חוק חוק חוק....הורמונים.

[iris00]

המשך המשך המשך להורמונים.....

אז ככה הייתי אצל הרופא המחוזי שלנו,והוא פשוט לא ידע איך לאכול את הקטע ,אז אחרי שתי דקות התעשת והתחיל לשאול שאלות,פשוט אף פעם לא פנו אליו בעניין ולא ניתקל בבקשה כזאת. לא יודעת כניראה שאלוקים שמע ויישם את תפילותיי ואני נתתי לרופא שיעור בבעיית מיגדר אלוהים שם לי מילים בפה ועזר לי להשתמש במילים הנכונות כי אני מופתעת מעצמי .הרופא היה קשוב התעניין ואמר...אני יעזור לכם.ברגע שהמילים הללו יצאו לו מהפה הרגשתי בעננים. ובאמת הוא עשה טלפונים לכל העולם ואשתו ואחרי בערך שעה הגענו לאנדרוקרינולוג שיש לו ניסיון עבודה עם טרנסים והוא עובד עם קופת החולים שלנו.כמובן שציינו את הגיל והוא אמר להביא כמה אישורים וששני ההורים צריכים להיות בפגישה ושיש עוד דברים שדורשים ברור זה לא מהיום למחר אבל קרוב מאד ככה זה ניראה לא? אני מעוננת מקווה לא להתאכזב חולה עליכם.

 

[ליטל ו]

נפלא. בהצלחה

 

[מאיושששש]

יש את יונה גרינמן

שעובדת בתל-אביב, באופן פרטי או דרך קופ"ח מאוחדת, אבל אני לא יודעת אם היא תסכים לטפל במתבגרת. היא מטפלת בהרבה טרנסיות.

 

[אלה סקווי]

גם דרך

כללית מושלם ומי שמבקר אצלה מקבל החזר מהקופה עד שמונים אחוז

 

[iris00]

יערה יערה אבד לי הטלפון

 

[Yaara77]

שלחתי לך ואנא תקני את הכרטיס האישי

ילדה טרנססקסואלית... חיבוקים יערה

 

[iris00]

מה לתקן ואיך?

אני ומחשב זה לא בסדר תעזרו לי. מה לתקן בכרטיס אישי? ואיך לתקן?

 

[Yaara77]

להיכנס לכרטיס האישי

להקיש "עדכון פרטים" ולתקן "יש לנו ילד טרנססקסואל" ל- "יש לנו ילדה טרנססקסואלית" מין המוח קובע, לא המין הגניטלי

- את המום הזה מתקנים בהדרגה

חיבוקים יערה

 

[iris00]

יערה....

אני חולה עלייך.אני עושה את זה מיד.

 

[iris00]

