חוקים ואימוץ בארה"ב

[יסמין@]

איזה יופי!!

לא בטוחה שזה הביטוי המתאים, אבל מאוד שמחה עבורך ועבור משפחתה. שמחה עבורך על כך ש"זה איפשר לי לבוא לעניין השורשים הביולוגיים שלי ממקום הרבה יותר מפוכח וחומל וקשור, ושעברת תהליך של ריפוי ושל השלמה וקבלה. ושמחה שתהליך זה עבר גם על בני משפחתה. אכן, "כשזה נעשה נכון ומתוך מחשבה, חמלה וראיית התמונה הרחבה זה יכול רק לרפא".

לגבי המשפט האחרון שלך, זה תלוי. זה לא אבסולוטי ונכון בכל המקרים. יש מקרים שזה לא כך. כלומר, יש מקרים שבהם ההסתרה חיונית ונחוצה (למשל במקרים שבהם יש סכנה ממשית לחייה של האישה שמסרה לאימוץ). ויש מקרים שזה לא לטובת אף אחד מהצדדים. שמחה מאוד עבורך שלא כך היה אצלך.

 

[גילעד 63]

אני חושב שאנחנו יכולים להסכים

שהמקרים בהם ההסתרה חיונית ונחוצה הם המיעוט הקיצוני ויודעים את זה בתחילת תהליך האימוץ ואפשר לייסד מנגנונים מתאימים בלי לתת פתרון רשת שבעצם פוגע ברוב המכריע של המקרים שאינם כאלה.

 

[יסמין@]

מצד אחד מסכימה.

מצד שני רוצה להוסיף, שמלבד המקרים הקיצוניים (מקווה שהם קיצוניים ויוצאי דופן, לא יודעת מה הנתונים הסטטיסטיים בכל מדינה ובכל תרבות) של חשש לרצח, יש גם מקרים שבהם יכולה להיות פגיעות מסוגים פחות חמורים מרצח, אך בכל זאת חמורים. לדוגמה: אישה שלא סיפרה להוריה ולמשפחתה על ההריון והמסירה לאימוץ - וכל המערך המשפחתי שלה יכול לעבור טלטלה מאוד רצינית. או אישה שהתחתנה ויש לה ילדים/ות - ולא סיפרה שמסרה לאימוץ - משפחתה יכולה לעבור טלטלה מאוד מאוד רצינית. זה יכול להגיע לקרע משפחתי רציני, לגירושים, לקשיים עצומים בינה לבין ילדיה ועוד. וזה יכול לקרות לא רק במשפחות חרדיות או דתיות ולא רק במשפחות מאוד מסורתיות. עצם העובדה שיתגלה לבני משפחתה שבמשך שנים רבות היא הסתירה, שקרה והייתה אפופת סודות - יכולה להיות מאוד טראומטית לה ולבני משפחתה.

כלומר, צריך להתחשב ברצונותיה. פשוט לשאול אותה אם היא רוצה שימסרו את פרטיה האישיים, אם היא רוצה להיפגש וכו'. בדיוק כפי שעושים בארץ.

 

[גילעד 63]

