תודה רבה יולאלית יקרה
לצערי אני משלמת על טעויות שעשיתי...לא ממש ידעתי למה אני נכנסת וכמה מורכב זה יהיה.אני חושבת שהטעות העיקרית היתה להסכים לגור בדירה בבעלות בעלי.
מבחינת האחריות שכל אחד מאיתנו צריך לקחת, יש לנו חוזה מאוד מפורט, כך שמהבחינה הזו אין הרבה עימותים. חשבונות הבנק היו תמיד נפרדים ובעיקר יש הרבה הוראות קבע על השם שלי שצריך להעביר על שם בעלי ( ואז אולי יבין כמה אני "תרמתי" ולא חייתי על חשבונו. גם כשכל קניית המזון וחומרי הניקוי וכו' יעברו לאחריותו ירגיש כמה הוצאות וטורח היו לי...)מאחר והוא אימץ את הבן שלי, לא רציתי שיהיה חייב במזונות במידה וניפרד, זה נראה לי לא הוגן.( ותמיד אכיר לו תודה על זה שאימץ את בני והיה לו לאב).
עוד לא מצאתי דירה, אבל אמצא, ולהתעסק בכל הלוגיסטיקה, כשלא מטיחים בי ביקורת, הרבה יותר קל לי.
אני מרגישה שנכשלתי...אבל לא יכולתי לאבד את עצמי יותר...לא היה לי נעים להיות "בביתי" ולא יכולתי יותר להבליג וללכת על ביצים.נגמר לי האויר. קשה לי להודות אבל זה זה בשבילי, לא בשביל הבן שלי ( שדווקא רוצה לחזור הביתה
) ומתגעגע לאחים שלו.
בעלי נע בין זעם עלי וכמה אני חסרת אחריות, לעצב, להבטחות שנוכל לתקן הכל, הוא יהיה יותר קשוב, ונעשה דברים כמו שאני רציתי, ייעוץ, הוא לא הבין כמה רע לי... ניסע לחופש רק הוא ואני ונלבן הכל, לבין היותי כפויית טובה ונצלנית שנאספה עם בנה מחורבה לבית מפואר ושבכלל לא אכפת לה מהילדים שלו וברוך שפטרם, וחוזר חלילה..
טוב..גם אני עוד נסערת וטעונה...
