אוי, דפנה.
אני עייפה גם מלהיות אופטימית. ואני תמיד הייתי אופטימית, תמיד מאמינה שאצליח (בכוחות עצמי), תמיד מעודדת את כולם. אבל עכשיו אני פשוט עייפה. אני עברתי את סיפורה של ליברה פעמיים (שתי גרידות - אחת אחרי השניה), ולא נשברתי, אחרי זה באו 9 הזרעות (תמיד אופטימית), אחר כך 3 IVF. ועדיין אופטימית. אני יודעת שאתאושש, אבל כרגע הגעתי למסקנה שכבר לא כ"כ משנה לי מאיפה יגיע התינוק - מהבטן או מחו"ל. העיקר שיגיע מהר. (בעלי חולק על דעתי לגבי חו"ל). זהו.
אני עייפה גם מלהיות אופטימית. ואני תמיד הייתי אופטימית, תמיד מאמינה שאצליח (בכוחות עצמי), תמיד מעודדת את כולם. אבל עכשיו אני פשוט עייפה. אני עברתי את סיפורה של ליברה פעמיים (שתי גרידות - אחת אחרי השניה), ולא נשברתי, אחרי זה באו 9 הזרעות (תמיד אופטימית), אחר כך 3 IVF. ועדיין אופטימית. אני יודעת שאתאושש, אבל כרגע הגעתי למסקנה שכבר לא כ"כ משנה לי מאיפה יגיע התינוק - מהבטן או מחו"ל. העיקר שיגיע מהר. (בעלי חולק על דעתי לגבי חו"ל). זהו.