שלום לכולם
אחרי מס' ימים שאני קוראת את ההודעות האמיצות שלכם החלטתי לצאת לאור.
אני בערך במצבכם.
למה בערך? איכשהו ניסיון מיני יש לי אבל ניסיון זוגי אין.
בדומה לרובכם (לפחות לפי ההודעות) גם אצלי זה נובע מחוסר הערכה עצמית.
עכשיו אני עובדת על זה (קאוצינג אינטנסיבי ומעולה) ומתחילה לראות (ולהרגיש) את עצמי אחרת.
אז אספר על עצמי קצת:
אני בת 30+
גדלתי מבית דתי ולמדתי בתיכון שבו למדו רק בנות וכשיצאתי מהדת הייתה לי דחיה לא מובנת מגברים.
אז אחרי שיצאתי מהדת לא עניין אותי בכלל לצאת לדייטים ולהכיר גברים וכל מה שקשור לזה
בגיל 26 התאהבתי בידיד שלי ומשם הכל התחיל להירגע (אני הייתי מאוהבת בו אבל הוא לא רצה להיות בקשר מעבר לידידות
)
סוף סוף התחלתי להתעניין במין השני אבל זה לא שינה את העובדה שביטחון העצמי שלי היה בקומת מרתף ולא הצלחתי להעלות אותו.
בסופו של דבר, הגברבר הראשון שהייתי איתו היה כמה שבועות לפני יומולדת 28 ומאז היו לי עוד מס' פרטנרים אבל אף אחד מהם לא היה מוגדר כבן זוג.
בגלל שהתחלתי את הכל בגיל מאוחר אני כ"כ מזדהה עם מה שאתם כותבים פה ורוצה לספר לכם שכל שינוי אפשרי.
אני עצמי עדיין באמצע התהליך שלי ועדיין יש לי המון קשיים שהקאוצרית שלי רוצה לשפד אותי עליהם
אבל אני מתחילה לראות את האור ואת הקבלה העצמית.
אז למה אני בעצם נפתחת ככה? (ו-ואוו! אני מרגישה שממש נפתחתי) כי אני חושבת שאתם אמיצים בדרך שאתם מדברים ומקבלים אחד את השני ואני רוצה להיות חלק מזה
כן קצת סדיסטי אני יודע..
