גרשום, גרשום, ב-מם לא ב-נון
ומקובל אף להשמיט את ה-וו ולכתוב בחולם חסר - גרשם, כפי הכתיב בספר הדקדוק הגדול. ויש המהדרין וקורין אותו שולם, כאחינו האשכנזים, אך יש להדגיש שזהו קרי ולא כתיב.
את שואלת שאלה במקומה, אלא שהניסוח שלה בפיך לקוי מאוד. אף אחד אינו יכול להבין "אמונה (דתית) זו שכל מהותה היא אך ורק בקיום מצוות ולא אמונה באל". אפילו לא ליבוביץ. ואמנם, זוהי הטענה של שלום כלפי ליבוביץ, טענה שיש בה גם חוסר הבנה וגם מניעים פסיכולוגיים, אך חשוב לדעת שליבוביץ עצמו מעולם לא טען למין אמונה שכזו ומעולם לא נתנסח בניסוחים כאלה.
יתר על כן. את החוויה, או התחושה, או התודעה הדתית של האדם - בקיצור: את האמונה - מגדיר ליבוביץ כ"תודעת מעמדו של האדם לפני האלהים". אז ברור שלנוכח הגדרה זו לא ניתן בשום אופן לסלק את אלהים מעולמו האמוני של ליבוביץ, ולטענותיו של שולם ולניסוח שלך אין שום יסוד.
אלא שליבוביץ טוען טענות אחרות שנתפרשו ע"י שלום, ואולי אף על ידך וכן ע"י רבים אחרים, כאילו ל' מאמין בתורה ובמצוות אך כופר באלהים, פירוש שכאמור אין לו כל עמידה. הטענה העיקרית של ליבוביץ היא, שאותה תודעה דתית של מעמדו של האדם לפני אלהים, שהיא עניין השייך לעולמו הנפשי והרוחני של האדם והיא לו לבדו ואין לאחרים עמו, לא נתגלמה במציאותה הריאלית והקולקטיבית של היהדות ההיסטורית - זו שמימות משה רבנו ועד לפני כ-200 שנה - על כל גלגוליה והתהפוכות שעברו עליה, אלא בקיום תורה ומצוות (היינו, מצוות הנלמדות או הנגזרות מתורת משה ולא מצוות אחרות). כל התגלמות אחרת של אותה תודעה, לרבות הקבלה עצמה שאותה הציב שולם בראש מעייניו, היתה רק אפיזודה חולפת ונחלתו של ציבור מסוים מקרב העם ולא של כל העם. את הטענה הזאת משמיע ל' בהרחבה ובעמקות יתרות במאמרו הגדול "מצוות מעשיות", ותמיד כדאי לחזור ולעיין במאמר זה (מופיע באתר). אומר שם ל' בין היתר:
" "האמונה" היתה שנויה במחלוקת חריפה ביותר בקהל זה (=של עם ישראל), וניגודים קיצוניים היו קיימים בו באינטרפרטציה של הייחוד - ואעפ"כ לא פסק הקהל מלהיות קהל אחד. מה שיצרה היהדות בפועל (=במציאות הריאלית) היה "קהל (=קולקטיב) שומרי התורה ומקיימי מצוותיה", קהל שזהותו לא נפגמה ולא נפגעה ע"י חילופע רעיונות קיצוניים".
טענה נוספת של ליבוביץ, והיא קרובה יותר לשאלת "השכל הישר" שאת שואלת, היא שמבחינה פסיכולוגית-תודעתית ייתכן גם ייתכן שאדם, בייחוד אם הוא נולד כיהודי וחונך על ברכי יהדות התורה והמצוות, יקבל עליו עול תורה ומצוות אפילו אם עדיין לא זכה "להכיר" את אלהים; ובניסוח שלך הנראה לכאורה פשוט ומבוסס על השכל הישר (ובפועל הוא רחוק מזה) - אפילו אם הוא (עדיין?) לא "מאמין באלהים". אומר ל' באותו מאמר:
"ערכי האמונה, הקטיגוריות של ההכרה והתחושה של הדת (שהן כזכור הביטוי לתודעת האדם לקיומו לפני האלהים), הם בעולמה של היהדות פרשנות של מערך התורה והמצוות. ויש להטעים (וזו הטעמה חשובה ביותר לענייננו) שגישה זו אינה משנה מאומה מן היסוד האמוני הראשוני של המעמד הדתי של אדם מישראל. כי בין אם אדם אומר: אני מקיים את התורה מפני שזכיתי להכיר את נותן התורה, ובין אם הוא אומר: אני זכיתי להכיר את נותן התורה מפני שקבלתי עלי עול תורה ומצוות - בין כך ובין כך יש לו נקודת מוצא אמונית, שאינה ניתנת להנמקה ולביסוס אלא מתוך מעמדו של אבינו הראשון "והאמין בה'". אלא שהייחוד של היהדות והשוני של מאמונות ודתות אחרות - התגלמותה בתורה ובמצוות - אינם ניתנם להבנה כלל, אם אין אנו מקדימים את התורה והמצוות להכרת נותן התורה "שאין לו שום דמיון כלל". היהדות לא התגלמה באמונה מופשטת, אשר אליה הגיעו גם הרבה אנשים אשר לא שמעו מעולם על אברהם אבינו ולא על תורת משה (והיא גם לא הביאה אותם ליהדות) - היא התגלמה בתורה ומצוות."
נקודה למחשבה! כיצד ניתן לפרש את דברי ל' באומרו "...אם אין אנו מקדימים את התורה והמצוות להכרת נותן התורה..."? איזו מין קדימה היא זו? כרונולוגית? לוגית? פסיכולוגית? אחרת?
