חוזרת הביתה אל אחיותי הוירטואליות
אחרי גרידה. בתחילת השבוע התשיעי להריוני הסתבר שהעובר הפסיק להתפתח. הפעם בדקו אותי ארבעה רופאים בשני מכשירי אולטרסאונד שונים וגזר הדין היה פסקני ואכזרי. למחרת אושפזתי לגרידה, כמה ימי מנוחה בבית והיום חזרתי לראשונה לעבודה. וכל היום אני נקרעת בין העבודה שצריכה להיעשות לבין החשק העצום שלי להשתקע פה בפורום בו אני מרגישה הכי בבית ולהתאבל לי בשקט. תסלחו לי שלא קראתי את הכל, אין לי זמן, אבל הספקתי לראות שכוכי בהריון (מזל טוב) והיה דיון מרגש על אימוץ והיה דיון על כל הפחדים והסכנות שאחרי הבטה החיובית... שלצערי הרב מאד אני נותנת דוגמה חיה לדיון הזה, בגופי. זו היתה ההפלה הרביעית שלי. מה שהתחיל כמתנת יומולדת הכי נפלאה שיש, הריון יפה עם הרגשה פיזית טובה ואהבה עצומה לעוברון הקטן שבתוכי - נגמר מהר מדי, בעשר דקות בחדר ניתוח קר ובצער חרישי. ומה שאני הכי מרגישה כרגע זה פשוט ריקנות. ריקנות באותו רחם שנועד להיות מלא ובולט ומתפוצץ כמעט מרוב גודלו של תינוק בריא. אני חבוטה אך לא שבורה, מובסת בקרב אך לא במלחמה! שנייה לפני שנרדמתי בחדר הניתוח עוד הספקתי לומר לרופא: תשמור לי על הרחם בבקשה, אני עוד צריכה ללדת איתו. ואני מבטיחה כאן באופן חגיגי ורשמי שבעוד חודש, מיד אחרי הוסת הראשונה אני מתייצבת בקומה זקופה בחזרה במכון לפוריות! אני לא מוותרת, לעזזאל, לא מוכנה לוותר!
אחרי גרידה. בתחילת השבוע התשיעי להריוני הסתבר שהעובר הפסיק להתפתח. הפעם בדקו אותי ארבעה רופאים בשני מכשירי אולטרסאונד שונים וגזר הדין היה פסקני ואכזרי. למחרת אושפזתי לגרידה, כמה ימי מנוחה בבית והיום חזרתי לראשונה לעבודה. וכל היום אני נקרעת בין העבודה שצריכה להיעשות לבין החשק העצום שלי להשתקע פה בפורום בו אני מרגישה הכי בבית ולהתאבל לי בשקט. תסלחו לי שלא קראתי את הכל, אין לי זמן, אבל הספקתי לראות שכוכי בהריון (מזל טוב) והיה דיון מרגש על אימוץ והיה דיון על כל הפחדים והסכנות שאחרי הבטה החיובית... שלצערי הרב מאד אני נותנת דוגמה חיה לדיון הזה, בגופי. זו היתה ההפלה הרביעית שלי. מה שהתחיל כמתנת יומולדת הכי נפלאה שיש, הריון יפה עם הרגשה פיזית טובה ואהבה עצומה לעוברון הקטן שבתוכי - נגמר מהר מדי, בעשר דקות בחדר ניתוח קר ובצער חרישי. ומה שאני הכי מרגישה כרגע זה פשוט ריקנות. ריקנות באותו רחם שנועד להיות מלא ובולט ומתפוצץ כמעט מרוב גודלו של תינוק בריא. אני חבוטה אך לא שבורה, מובסת בקרב אך לא במלחמה! שנייה לפני שנרדמתי בחדר הניתוח עוד הספקתי לומר לרופא: תשמור לי על הרחם בבקשה, אני עוד צריכה ללדת איתו. ואני מבטיחה כאן באופן חגיגי ורשמי שבעוד חודש, מיד אחרי הוסת הראשונה אני מתייצבת בקומה זקופה בחזרה במכון לפוריות! אני לא מוותרת, לעזזאל, לא מוכנה לוותר!