מחשבות רפורמה פרקטיות

אז מה אני מציע במקום מה שיש היום? אז ככה:
1. אפתח בסייגים. לכל חוק צריכים להיות סייגים למען מקרי קצה שבהם החוק זז קצת למקום אחר. אין ספק שישנם מקרים שבהם גילוי הלידה והמסירה לאימוץ יכולים להעמיד חיי אנשים בסכנה ממשית באותו זמן. במקרים כאלה ברור שיש לשמור על סודיות מוחלטת. יחד עם זה, אם נלך לפי הצעתי מההודעה הקודמת ונעמיד את גיל פתיחת התיק על 21, מן הראוי שיהיה מנגנון שיאפשר ואפילו יחייב את פקיד הסעד לבדוק באופן דיסקרטי האם הסכנה שהיתה אז עדיין ממשית היום. במקרה וכן אין לאפשר מסירת מידע מזהה. אני בהחלט חושב שאין מאומץ אחד שירצה להעמיד את חייה של אימו הביולוגית או חייו של כל אחד אחר בסכנה רק כדי לדעת מאיפה הוא הגיע לעולם.
2. בשל הרגישות הגדולה של כניסה ל"אזור" מאד רגיש בהסטוריה של כל המעורבים, אפשר לחייב את המאומץ לעבור איזושהי הכשרה/סדנה על מנת להכין אותו לזה, להכיר לו את הרגישויות וכו' ולהכין אותו על מנת שהדבר ייעשה ברגישות הראויה ועל בסיס הבנה עמוקה של התהליך. ניתן להעמיד לרשותו (לבחירתו) ליווי ותמיכה של איש מקצוע לעניין. כנ"ל לגבי הצד השני. לאור ההסטוריה העגומה בתחום של מתן תמיכה וליווי לאחר מעשה ליולדות שמסרו לאימוץ, אולי היום אפשר יהיה לתת להן את ההכרה והתמיכה שאולי היו כל כך זקוקות להם בעבר ולא קיבלו אותם. כל התהליך הזה צריך להיעשות ברגישות ובליווי ותמיכה. יחד עם זה, לא באישור של מישהו אחר ולא בפיקוח. יש הבדל במונחים בין תמיכה לפיקוח ובין אישור לבין ליווי. תמיכה וליווי נותנים קרדיט לאנשים המבוגרים האלה שיוכלו להתמודד עם הדברים. אישור ופיקוח הם מאד מתנשאים ומנציחים את חוסר האונים של שני הצדדים שבינינו, כבר לא קיים ברוב המקרים.
3. לעניין הסכנה לתינוקות עתידיים. אני בהחלט חושב שלא הוגן לשים לי על הכתפיים את האחריות לגורלם של תינוקות שאולי יוולדו בעתיד למישהי שאולי תהיה במצוקה כל כך גדולה שאולי תשקול להרוג את התינוק. לא הוגן למנוע ממני המאומץ תהליך כל כך משמעותי וחשוב בגיבוש זהות ושייכות מתוך הטלת אחריות עתידית על גורלו של תינוק שעוד לא נולד. האחריות על אותו תינוק היא קודם כל של מי שהביא אותו לעולם ואם הוא בסיכון, האחריות על ילדים בסיכון היא על המדינה ורשויות הרווחה. כאן נכנסים לתמונה מנגנונים שכבר קיימים בעולם לטובת מצבי קיצון כאלה. מנגנון הsafe haven הוא אחד מהם שניתן די בקלות ליישם אותו. מאומצים שנמסרו בעבר לאימוץ לא יכולים להיתפס כאחראים באיזה אופן על טובתם של תינוקות עתידיים. פשוט לא נכון ולא הוגן להטיל על כתפינו את האחריות הזו במיוחד כשיש פתרונות סבירים לגמרי לעניין הזה.
4. מקרים של סירוב מוחלט ליצירת קשר על ידי האם/משפחה ביולוגית. במקרים בהם ייתקל מאומץ בסירוב מוחלט ותקיף של משפחתו הביולוגית ליצירת קשר הוא יתמודד עם זה כמו כל בוגר אחר שמתמודד עם דחייה. תנו למאומצים קצת יותר קרדיט. אף אחד לא מעוניין לכפות את עצמו על אף אחד. במקרה הגרוע הם יחוו שוב את הדחייה והעניין יעורר דברים ישנים ולשם כך יש להם משפחה מאמצת תומכת ואוהבת בנוסף לליווי מקצועי תומך ומלווה. זה יבוא, זה יהיה וזה יעבור. הבחירה אם לעבור את הדבר הזה או לא צריכה להיות בידיו של המאומץ ולא בידיים של אף אחד אחר.