משתפת ורוצה חוות דעת.../images/Emo53.gif

אתם יודעים שהבת שלי נימצאת אצל סבתא ,כמובן שאני שומרת איתה על קשר לפחות פעמיים ביום בטלפון או אני הולכת ליראות אותה או אני מבקשת שתבוא הביתה רק לביקור קצרצר ואז אני שואלת מה נישמע ומספרת לה איפה אנחנו עומדים עם ההורמונים כי הרי רק אני ואבא רצים והופכים עולמות , היא ישנה ביום וערה בלילה היא לא יכולה לקום.בסוף יש איזו מין תודה מרוחה שאני לא מכירה, נידמה שהיא מהולה בזילזול.אנחנו מאד רגישים למצב הנפשי בו היא שרויה ואכן מצבה לא טוב לדעת כל המטפלים.בשבוע האחרון הולך ומתגבש אצלה דפוס התנהגות חדש ומחודש המלווה בתנועות כאילו נשיות באובר כזה, מי שמבין למשל: מה... שלו..מך? מעבר לזה הלקסיקון שלה התעשר והיא משתמשת יותר ויותר במילים כמו: על הכוס שלי.כמו: אין דבר כזה לא נורמטיבי הכל בסדר....או יש גם..כא..אלה. משפטים שאנחנו לא מכירים ולא שמענו מעולם. סיגנון: סיסי, בוטא, מוחצן, לא טיבעי מין אשה וולגרית זולה ובאובר. בעבר הלו רחוק יצרנו קשר אם קוקסינלית שהילדה הכירה באיזו מסיבה לפני כשנתיים הזמנו אותה הביתה שוחחנו איתה המון. חשבנו שממנה נוכל לקבל טיפים ולילדה מאד היה חשוב שנפגוש בה .מהר מאד אני ובעלי הבנו שאוי ואבוי .הסגנון שלה היה כל כך זול, היא כל כך פרובקטיבית, בוטא,גסת רוח,חסרת אינטלגציה, משתמשת במילים מכוערות, מזעזעת .(לא שופטת אף אדם) כמובן שאירחנו אותה יפה ולהתראות. הבנו שהיא היום בת19 המשפחה קיבלה אותה ורוצה לעזור לה אבל היא לא בקטע ,יש שמועות שהיא עובדת בתל ברוך ,היא מאד לא פרגנה לטרנסיות שאנחנו מכירים במשותף שמתנהגים וחיים אחרת והעבירה ביקורות שליליות על כל אחת שרק עלתה בשיחה ורק היא והיא והיא בסדר... ידוע לי שהבת שלי שומרת איתה על קשר,מישום מה כל הסגנון החדש של הבת שלי שסיפרתי לכם בהתחלה הוא חיקוי מוצלח של הזאתי.אנחנו כמובן לא יודעים איך לאכול את זה .כשהיינו אצל המטפלת בפעם האחרונה גם דיברה ככה. ואבא רק אמר לה ליד המטפלת שהמילים שיוצאות לה מהגרון ,הנימה הסגנון המכוער והתנועות שהיא עושה זה בדיוק הזאתי ושתפסיק להיות מישהוא אחר ושאם היא בתהליך שינוי זה לא אומר שהיא צריכה לכנס לנעליים של מישהוא אחר שפשוט תהייה היא .לא יודעת יש לי הרגשה שהבת שלי בגלל התהליך עצרה את החיים מרגישה שמותר לה הכל ושהחיים שהיא מנהלת(לא מתפקדת)זה בסדר ומותר לה לעשות ולחיות איך שהיא רוצה.יש לי גם הרגשה שמשום ההגבלות הנורמטיביות שמצריכות אותה לשהות בבית היא אצל סבתא.היא צריכה להבין שמעבר לזה שהיא טרנסית או לא יודעת מה, היא בן אדם . מה עושים עם זה ?

 

[תומס וולדון]

מנסה.

