תקציר העדות
מכון דונלדסון לאימוץ הוא מכון מחקר ארצי עצמאי, לא מפלגתי, ללא מטרות רווח העוסק בפיתוח כיוונים ויישומים מיטביים בתחום האימוץ דרך מחקר. הדובר חוקר את תחום האימוץ על כל היבטיו מזה 12 שנה.
יש הרבה מיתולוגיה ואי הבנות בהקשר של אימוץ וההסטוריה של האימוץ....במהלך הדיון והעדויות הובאו לפניכם הנחות יסוד כעובדות כשבעצם המחקר והעובדות אינן תומכות בהן כלל וכלל. אפשר להשתמש באנקדוטות כדי להוכיח כל דבר. יחד עם זאת, חוקים טובים מגובשים בדרך אחרת. חוקים טובים מגובשים כאשר האנקדוטות מייצגות את המציאות. מייצגות את המחקר. מייצגות את הדרכים המיטביות.
1. ההיסטוריה של האימוץ אינה כזו של בחירה חופשית לנשים רבות שמסרו את התינוקות שלהן לאימוץ בגיל צעיר על בסיס החלטה מושכלת ופשוט המשיכו בחייהן. זו לא המציאות של ההיסטוריה של אימוץ. הצעירות האלה חיו בעולם שבו הכמרים שלהן, ההורים שלהן, הרופאים שלהן, החברים שלהן כולם תייגו אותן ואמרו להן "אתן לא תגדלו את התינוק הזה". אלה שחקרו ובדקו לא הצליחו למצוא מסמכים משפטיים תקפים המעידים על איזשהו הסכם סודיות מסודר שנחתם בין הצדדים. האם היו הבטחות מילוליות כאלה מצד עורכי דין ועובדים סוציאליים? בהחלט כן. היו גם הבטחות שהן ייראו את הילד כשיגדל ויגיע לגיל 18. אז איך אפשר לקיים הבטחה מילולית אחת שניתנה ולא את האחרת? ההיסטוריה פשוט אינה כזו של בחירה חופשית אמתית, והרבה מהעדויות משתמשות ב"בחירה החופשית" הזו כאקסיומה. כמה מכם היו רוצים שיחזיקו אתכם אחראים על פי חוק, לכל החיים, להבטחה שנעשתה על ידכם בגיל 17 בנסיבות כל כך קיצוניות בלי לשאול יותר לעולם האם ההבטחה הזו עדיין תקפה.
2. אנו עושים אינפנטיליזציה לאנשים שאומצו בזה שאנחנו קוראים להם ילדים מאומצים גם כשהם אנשים מבוגרים. כמו כן, אנו עושים אינפנטיליזציה לנשים האלה כשהן מבוגרות כשאנחנו מחליטים בשבילן שהמדינה תחליט מה טוב בשבילן גם שנים אחרי אותה החלטה שהתקבלה בגיל כל כך צעיר. עם כל הכבוד לטענות בנושא שמירת הסודיות/פרטיות של האימהות הביולוגיות, המחקרים שלנו מוכיחים שהאלמנט המרפא העיקרי באופן מוחלט הוא הידיעה שהתינוק שנמסר לאימוץ חי וקיים ומצבו טוב. המחקרים מוכיחים בדיוק את ההיפך מהסטראוטיפ. המחקרים שלנו מוכיחים שמעל 95% מאותן נשים רוצות לדעת. כך שאם מטרת החוק היא להגן על שלומן הפסיכולוגי של האימהות הביולוגיות, אז המחקרים אינם תומכים בזה לחלוטין. ההיפך הוא הנכון. שלושה מחקרים עיקריים בתחום המידע החסוי, מכיוונים שונים הגיעו לאותה מסקנה שממליצה שהדבר הנכון לעשות הוא לפתוח את התיקים ולתת את המידע. לא מדובר רק בסקרנות. לחשוב שמדובר רק בסקרנות עושה טריוויאליזציה לעניין. כנ"ל לגבי מידע רפואי גנטי כסיבה עיקרית לרצון לגישה למידע. מדובר בצורך. אם אדם "רגיל" זכאי לזהות משלו, מה יגידו כל הילדות הקטנות מסין שהוריהן לבנים, ובלי אינפורמציה בנושא, מהי הזהות שלהן? ואם מאומץ אכן זכאי לזהות משלו, איך הוא יכול לגבש אותה בלי מידע? בלי לדעת את הרקע לחייו? האם הזהות של אותה ילדה סינית אותה זהות כמו של הוריה היהודים האמריקאיים? איך היא תקבל את הזהות שלה? במקרה של אימוצים בין לאומיים ובין גזעיים יש דרכים אחרות לסייע בגיבוש הזהות, אך במקרים המקומיים יש דרך מאד פשוטה. פשוט לשאול, והמחקרים מספרים לנו שהאימהות הביולוגיות רוצות שישאלו אותן. אתם בעצם מגנים על קבוצה גדולה מאד של נשים שאינן מעוניינות בהגנה שלכם, ואף אחד לא שואל אותן.
