אז כמו שאמרו לפני - יש דיעות לכאן ולכאן
יש שיגידו שהחסרונות עולים על הייתרונות, ויש שיגידו את ההיפך.
יש כאלה שחושבים שצריך להגיע למערכת יחסים זוגית אחרי שכבר "רגועים", אחרי שהתנסו, חוו, היו, עשו, ומיצו.
ויש שחושבים שבמערכת היחסים הזוגית המשמעותית, זו שתרצי להיות בה "עד שהמוות יפריד" וגו', צריכות להיות חוויות ייחודיות, ראשוניות, ולא כאלו שנחוו ונחלקו כבר עם אחרים.
יש כאלו שחושבים שצריך להכנס למערכת היחסים ה"משמעותית", אחרי שכבר "יודעים איך להתנהל" בתוך מערכת זוגית.
ויש כאלו שחושבים שדוקא כשלומדים ביחד להתנהל אחד מול השניה, ולא משליכים את "ההתנהגות הנכונה" מול אדם מסויים, מנסיון קודם, עם אדם אחר, שלא בהכרח רואים את העולם בצורה דומה, ובעלי אופי/התנהגות/התנהלות אחרים.
ובשורה התחתונה -
את צריכה למצוא את זה שתתאימי לו, והוא יתאים לך, ויהיה לך עניין בו ולו עניין בך, על כל ה"פגמים" ו/או ה"חריגוּת".
עריכה:
*ועוד נקודה: (מתוך דברים שאמר אחד, סקסולוג רופא באתר אחר)
אם מישהו יירתע מחוסר הניסיון שלך - כנראה שהעניין שלו בך דיי מצומצם.
מי שיש לו עניין אמיתי בך, לא יירתע מה"אחריות" הזו, של להיות חלק מזיכרון שישאר איתך "לכל החיים", לטוב ולרע.