שלום, אני לא מכיר את המקרה לגופו או לפרטיו אבל עלו לי כמה מחשבות כשקראתי את מה שכתבת. לדעתי, מה שעולה מהכתוב הוא שהבת שלך כרגע במצב לא קל, ואתם בעצם רצים ומחפשים לה הורמונים. אולי כדאי להשאיר את זה לה, ולחכות שהיא תתחזק מבחינה נפשית ותוכל לקחת חלק בחיפוש הזה, כי הורמונים זה כלי מאוד חזק שיכול גם להרע אם לא לוקחים אותו במסגרת הנכונה ועם מוכנות נפשית. אולי שווה לשבת ולדבר איתה ולהסביר לה שהיא יכולה לחשוב עם עצמה ולהחליט מה טוב לה כרגע, ואחר כך לפעול למען זה במשותף איתכם. היא כבר מספיק גדולה בשביל שיחה כזאת, ואם לא, לא בטוח שזה רעיון טוב שאתם תאצו את התהליך. בקשר לעניין השני שהעלית, שוב, כפי שאמרו לך כאן בעבר, הבת שלך כנראה עוברת תהליך מסוים, שבו היא מבינה דברים על עצמה, על מי שהיא רוצה להיות, על איך שהיא רוצה להיות. ובנוסף לזה היא בת 16, שזה גם ככה גיל שבו מסתכלים על העולם בעיניים ענקיות ורוצים להיות הכל וכלום. אני לא טרנסית, אבל כבר שמעתי בעבר על "שלב מעבר" של טרנסיות שבו הן מאמצות את הגינונים הלכאורה-אובר-נשיים. קודם לומדות להיות נשים, ואחר כך מתמקמות במקום שנוח להן. [ותתקנו אותי אם אני טועה]. וזה נכון גם לגבי טרנסים. חשוב לזכור שיש גם טרנסיות כאלה, לא כולן פשוט נראות כמו נשים "רגילות" ומתנהגות "רגיל". בעיניי חלק מתהליך הקבלה שלכם את הבת שלכם צריך גם לכלול את האפשרות שהיא לא תהיה 'סתם עוד אישה', אלא שיכול להיות שהיא תהיה שונה, שדרך הביטוי שלה תהיה שונה מהנורמטיבי. אולי היא הייתה צריכה לעבור לסבתא כדי שהיא תוכל להתפתח. אני יכול לספר לך מהנסיון האישי שלי [אני בןת 19], שברגע שאמא שלי קלטה שאני עושה כל מיני 'ניסויים' על הזהות שלי, משנה את הדרך שאני נראה, שאני מדברת, שאני בוחר לייחצן את עצמי לסביבה, היא אמרה לי שאני לא יכולה לעשות את זה בבית, כי יש שתי אחיות קטנות, כי זה השפעה רעה. לקחתי את עצמי ותוך כמה שבועות עזבתי את הבית. לא בכעס או משהו, פשוט ממקום שהיה לי ברור שאני צריך מקום משלי כדי לבנות את הזהות שלי.

 

[sha na na revol]

הסגנון

מה שאת קורה 'סעס, בוטה', נפוץ *גם* אצל נשים. המצב בו הבת שלך נמצאת ממילא דורש המון, אז למה, למה לדרוש ממנה שתהיה קונפורמיסטית? אני בהחלט תומך שתהיה אישה גאה בלי להיות טפט. שתהיה ייחודית.

 

[sha na na revol]

הסגנון (תיקון)

מה שאת קוראת 'סיסי, בוטה', נפוץ *גם* אצל נשים. המצב בו הבת שלך נמצאת ממילא דורש המון, אז למה, למה לדרוש ממנה שתהיה קונפורמיסטית? אני בהחלט תומך שתהיה אישה גאה בלי להיות טפט. שתהיה ייחודית.

 

[טורפדואית]

איריס

כן אני מכירה את הסגנון התנהגות הזה. בעיה ידועה. אני אישית סולדת ממנו, אבל כמוכם לא שופטת אף אחד. בהקשר לבת שלכם אני כמעט בטוחה שבמצב המעורער והלא יציב שהיא נמצאת בו היא נתלית בכל טרנסית שהיא רק יכולה לגרד ועיניין החיקוי הוא בוודאי קטע של הזדהות, של לנסות להיות קרובה לאותה חברה, להרגיש שייכת למשהו שיותר קרוב לעולם הטרנסקסואלי כביכול. אני לא מסכימה עם תומס ששלב התנהגות אובר-נשית הוא שלב הכרחי בהתפתחות של בתך כאשה, אני כן מסכימה שיש גם נשים לא-טרנסיות שהן אובר-נשיות ובוטות ומוחצנות. העיניין הוא האם ההתנהגות הזאת התחילה פתאום או שהיא תמיד הייתה כזאת. אם זה התחיל פתאום אז אני מאמינה שזה מה שכתבתי, שהיא מנסה לחקות את חברה שלה ותוך כך להרגיש שייכות. איך לגרום לה להיפטר מההתנהגות הזאת? זה אני לא ממש יודעת. אם זה סיפור של כמה ימים שהיא כבר ככה אז היא בטח סתם "מתנסה", אני משערת שזה יעבור מהר כמו שזה בא מהר. אם זה לא יעבור אז אני חושבת שאתם צריכים להבהיר לה שהיא לא צריכה להתנהג ככה כדי להרגיש טוב עם עצמה, שהיא חשובה לכם יותר ממה שהיא חשובה לאותה חברה, שאתם אוהבים אותה ותמיד תתמכו בה. צריך גם לזכור שזה גיל כזה שבו מאוד נתונים להשפעה, במיוחד כאלה עם ביטחון עצמי נמוך או במצב נפשי עדין, כמו שהבת שלכם בלי ספק נמצאת בו. ברוב המיקרים זה חולף עם הזמן, ובטח גם עם השינויים וההתפתחויות שצפויות לעבור עליה ועליכם בזמן הקרוב. תיקחו אותה איתכם לרופאים, אל תעשו בשבילה את כלללל העבודה. תתנו לה להבין שלא מדובר יותר במשחק ילדים וצריך להתעשת קצת אם רוצים להמשיך בדרך הזאת.