3. חששות רבים הועלו לאורך השנים לגבי התוצאה האפשרית של פתיחת התיקים האלה ומסירת המידע המזהה למאומצים בוגרים. היום כבר לא מדובר בניסוי. לא מדובר בהשערה. אנחנו לא צריכים לנחש. יש 12 מדינות ויותר בארה"ב שפתחו את המידע המדובר ומסרו תעודות לידה המקוריות למאומצים ויש לנו עדויות ועובדות לגבי מה קורה לאחר מכן. ומה קרה באותן מדינות? כל החששות המוכרים הועלו בכל אותן מדינות לפני שבוצע הצעד הזה. והיום יש לנו משהו כמו עשור של עדויות ועובדות לגבי התוצאה. עכשיו אנחנו יכולים באמת לדעת מה קורה כשעושים את זה. ואתם יודעים מה קרה? כלום. הרבה אנשים קיבלו את תעודות הלידה שלהם. זה כל מה שקרה. חלקם השתמשו בתעודות על מנת לחפש את הוריהם הביולוגיים או את קרוביהם הביולוגיים, רובם לא כי בלוא הכי האינטרנט איפשר להם לעשות את זה בלי התעודה. מאומצים אינם כפויי טובה, הם אינם ילדים שמחפשים אמא או אבא חדשים, הם מחפשים את אותם דברים שכולנו מניחים כזכות יסודית מולדת שהוא זהות, ונמנע מהם חלק ממנה רק בגלל אותה חתיכת נייר. רבים מהם רק רוצים את חתיכת הנייר הזו ואינם רוצים לחפש הם רק רוצים למלא את החור הזה של היעדר תעודת לידה מקורית, ולרובם כבר יש אמצעים אחרים לאתר את שורשיהם הביולוגיים. אין שום עדות באף מחקר ובאף אחת מהמדינות בהן השינוי נעשה שהדבר הורס את חייהם של אנשים או מחבל במערכות היחסים שלהם. האם יהיו מקרים בהם זה מה שיקרה? אולי כן ואז זה יהיה אייטם חדשותי גדול. יחד עם זה, כשאבות גרושים חוטפים את ילדיהם אנחנו לא זועקים שיש לבטל את מוסד הגירושים. אין לי ספק שהיתרונות צריכים להיות רבים הרבה יותר מהחסרונות והסיכונים בשיטה, אך ב"מעבדה" שלנו, בחיים האמתיים עושה רושם ברור שהיתרונות הם משמעותיים והסיכונים מזעריים או אפילו לא קיימים, ואנחנו לא יכולים לתת לאיזה תסריט אימים דמיוני עתידי יחיד לכוון את המדיניות הציבורית שלנו.
4. איני כאן כאב מאמץ למרות שאני אב מאמץ. אני כאן כחוקר. היו נושאים ותוצאות במחקרים שהייתי שותף להם שגרמו לי אי נוחות אישית, אבל המחקר הוא המחקר והעובדות הן העובדות. גם לי כאב מאמץ היו את החששות כמו לכולם בתחום שמירת הסודיות וכו'. בהחלט כן. אבל אז גיליתי שאני טועה. כיוון שהאנשים האמתיים בשר ודם שיצרו את הילדים שלי הם בדיוק זה. אנשים אמתיים בשר ודם. ומגיע להם שהחוק יתייחס אליהם בכבוד שעד היום נמנע מהם. המחקר ברור לחלוטין. אנחנו יכולים לומר מה שאנחנו רוצים לגבי ההבטחות שניתנו לפני הרבה שנים (למרות שלא ראינו את המסמך המשפטי המדובר המבטיח את הסודיות הזו). אנחנו יכולים להאמין בזה אם אנחנו רוצים, אבל המציאות מוכיחה שהמסמכים האלה לא הפכו חסויים כדי להגן על ההורים הביולוגיים משום דבר. ההיפך הוא הנכון. הסיבה היחידה הייתה לשמור שהאם הביולוגית תישאר רחוק ככל האפשר מהמשפחה המאמצת. כך שהתפיסה של הגנה על האימהות הביולוגיות היא מיתולוגיה.
5. המחקרים שלנו על בניית זהות חיובית מוכיחים שלא מדובר רק בסקרנות או במידע גנטי אלא בחלק חשוב מאד בבניית זהות שלמה וחיובית. מדובר בבריאות הנפש של מאומצים ואימהות ביולוגיות. מאומצים אינם נכים, אבל יש עניין בנפשם שנכפה עליהם בתחילת חייהם שיש לו השפעה על המשך החיים.
6. מדובר בתיקון חוק לאחור. היום בלא מעט מדינות כבר נהוג אימוץ פתוח כדבר שבשגרה, כולל מדינת ניו יורק. נוצר מצב אבסורדי שבו תעודת הלידה של תינוק מאומץ היא חסויה, בו בזמן שאימו הביולוגית הצעירה היא הבייביסיטר שלו אצל ההורים המאמצים אבל אין גישה לתעודת הלידה המקורית שלו כדי שהוא לא יידע את שמה. מצב אבסורדי.