 

[גילעד 63]

חסיון ודיוק הסטורי

לעניין הבטחת החסיון. האמת ההסטורית (מדובר בסעיף שנוסח לפני הרבה שנים) בנובע לחסיון באימוצים סגורים היא שמעבר למקרים בהם ההריון והמסירה הוסתרו בשל סכנה ליולדת או מקרים דומים. החסיון בנושא גילוי לא נועד במקורו להגן על היולדת. הוא נועד לדבר אחד בלבד. ליצור נתק מוחלט בין היולדת לתינוק שנמסר לאימוץ ומשפחתו החדשה על מנת שהיולדת לא תתחרט מתישהו ותפריע לגיבוש המשפחה החדשה, כך שבעצם הכיוון הזה של החוק בא להגן על המשפחה החדשה מפניה ולא להיפך.

 

[יסמין@]

נראה

שרצו להגן על כל הצדדים המעורבים בעניין.

 

[סביון1]

מנין לך מהי האמת ההסטורית? האם זה משהו שהסקת

מאותו סעיף שנוסח לפני הרבה שנים? מה הנוסח שלו? אני תוהה אם בימים הרחוקים ההם אף אחד לא חשב על היולדת שהרי דוקא בימים ההם, היו יותר מקרים של מסירה לאמוץ בגלל הריון מחוץ לנישואים שרצו להסתיר, פשוט כי הריון מחוץ לנישואים היה הרבה פחות מקובל.

 

[גילעד 63]

בדיוק עכשיו אני קורא

מאמר מרתק של רות זפרן מהפקולטה למשפטים בבינתחומי מלפני מספר שנים. מהסקירה את התפתחותו של החוק לאורך השנים אפשר להבין ולהסיק את כוונת המחוקק בתחומים שונים הקשורים בחוק. כיון שאני מודע למגבלות הזמן והסבלנות שלך

אני אאסוף כמה ציטוטים מעניינים ואביא אותם בתקווה שיהוו חלק מהתשובה לשאלה שלך או לפחות המשך מעניין לשיחה

 

[סביון1]

תודה

 

[משתפרת]

אם נסתכל על מה שקורה בארץ-

קראנו על מכתבים שכתבו אמהות ביולוגיות לתיק של הילדים שנמסרו לאימוץ, והמכתבים לא נמסרו. קראנו על בקשות ליצירת קשר, וכשהמאומץ פתח את התיק נמסר לו מידע לא נכון. אלה כנראה מקרי קצה, של שיפוט לקוי של מי שמטפל בתיק. לדעתי צריך להקפיד שדברים כאלה לא יקרו. בנוסף- צריך למצוא דרך לבדוק שוב את הרצון בחסיון אצל האמהות הביולוגיות. הנסיבות משתנות ואיתן- הצרכים. אבל לדעתי אי אפשר לכפות את חשיפה. המסירה לאימוץ מתחילה עם הבטחה של חסיון. במצב בו היולדת תחשוש מחשיפה שלה- היא תעדיף למצוא פתרונות אחרים, כמו נטישה ללא כל פרט במקומות לא בטוחים, שלא לדבר על רצח של היילוד...
אני מכירה כמה סיפורים מגוואטמלה. למשל:
אישה הרתה וילדה תינוק בתקופה שבעלה עבד במדינה אחרת. היא היתה חייבת למסור אותו, אחרת- הבעל היה עלול לרצוח אותה בשובו. ואני יודעת ממקור ראשון שנשים יכולות להסתיר הריון ולידה מסביבתן. אם ביום מן הימים הילד הזה מופיע בביתה- הוא מסכן את חייה. נשמע כמו טלנובלה, אך כבר ראיתי שהחיים מוגזמים הרבה יותר מהטלנובלות.
סיפור אחר הוא של אישה שהרופא אליו הלכה (שהיה מהגר מארץ אחרת) אנס אותה. התינוקת (שתווי פניה ממש משקפים את המוצא של האנס) נולדה כשהאם ממש במשבר נפשי, אחרי שעשתה נסיונות שוא להפטר מההריון. אינני יודעת אם האישה השתקמה אחרי שהילדה נמסרה לאימוץ, אבל אם כן- הופעת הבת הזו בחייה עלולה להחזיר אותה אל מצב המשבר.
אישה אחרת הרתה אחרי שבעלה מת. אמא שלה הסתירה אותה והן מסרו את הבן לאימוץ. אחרי כן נישאה שוב לבן דודו של המנוח, שלא יודע על הבן הזה. נולדו להם מספר ילדים. כשהמשפחה המאמצת ניסתה ליצור איתה קשר היא ממש סרבה בכל תוקף, מחשש שחייה יהרסו.
אני מכירה עוד סיפורים. נכון שאלה מקרים ספציפיים, אך הם מוכיחים צורך באיזה תיווך שיבדוק בדיסקרטיות מה רצונה של האם היולדת. יש כאלה שהילד שנולד היווה ומהווה איום על קיומן ולכן לא יסכימו לכל חשיפה, יש רבות ביניהן שמתיסרות בחוסר הידיעה מה עלה בגורל הילד, שהמידע שיש לו מקום בטוח בעולם יביא להן שלווה והמידע שהן יכולות לספק חיוני למאומץ.
החשיפה צריכה להעשות מתוך הסכמה, לא מתוך כפיה.

