטוגני שממליץ על אכילת שומן מול רוסו, הרופא הרגיל שטוען שיש קשר סיבתי בין אכילת שומן לבעיות לב. כל אחד טוען שהתזונה של הצד השני עלולה להרוג בעוד התזונה שלו היא התזונה הבריאה. אז איך באמת אפשר לדעת? איך יכול להיות שתי עמדות ששתיהם מדעיות והן סותרות אחת את השניה?

העניין היה שהתזונה של טים נואקס נתנה פרדיקציה מאד לא אינטואטיבית. הפרדיקציה היא תאכל בלי הגבלה וכל עוד זה לא פחמימות ולא מאכלים שמעלים אינסולין לא תעלה במשקל. מאחר ואני אדם מאד סקרן זה שיגע אותי. אמרתי, אין ברירה אני חייב לעשות את הניסוי על עצמי. אמרתי לעצמי שאעלה במשקל ב-5 קילו אפסיק. התחלתי עם פלאו לא קטוגני. עליתי עוד ועוד בכמויות האוכל שאכלתי עד שהגעתי ל-4500 קלוריות ביום. והתוצאות? ירדתי בהיקפים וקצת במשקל. נדהמתי. היה ברור לי מי צודק כאן. ובהמשך הבנתי שהדבר האמיתי זה תזונת אפס פחמימות ו/או קטוגני ועברתי לזה.

לגבי הניסוי שלך שערך חודש אז קל לעשות בתזונה הזאת טעויות. בפרט, התקופה הראשונה שנמשכת כמה שבועות נקראת תקופת הסתגלות (keto adaptation). מה שאת מתארת זה דברים שאופיינים לתקופת הסתגלות. יש כיום קבוצות תמיכה חינמיות בפיס של אנשים נלהבים כמוני שעוזרות מאד ומספקות המון מידע איך עושים את זה נכון. מעולם לא טענתי שהביצועים הספורטיבים משתפרים - זאת נקודה שאינה ברורה עדיין. הם בוודאי אינם משתפרים בתקופת ההסתגלות. לגבי עצירות אז בשומן אין פסולת ואין סיבים. הוא כולו נשרף (כמעט כולו) ויוצא בנשימה כפחמן דו חמצני. אותו דבר עם החלבון. כך שבתזונה עתירת שומן שאין בה סיבים (ולא צריך את הסיבים בתזונה), היציאות הם פעם בכמה ימים. לא מדובר על עצירות שגורמת לתחושת חוסר נוחות אלא להפך, למצב חדש שגורם לתחושת נוחות תמידית.

החשוב מכל, אני לא מנסה לשכנע אותך או אף אחד אחר לעבור לתזונה הזאת. בפרט, אם הם חושבים כמוך שזה לא טוב להם. אני כן רוצה שהמידע הזה יהיה בפני אנשים כך שתהיה להם בחירה. למעשן שמסכן את בריאותו יש בחירה כי הוא יודע שסיגריות מזיקות. לאדם שמטפס על האוורסט יש בחירה כי הוא יודע על הסיכון. אבל אלו שעומדים לניתוח לקיצור קיבה שמסכן חיים ואת איכות החיים אין בחירה. לא סיפרו להם על התזונה הקטוגנית. אותו דבר נכון לגבי חולי סוכרת שלא מידעים אותם לגבי האופציה הזאת. ובפרט, כאלו שמתמודדים עם בולמוסי אוכל בלתי נשלטים והם רעבים כל היום והם משוכנעים כי הם חסרי כוח רצון ונחישות או חסרי אופי או כל בעיה אישיותית אחרת, כאשר הבעיה האמיתית אינה באישיות אלא באינסולין ו/או ביוכימיה אחרת שיצאה מאיזון בגוף.