 

[Yaara77]

הקפאה והפשרה

אז ככה זה לפי המודל שלי (קבלו או דחו, רק אל תענו אותי בויכוחים) עד גיל 11-12 בערך, אין הבדל עצום בין המינים כאשר מכריחים ילדה להיות ילד, הנשיות מוקפאת בבפנוכו, אי שם בגיל 12. אח"כ היא מופשרת כשמתחיל תהליך המעבר למגדר הנכון. והילדה שוב בת 12. אני זוכרת את זה מצויין, לי זה קרה בגיל 39. למזלי כבר היו לי ברקסים... את גיל 13 חוויתי בגיל 40, גיל 17 בגיל 44 וכן הלאה. אז לכם יש ילדה בת 12, עם כל הקפריזות המתאימות, וברקסים של גיל 16 - לא משהו גואלד אז מה את מתפלאת ? פשוט תחזיקו מעמד כי הולך להיות לכם גיל התבגרות סוער וממושך ואולי ייעוץ משפחתי יועיל דווקא בקטע הזה... עצה קטנה בכ"ז: ככל שהילדה תתעסק יותר בנשיות שלה, בהתעדנות שלה, בטיפוח עצמי רב מימדים, יהיה לה פחות צורך להתעסק איתכם. חיבוקים יערה

 

[אורי 0]