 

[יסמין@]

כל מילה

ובייחוד מסכימה מאוד עם המסקנה הסופית שלך: החשיפה צריכה להעשות מתוך הסכמה, לא מתוך כפיה.
וגם צריך לזכור, שזה לא אחיד בכל מקום, זה תלוי תרבות, חברה וכו'. כלומר, החוקר חקר אמריקאיות.

יש מקומות שבהם אם יתברר שאישה מסרה לאימוץ לפני הרבה שנים ולא סיפרה - זה יכול לסבך מאוד את חיי המשפחה החדשה שלה זה יכול מאוד להקשות עליה במישור המשפחתי, החברתי וכו'. אבל יש מקומות שגילוי כזה עלול להסתיים ברצח שלה או בתוצאות מאוד קשות אחרות.

נוסף לכך, זה בדיוק כמו עם תורמי הזרע האלמונים. לא ייתכן לשנות את המצב רטרואקטיבית. חלקם הגדול לא היה מסכים לתרום זרע אם היו חושבים שיש סכנה שהאנונימיות שלהם תיפגע. הם עשו זאת אך ורק משום שקיבלו הבטחה שהם יישארו אנונימיים לתמיד. כנ"ל נשים שמסרו לאימוץ מתוך ידיעה שזהותן לא תתגלה ללא רצונן. זה לא הוגן לשנות פתאום את כללי המשחק. זאת ועוד: נשים שישמעו על כך ולא ירצו שיגלו את זהותן עלולות לבחור בדרכים שונות, לא רצויות מכל הבחינות.

 

[יסמין@]

כלומר, שישמעו על כך

שבהווה מגלים את הסודות שבעבר הבטיחו לשמור - יסיקו את המסקנות שזה מאוד מסוכן עבורן למסור לאימוץ.... וזה מסוכן וממש בלתי אפשרי עבורן להשאיר את התינוק, ואז...

 

[סביון1]

ואגב, כשאתה אומר "לאפשר לשני הצדדים בחירה"

אתה מתכוון לכך שגם לביולוגית יש גישה חופשית לתעודת הזהות החדשה של המאומץ או לכל פרט אחר עליו?

 

[Noga Lavie]

זהו מחרק על אימוץ פנים ארצי אמריקאי

כמובן שיש ממנו מסקנות שאפשר להסיק, אך הוא נעשה על תנאי אימוץ מסויימים מאודף כך שהמסקנות ממנו עבור תנאים אחרים צריכות להיות מוגבלות מאוד.

