לא נעים לי להיות הורס השמחות,
אבל האלבום החדש של היהודים, זה שקיבלתי בדיוק היום ליום הולדתי בשלישי שעבר, הוא מפלה כואבת. היהודים היא להקה שאני אוהב ומעריך כבר 4 שנים, פחות או יותר. ההערכה שיש לי ללהקה הזאת היא גדולה, אף שאני כבר בקושי שומע אותם (חזרתי לשמוע אותם מעט בחודש האחרון בעקבות דיסק שלהם שידידה שלי צרבה לי). הדיסק החדש מאכזב, מאבד מהיכולת הבסיסית של השנים עברו, ובעיקר - חסר מלודיות. אני רגיל לשמוע את היהודים מלודיים, מחדשים, מפציצים בלחנים נוגעים ובמילים נוגות. אבל האלבום החדש פשוט חסר את כל אלה. נראה שהיהודים הרגישו צורך למחזר את עצמם, ולהוסיף לכל זה ליטוש של "עוצמה" חדשה, שבאה על חשבון היכולת הבסיסית ביותר שלהם, שלבעדיה אין להם הרבה. אני לא אומר שהוא לא שווה שמיעה, הוא שווה שמיעה, ואפילו הנאה. אבל אני ציפיתי ליותר מהיהודים, להקה שכאמור אני מאוד אוהב. אז נכון ש"אין לך מקום" הוא שיר נוגה ומלודי (אבל חסר את "נקודת השיא" שיש בדר"כ בשירים של היהודים), ונכון ש"לעולם מצידי" שומר קצת על הכישרון של תום בתור כותב שירים מוצלח. אבל שאר השירים, או לפחות רובם ("ניו-יורק סיטי", "dont like", "להיות" או "לא יכול אחרת") הם שירים חסרי כל חידוש, או מלודיה. גם המילים ממוחזרות, מתחילות ונגמרות ב"אין לך כוח", "את בוכה", ואת...את...את, אני אני אני". אולי דעתי תשתנה עם הזמן. אחרי הכל, שמעתי אותו רק פעם אחת. בכל אופן, זה מה שאני מרגיש וחושב כרגע על האלבום. מישהו איתי?