חדשה כאן

[Ron W]

מסכים ב100% לכותרת

הרעב הוא הורמונלי והרגש (אכילה ריגשית) רק פוגע ביכולת להתמודד עם הרעב - פוגע בשליטה עצמית.
להיפך, מדאיג הנסיון לבטל את תחושת הרעב בפצוי רגשי , התכחשות לרעב היא מחלה לא פחות מסוכנת.

מסכים גם שחלבון יוצר תחושת שובע טובה יותר אצל חלקינו והפחמימות והסרטונין - פחות מפצים את תחושת הרעב.
מאידך ציינת שמגיפת ההשמנה היא גם אצל חיות בית - משמע זה לא רק הרכב המזון אלא מיעוט בפעילות גופנית.

ההורמונים השולטים ברעב הם גם גרלין במעי ולפטין מתאי השומן שאף מווסת את אחוז השומן בגוף.
לא נראה לי שדיאטה קטוגנית תהיה פתרון ראוי ובריא ובטח ללא המלצה ממסדית רפואית גורפת.
מה שכן ראוי להתוודע לרמת תחושת הרעב - להבין שרמה מסוימת תמיד תישאר איתנו אחרי תהליך ירידה במשקל.
מחקרית הוכח שיש נטיה מובהקת להשמין מחדש בכל סוג של דיאטה כולל קטוגנית תוך שנים ספורות.
לכן צריך כושר עמידה וחוסן מתחושת הרעב הקלה והעקבית שתארוב לכולנו לכל החיים
- פחות קשה וישים לשמור כשמבינים ומודעים לכך..

 

[פיבונצי1]

לא רק חיות בית

אני גר במקום שיש פינות האכלה מסודרות לחתולים.
חלק נמהחתולים הם שמנים. מדוע? כי האוכל שניתן להם הוא אוכל תעשייתי זול עתיר תירס עם מעט בשר. הפחמימות הופכים אותם לעמידים לאינסולין ולשמנים. תנו לחתולי הבית שלכם מזון אמיתי (בשר אמיתי, עצמות, ואיברים פנימיים) ותראו כיצד הם חוזרים להראות אתלטיים למרות שהם לא פעילים גופנית.
והאם תינוקות עושים פחות מידי פעילות גופנית? התשובה שלא. הם מפוצצים באינסולין עוד בבטן של האמא ומפתחים את העמידות לאינסולין כבר שם.
מי שמווסת את הגרלין והלפטין זה האינסולין. אינסולין גבוה חוסם את הלפטין (הורמון השובע) שיוצא מתאי השומן למוח.
ושמדברים על אכילה רגשית ואכילה כפייתית, ובולמוסים אני לא יכול שלא לחשוב על דבריו של מעשן על סיגריית הבוקר או דבריו של אלכוהליסט על כוסית אחת ביום. גם הם מנסים להסביר במונחים פסיכולוגים משהו שהוא ביוכמי לגמרי. כל הדיבורים על כך שהפתרון לאכלנות יתר הוא פתרון פסיכולוגי שקול לכך שננסה לגרום למעשן בדרכים פסיכולוגיות לעשן נניח 6 סיגריות ביום במקום קופסה, או שננסה לגרום לאלכוהליסט לשתות רק 3 כוסות ביום במקום 2 בקבוקים. זו טעות. הפתרון האמיתי הוא גמילה מניקוטין, גמילה מאלכוהול ובמקרה של אוכל, גמילה מאינסולין.

