חייבת לומר שבאמת מרגישה שהגעתי הבייתה ../images/Emo6.gif
כולם פה כ"כ חמים ומשתפים ומקשיבים - זה פשוט כיף!!! שאלו אותי שאלות (כאן ובמסר) שאני פשוט נהנית לענות עליהן בנוגע להכל ובעיקר, בנוגע ליחסיי עם אחותי, או בנוגע להיותי אחות למפגרת. וחייבת לציין שאני פשוט (או ממש לא פשוט) כ"כ מעריכה את כל מי שעובד עם אוכלוסיית בעלי הצרכים המיוחדים - זה דורש כ"כ הרבה סבלנות, סובלנות וחוזק נפש!!! כשהתחלתי ללמוד הוראה והתלבטתי לאיזה תחום לפנות כולם הציעו לי "חינוך מיוחד" וידעתי שזה מקום אחד אליו לא ארצה ללכת!!! ולא מתוך פחד/גועל וכיוב' (סיבות ששמעתי אנשים שבגינם לא פונים לתחום), אלא מתוך היכרותי עם בעלי צרכים מיוחדים (למרות שלכולם יש צרכים מיוחדים, גם לנו, לא?
) ומתוך היכרותי עם עצמי - ואני מרגישה שאין לי מספיק סבלנות וכוח לזה... אני נמצאת עם אחותי ולפעמים מתייאשת ומרגישה ממש חוסר סבלנות/חשק להקשיב לה
ולהיות איתה... כי היא אמנם בת 21, אבל ב
רמה שכלית של כבת 4... כל שמעניין אותה לעשות, למשל, כשהיא בבית... זה לצפות בערוץ בייבי ב YES... אפילו בני הבכור (שנתיים וחצי) כבר עבר להופ... אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.
התפתחות רגשית של בת עשרה בצורה מוקצנת (חוצפה, עצבים, עקשנות, מיניות) ו
התנהגות לפעמים של בן שנתיים (רואה לפעמים דמיון בין התנהגותה להתנהגות בני). אז באמת, מעריכה מאוד עבודתו של כל מי שהולך לתחום של החינוך המיוחד על כל גווניו!!!
הנרייטה סאלד בחיפה זה בי"ס לחינוך מיוחד או משולב? אחותי נמצאת בדיור מוגן זה מעל לשנה (למרות שחגגה רק 21 באוגוסט השנה) ואנחנו מאוד מרוצים! היא פיתחה עצמאות במידת מה ויודעת מה רוצה ועומדת על שלה! היום קשה לה להישאר בבית של אימי כשבאה לחגים... רוצה להיות מופעלת כל הזמן (כי תמיד יש להם פעילויות) וזה קשה גם לנו, בעיקר לאימי (אני כמובן כבר לא גרה בבית
).