ניסיתי להגיד את זה קודם

ולא קיבלת ממני. אבל אני חושב שזה חשוב. אני מצטער אם זה ישמע כביקורת. אני כמובן לא "מטפל" ולא פסיכולוג, אלא משתמש בשכל העקום שלי כדי לנסות להבין מה קורה אצלכם. אני מבין שמה שעובר עליכם נורא קשה, ובכל זאת אני אגיד מה שלדעתי חשוב. קחי את זה לאט, בתור נסיון מחשבה: הילדה עוברת שלב קשה, לא ברור גם לה עד הסוף. היא בדיכאון, או לפחות במשבר (שמעתי את הסיפור של "ישן ביום וקם בלילה" על כמה נערותים). כשאתם מתגייסים לעזרתה ומדליקים אורות אדומים של אמבולנס מעל לראש שלכם, כשאתם מבינים בטרנסיות יותר ממנה, כשאתם מנסים להכיר לה טרנסיות, כשאתם נופלים לקרשים יחד אתה - אתם בעצם אומרים "אנחנו פה, אנחנו במרכז המשחק הזה, אנחנו בטרנסיות יחד איתך, אנחנו במרכז הבמה". כשמישהי נמצאת במשבר זהות, שהיא רוצה ליצור לעצמה זהות חדשה, היא לא רוצה שהזהות הזאת תיווצר על ידי ההורים שלה. כשמישהי נמצאת במשבר, היא רוצה להיות במרכז הבמה. התפקיד שלכם לתמוך בה - מאחור. לתת לה מרחב. אז ברור לי שהקושי שלכם לתפקד, הנפילה שלכם לקררשים, הוא לא משהו שאתם יכולים לשלוט בו. אבל כשאתם פוסלים חברות טרנסיות מסוג מסוים ומקרבים אחרות. כשאתם מעבירים צנזורה על התננהגות טרנסית מסוימת - אתם מפגינים שגם בזהות החדשה היא לא תוכל להשתחרר מהשליטה שלכם להיות עצמאית. והעצמאות הזאת חיונית לה כדי שהיא תוכל להיות שלמה עם עצמה. לכן, התחושה שלי, שכדאי לכם להוריד הילוך. קודם כל להשאיר אותה אצל הסבתא - תסמכו עליה, היא הרי גידלה מישהו מכם. לתת לה זמן - במקום לצלצל עליה פעמיים ביום ולבקש שתבוא הביתה לביקור קצרצר - לצלצל אליה פעם ביומים, לראות מה נשמע, לבוא לבקר פעם בשבוע. לעזוב בינתיים את ענין ההורמונים - אלא אם כן היא דורשת אותו, ומוכנה ללכת לרופא, להיבדק, לשתף פעולה. להתעלם מצורות התבטאות שלא מוצאות חן בעיניכם - לכל אמא ואבא יש דברים שהם לא אוהבים אצל הילדים, וצריך להתרגל לזה. להפסיק להילחם אתה על סדר יום תקין. להעביר לה שאתם תומכים בה, מאחוריה, לא "אתה באש ובמים", אתם לא יכולים לחוש את מה שהיא חשה. הפחדים שלכם והקשיים שלכם הם הקשיים שלכם, הם סיפור נפרד! אני חושב שהליווי הטיפולי חשוב, והוא צריך להיות נפרד בשבילה ובשבילכם. הכי חשוב - הילדה צריכה טיפול מתאים. האם אלו שמטפלים בה טובים בשבילה, מתאימים לה? האם הם יודעים איך לאכול את העניין? ואחרון אחרון חביב: היא לא מזלזלת בכם, פשוט אין לה כוחות נפשיים לעמוד בפניכם. ילדים הם כפויי טובה מטיבם, הם לקוחים את ההורים כדבר מובן מאליו, וכך צריך להיות. התסכול שלכם מובן, אבל הדבר האחרון שילדה במשבר יכולה לעשות זה להיות נחמדה ומנומסת כלפי ההורים שלה. אני עד היום בקושי מסוגל לעשות את זה. ושוב, אני מאוד מעריך אותך - אני מדבר בלשון רבים, אבל מתכוון אליך - על מה שאת, על האהבה ועל התמיכה. אני פשוט מנסה לחשוב על המצב שאת מתארת, ומה זה יכול להגיד. תתיעצי עם המטפלים ואם אחרים וכן הלאה. המון חיבוקים

 

[iris00]

אורי 0

אתה כל כך צודק במה שאתה אומר, אבל כניראה אתה לא הבנת למה החלק שלנו כהורים במיקרה הזה הוא למראית עין באובר,ואני רוצה להסביר: קודם כל כל המשפחה בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי והמטפלת עושה עבודת קודש. שם מנסים לתת לנו לישמור על התא המשפחתי, להקל אחד על השני ,להיות קשובים לצרכיו של האחר ,זאת כביכול המטפלת של הילדה,היא עובדת איתה לבד ואיתנו לסירוגין. במקביל אני ובעלי מטופלים אצל מטפל בניפרד, ככה המטפלת המשפחתית המליצה,שם אנחנו לומדים איך להתמודד עם הבעיה ,מקבלים חיזוקים להחלטות,ובאמת הבנו שאנחנו לא יכולים לחיות את החיים שלה,ולבקש שתיישם אורך חיים כמו שהיינו רוצים. א ב ל: במצב שהיא נימצאת היום מבחינה נפשית, פיזית, היא איננה יכולה ואנחנו לא יכולים לעמוד בצד ולומר שחררו לחץ תרפו המצב מחמיר ומחפיר מיום ליום,היא מאד חלשה פיזית, ישנה הפוך יום זה לילה וכו...לא אוכלת מסודר,מעשנת המון, שותה המון קפה,לא נוטלת תרופה אנטי דכאונית שעליה לקחת,סגורה בבית לא יוצאת אפילו לקנות סיגריות ,מראה כללי מוזנח ,לא עקבית בדבריה לפעמים ניתפסת בהתקפות בכי או צחוק ,המצב הכללי לא טוב בכלל ושלא תבין בכלל אדם במצב כזה באמת אי אפשר לבוא ולהתחיל לעשות לו סדר בחיים. אבל בתור הורים קודם כל להחזיר אותה הביתה ,הביתה ,הביתה ללא תנאים וביקורות להרעיף עליה חום ואהבה ולהיות קשובים ללא שום תנאי. וכן במקרים רבים גם אצל בגירים מישהוא צריך לקחת את המושכות בידיים. כרגע הילדה שלנו נימצאת במצב כזה ללא ספק ובטח ובטח עם היא בקשר עם יזיזה שעובדת בתל ברוך ולך תדע מה עוד..... יש לי הרגשה שאתה מסיק שאנחנו הורים באובר ,רד מזה אנחנו הורים צעירים במראנו, במחשבתנו ,וברוחנו אין לך מושג כמה אורך חיינו תואם את רוח התקופה וכמה ילדינו קיבלו עצמאות וחיזוקים מאיתנו להחלטותהם גם אם זה לא היה ניראה לנו ואם לא היינו שלמים עם ההחלטה.

