../images/Emo23.gif.
קשה למצוא את המילים הנכונות כשהכל היה מדוייק כל-כך, אפילו מפתיע, נדיר. ברגעים מסויימים הסתכלתי אל עבר השורות הראשונות, וכשהם ירדו להדרן- הבנתי עד כמה זה מדהים. כל הסיפור. והמבינים בטח כבר הבינו. הלב השלם בכותרת מסביר את הכל, בעצם. אין תיאור שיסביר את זה טוב יותר. לחיות ב'לפעמים' אחרי הפחד למות,
בן
. תודה שהיית. לעמרי על 'אם כבר' [השמחים או העצובים ? מה החלטנו?] , וכמובן על 'ליפול' [זה הסיפור, הרי..]. לשנשונה שבלעדיה אני לא יכולה לדמיין את כל זה קורה. תודה עלייך. אני לא אמשיך להודות לאנשים, כי זה לא ייגמר, כל אחד מכם היה במקום ובזמן הנכון. והלהקה, כי כמו שאמרו מעליי, אין כמוהם. האחרי, הנאפיס, הסיום מלווה [מזל טוב!!
] + הלילה אצל שנשונה
. אחד הימים שאני יותר אזכור. ולסיום,
"הווה בלבד!"
. תודה לספיר על התמונות המדהימות פה!!!
ותודה לנוריאל על שיש לך את החוש הזה שלך להיות בזמן הנכון בסביבה.
היה כל-כך טוב, בחיי. בהחלט פיצה על כפר-סבא הקודם.