למשל, באימוץ בינלאומי מקבלים העתק תעודת לידה מקורית, וזה נכון גם למאמצי ארה"ב המאמצים מחוץ לארה"ב. כל האבסורדים שהוא מונה הקשורים לתעודת לידה, כמו אימוץ פתוח בו כל הצדדים מוכרים ושומרים על קשר יומיומי אך לא יכולים לקבל תעודת לידה מקורית מכח השמירה על חסיון, אינם רלוונטיים לשאר המאמצים.
זה נחמד מאוד שהוא מכניס כדוגמא ילדות המאומצות מסין, אך להן, אם ההורים הביולוגים ידועים לרשויות, יש מידע בסיסי, אם ההורים הביולוגים אינם ידועים לרשויות, הם גם לא יהיו ידועים להורים המאמצים, או לילדה, ולכן גם הטיעון הזה אינו רלוונטי לגביהן.

גם ההתייחסות כאילו החברה היא זו המקטינה את המאומצים בהתייחסה אליהם כאל ילדים מאומצים גם בבגרותם, המתעלמת מכך שזוהי הגדרה לרוב של מאומצים לגבי עצמם, להפתעת מי שפוגש אותם בבגרותם בלבד. פה בפורום נתקלנו ביותר ממקרה אחד של מי שמציג עצמו כילד מאומץ, וגם תגובות מופתעות של הורים מאמצים על כך שאנשים בוגרים מתייחסים לעצמם כאל ילדים ספציפית בהקשר של אימוץ.

אך מעל לכל, אני חוששת שכאשר מדברים על יצורי אנוש ההשפעות עליהם, אי אפשר להתעלם ממקרי קצה רק כי הם מקרי קצה. הדוגמאות שמשתפרת הביאה, למשל, הן ממשיות. הן מועטות ואנקדוטליות, אך כאשר שוקלים את התועלת של הכלל מול הנזק של המיעוט, אני חוששת שהתועלת של הכלל (עם כל כמה שהיא מהותית) אינה כה מהותית כמו הנזק של המיעוט.

 

[דניאלה111111]

מרתק. תודה על הלינק

 

[fatfat]

טרם שמעתי את דבריו של אדם פרטמן

אבל לגבי המקרה של הנטישה האחרונה: ברחבי אירופה וארה"ב וגם במדינות דרום אמריקה ובמספר ערים בסין הקימו מרכזים לנטישת תינוקות באופן בטוח. זה נולד בעקבות עלייה במספר התינוקות שננטשו באופן פרטיזני שסיכן את חייהם (בפחי אשפה, בין השיחים בפארקים, בשירותים ציבוריים ועוד) וכן במספר מקרי הרצח של תינוקות לא רצויים. בארה"ב זה נקרא מקלט בטוח ובאירופה תיבות התינוקות. לרוב במבנה צדדי ליד בית חולים, משטרה או מכבה אש אירגנו מרכזונים בהם ניתן להשאיר את התינוק באופן חשאי. לרוב מדובר בחדרון עם עריסה, כמה טיטולים ומזון לתינוקות. הרשויות מתחייבות לא לנסות להתחקות אחר האם הביולוגית. יש מדינות בהן מעודדים אותה לרשום פרטי רקע. יש מדינות בהן באותו מקום יש טפסים לחתימה על ויתור על הילד והסכמה למסירתו לאימוץ. ועוד. אחרי שהתינוק מושם במרכזון כזה האם (או כל מי שהביא אותו)מצלצל בפעמון ותוך מספר דקות באים נציגי הרווחה/משטרה ואוספים את התינוק ומעבירים אותו לשהות במקום בטוח עד לסיום ההליכים המשפטיים של הכרזתו כבר אימוץ.

אמנם אין נתונים מספריים מדוייקים, אבל מדברים על מגמת עלייה במספר התינוקות שננטשו באופן כזה בשנים האחרונות מול ירידה במספר הנטישות הפרטיזניות. ואולי אם גם אצלינו היה הסדר דומה אותו תינוק שנרצח עוד היה בחיים.

 

[זואילי]

ראיתי כתבה על זה

וגם חברה סיפרה לי שבגרמניה יש דבר דומה. של "מגירה" בדלת צדדית בבתי חולים.

 

[אורית פלד]

מרתק ומרגש וכל כך נכון