 

[החתולה של בית המרקחת]

עם כל הכוונות הטובות

בסוף צריך להשאיר לה קצת מרחב פרטי, וגם אפשרות לקצת מרד נעורים. אולי קשה לה שאתם מקבלים כמעט כל מה שהיא עושה, אולי לכן היא דווקא ממשיכה למשוך יותר רחוק. אפילו אין לה מרחב טיפולי אישי, רק שלה, אבל לכם יש, ואולי היא באמת לא רוצה, אבל אז בטח הטיפול המשפחתי גם מציק לה.(סתם כל מני מחשבות שלי) וממש בלי קשר וממש לא במקום, אולי קצת ריטלין במקום כל הקפה והסיגריות האלה ? מותר גם בחופש.

 

[iris00]

לקחתי לצומת ליבי חמודה../images/Emo51.gif

 

[אורי 0]

../images/Emo24.gif אל תתגונני

זה לא היתה ביקורת. ניסיתי לחשוב, ואני כמובן לא מישהו מקצועי. אני לא רוצה להתיימר ולהגיד שאני מבין הכל. נראה היה לי שהחיבוק שלכם אולי חונק אותה באיזה מקום. את לא צריכה להוכיח משהו, את לא צריכה לקבל ממני אישור שאתם הורים טובים, תאמיני לי שאתם לא הורים פחות טובים מאחרים, כולל ממני, ואין לי את יכולת השיפוט העליונה. ככל שאני יכול לשפוט, אתם הורים מופלאים, מעולים, ובטח לא הייתי יכול בכלל לדבר כך עם הורים אחרים. כן אמרת שאתם מבקרים את צורת הדיבור שלה ופוסלים חברים שלה. אני מבין את החששות שלכם, בקשר לזה שהיא קשורה עם מישהי שעובדת בתל ברוך. אבל שני הדברים הם צעדים די חריפים כלפי ילדה בת 16. גם העניין של לגור בבית. אתם נלחמים איתה, עולים אליה לרגל, אתם מודאגים מהמראה שלה - תאמיני זה הדבר הכי קל שאפשר לתקן אחר כך. כל הדברים שאתם אומרים, יכולים לקרות גם בבית. אתם לא תוכלו לקחת את התרופות במקומה, אתם לא תוכלו לקום בבוקר במקומה. היא צריכה להחליט שהיא רוצה לקחת תרופות, כמו שהיא תצטרך להחליט אם היא רוצה לקחת הורמונים, ולעשות את מה שמתחייב מזה - כמובן שאתם תצטרכו להחליט אם לתמוך בהחלטה הזאת. אני לגמרי מבין את החרדה שלכם, ואני לא יודע מה אני הייתי עושה במקומכם (תמיד קל לתת עצות מהצד). אני מניחח שהעניין כן עולה עם המטפלים. המון חיבוקים, אורי