לפני 50 שנה אכלו פעמיים ביום בלבד. הסיבה שבימינו אנו מרגישים צורך לדחוף לפה אוכל כל הזמן היא כי אנחנו מפוצצים באינסולין. אנשים עם סוכרת 2 שמפוצצים באינסולין, הם אנשים מורעבים. יש להם בולמוסי רעב. הכל בגלל האינסולין. וכל מי שבתזונה קטוגנית, כולל סוכרתיים 2 שעוברים לתזונה הזו, מדווחים אותו הדבר - איבוד תחושת הרעב. גם שיש אוכל מסביבי בשפע אין לי את הדחף לאכול. השומן בתזונה הקטוגנית משביע אותי. השומן שעל הגוף שלי מספק לי אנרגיה כל הזמן. מדובר על תופעה שאין מחלוקת עליה. כך שלפני שמדברים על פתרונות רדיקלים כמו ניתוחים לקיצור קיבה, אתם מוזמנים לנסות תזונה קטוגנית שיכולה להיות עשירה וטעימה, וגם בריאה.

 

[Ron W]

הפתרון הוא משמעתי

1. ממה שראיתי חתולים שחיים בבית הם שמשמינים יותר - מאותו מזון תעשייתי.
2. הגרלין מופרש ביתר אחרי כל ירידה במשקל אפילו מתונה מאוד -לכן משמינים מחדש.
3. סגריות ואלכוהול עלולים אכן למכר וטוב להגמל לגמרי. בשונה מאוכל שחייבים להמשיך לצרוך
4. שומן מאט ספיגת מרכיבי תזונה למי שנדרש פצוי מהיר אחרי מאמץ, לא טוב בכל מצב.

לדעתי הפתרון הוא מודעות לתוכן ומשמעת לכמות. להגביל פחמימות ריקות למינימום והכל מתאזן.

 

[פיבונצי1]

ככה

לגבי סעיף 3, אז אוכל אכן חייבים להמשיך לצרוך. הגוף לא יכול לשרוד בלי שומן במזון. הגוף לא יכול לשרוד בלי חלבון במזון. אבל הגוף יכול לשרוד יופי בלי פחמימות במזון. הנה שוב המאמר מ-1930 על שני אנשים ששנה שלמה אכלו רק בשר ושומן.
לא היה להם שום מחסור תזונתי תראה כאן:
http://www.jbc.org/content/87/3/651.full.pdf

הפתרון להגביל שומן ידוע היטב 40 שנה. כל המוצרים הם דיאט דלי שומן. גבינות דיאט דלי שומן. ובכל זאת, העולם רק הלך והשמין ב-40 שנה האחרונות. הפתרום להגביל פחמימות ריקות ידוע היטב. ובכל זאת, העולם רק הולך ומשמין.

כנראה שיש הסבר אחר למה שעבר על העולם ב-40 שנה האחרונות

 

[never give up]

לתשומת לבך

ההודעות שלך אודות התזונה הקטוגנית הן על גבול ההטפה.
זה בסדר להביע דעה, להמליץ מניסיון, לחלוק מידע ולשתף, אך לא להטיף ולא להשמיץ.
זה פורום חברתי ולא מקצועי.
&nbsp
בבקשה, המנע מלשכנע אנשים לפעול על פי דיאטה כזו או אחרת גם אם מלווה במחקרים רבים התומכים ביתרונותיה.

 

[פיבונצי1]

סליחה

היכן השמצתי?
תראי לי מקום אחד בבקשה שהשמצתי?
כל מה שכתבתי היה ענייני לגופו של עניין.

ולגבי הטפות, האם היית כותבת זאת לאלו שמציעים לאחריים תזונה טבעונית?
את התזונה הטבעונית כולם מכירים אבל מעט מאד אנשים מכירים את התזונה הקטוגנית.
הטענה שאני מעלה שאכילת יתר היא בעיה בוויסות המשקל ההורמונלי היא טענה שרוב האנשים בכלל לא מודעים לה.
היא טענה לא פשוטה שקשה לרוב האנשים לקבל אותה מאחר והם חשים רעב כל שעתיים.
עד שהם לא יחוו בעצמם אובדן תחושת רעב, הם לא יחשבו שאפשר אחרת, בדיוק כמו שעד שאדם לא יגמל מניקוטין יהיה לו קשה לחשוב שאפשר להעביר יום בלי סיגריה.
אז בוודאי שמותר לכתוב על התזונה הזאת בפורום שהנושא שלו זה אכילת יתר.

הנה בקשת הסליחה המפורסמת של פיטר עתיה (בתרגום לעברית) ממטופלת סוכרתית. שכן בעבר הוא חשב שהיא הביאה את המחלה על עצמה בכך שהיא לא שמרה על עצמה, בעוד כיום הוא מבין שההשמנה זה חלק מהמחלה שלה ולא הסיבה לה.
http://www.ted.com/talks/peter_attia_what_if_we_re_wrong_about_diabetes?language=he

 

[מינהר]

פיבונצי, אני מודה לך על רעיונותיך.

גם הפרופ שלנו שקיבל פרס נובל- בהתחלה לעגו לתאוריה שלו.

 

[פיבונצי1]

ועוד משהו

אנשים שוקלים לעשות ניתוח לקיצור קיבה שאפשר למות ממנו ו/או לקבל סיבוכים קשים אחרים. עצם ההרדמה זה מסוכן. והנה קישור לסיבוכים רבים אחרים שלא מסתכמים במוות:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4509750,00.html
האם לא ראוי שיציעו להם פתרון אלטרנטיבי תזונתי (תזונה קטוגנית) שמוכר בספרות הרפואית כבטוח לפני שהם נכנסים לתהליך כך אגרסיבי? שלפחות תהיה להם יכולת בחירה בין שתי אלטרנטיבות?

הנה מחקר שמעיד שהתזונה הזאת מקובלת בתחום הרפואי לא רק בהורדת משקל אלא במגוון בעיות אחרות
http://www.nature.com/ejcn/journal/v67/n8/full/ejcn2013116a.html

בשביל זה בדיוק נועד חופש הביטוי ברשת. כדי לחלוק מידע ואינפורמציה.

 

[מינהר]

רותם, הדעות של פיבונצי בגנות הפחמימות ובזכות

חלבונים וכמות מסוימת של שומן, הם הגיוניות. האיסולין הוא רב עוצמה. וענין ההורמונים נשמע לי הגיוני. אני שמחה שהוא הביא את רעיונותיו. לא חייבים לקבל אותם, מי שלא רוצה.
אני זוכרת שהיתה דיאטנית נודעת אולגה, שהללה דיאטת לחם. אני השמנתי מזה. אז לא כל מה שדיאטנים מקצועיים אומרים הוא לעניין.

 

[פיבונצי1]

תודה על תמיכתך

 

[horseradish]

תודה לכולכם על התמיכה והתשובות

אכן הלכתי לנטורופתית אתמול והיא אימתה את חששותיי שאני לא מאוזנת מבחינה הורמונלית.
מסתבר שיש לי תת פעילות בלוטת התריס בצורה קלה יחסית וצריך לאזן אותה.
כמובן שיש גם יסודות רגשיים ואני לא מתכחשת להם, אבל בכל זאת - בעבר היה לי הרבה יותר כוח רצון והרבה יותר קל לרזות, דבר שאני ממש לא מצליחה לעשות בתשע השנים האחרונות.
לגבי עניין הקטוגניות - זה מעניין מאוד ואפילו הגיוני. אני משתדלת שלא לאכול יותר מידי פחמימות ומתוקים (בעיקר נמנעת ממוצרי חיטה), אבל מאוד קשה לי להמנע מאורז, תפוחי אדמה וקטניות. אני מרגישה שהתפריט לא מאוזן ככה.
נכון לעכשיו נרשמה לי דיאטה להגברת פעילות הבלוטה פלוס תוספי יוד, ויטמין D ו B12. אני אדווח לכם מה קורה מבחינת ההרגשה שלי והחשק לאכול. מאוד מקווה שזה יעזור.
תודה ושבוע טוב לכולכם!
נעמה