חורבן הבית השלישי

[מאיה ורוני]

חורבן הבית השלישי ../images/Emo82.gif

בשבת הם הופיעו לביקור. שני מלאכי חבלה קטנים ותמימי עינים עם הוריהם. היא, בת 4 שנים, עם תלתלי משי וחיוך שובה לב, היתה הגוף החושב, המתכנן. הוא, רק בן שנתים, יפה תואר ומראה, היה הגוף המבצע. יחד הם הרסו לי את הבית. יחד הם עמדו והתבוננו במלאכית הטהורה שלי והאוזן שלי קלטה את הפקודה "תרביץ לה" בזמן יחסית. הצלחתי להדוף את הכוחות . במקרה אחר המשימה היתה לדרוך על שירי המסכנה ששכבה לה על השטיח ונסתה למצוא חן בעיני החברים החדשים. התוצאה היתה בעיטה קלה בראש והרחקה. לא יותר מזה. הצעצועים של שירי לעומת זאת לא נמלטו מעונש. זה אחר זה הם הובאו מהארון המסודר לרצפת הסלון ופוזרו לכל עבר. חדשים באריזתם הופשטו ממנה, פרוספקטים והוראות הרכבה נקרעו לגזרים, וכל פיסה הוצאה ממקומה כדי להתמזג עם הבלגן. את הקבוקים המרוקנים מצאתי מתחת לספה, הג'ימבורי עבר טיפול יסודי, הבובות כמעט נתלשו איבריהם, ואני רציתי רק שילכו. שני מלאכי חבלה קטנים, עם חיוך תמים וכובש, צוות מושלם. ההורים רק עמדו מנגד וחייכו חיוך מבויש ומבין. ההתנצלות באה להם כלאחר יד כיוון שהם רגילים לעשות זאת פעם אחר פעם. ואני רק התפללתי לי חרש בלב, שלא יהיו לי ילדים שאצטרך להתנצל עליהם..

 

[עינבלית]

ואת שתקת../images/Emo35.gif

זה מצב בלתי נסבל, שבו אני כבר נתקלתי- והוצאתי חברים על ילדיהם וטפם מביתי. בהצלחה לך בפעם הבאה!

 

[אמא של אחת וחצי]

איך מוציאים חברים מהבית?

 

[עינבלית]

מתלוננים על כאב ראש חריף ומבקשים

שיניחו לי לנוח בשקט

 

[אמא של אחת וחצי]

../images/Emo59.gif../images/Emo59.gifהייתי מתפוצצת!!!

איך החזקת מעמד? מיהם ההורים? אי אפשר היה להגיד משהו? אני כבר בטח הייתי מסתובבת עם פרצוף כזה חמוץ שהם היו מבינים ובורחים. אוףףףףףףףףףף שונאת כאלה מצבים.

 

[sipor]

אוווו...

זה כל כך מעצבן.. למה נתת? למה לא הערת להם ? מי הם שיהרסו את הצעצועים היקרים של ביתך ועוד יאיימו במכות ? מי ההורים שיושבים מנגד וחיוך מבוייש על פניהם מבלי לעצור את ילדיהם ? אני לא רק שהייתי אומרת את דברי , אומרת גם אומרת.. אם הם לא התביישו , אז מדוע את? ולהבא מציאה לך לא לאפשר כניסתם לביתך בשום דרך ואופן, והאם באמת הם חברים כאלה אז מה הבושה להגיד.. ואם הם לא חברים כאלה טובים.. אז אולי עדיף בלי! בקיצור.. אותי זה מאוד עיצבן הסיפור הזה..

 

[קרן של דניאל]

../images/Emo2.gif איפה היו ההורים שלהם כל הזמן?

אולי בפעם הבאה לנעול את כל הדלתות בבית, דרך אגב הם ילדים מהמשפחה או של חברים?

 

[משוש30]

גם לי יש חברה שהבן שלה היה נזק

נוראי ואני פשוט באתי אליו ואמרתי לו שאני לא מרשה. בטון שלא השאיר מקום לספקות. וכשהיה צורך לקחתי אותו מהמקום שבו הוא הרס. אם ההורים לא מתפקדים (וזה חמור!) את צריכה להציל את הבית לבד. זה בלתי נסבל וזה לא מקובל נקודה! אני פשוט רותחת על ההורים האלה.

 

[cookie1]

גם אני בעד להציב להם את הגבולות

בעצמך, כל עוד הם בבית שלך. תמיד זה מדהים לראות כמה ילדים כאלו מחפשים את הגבולות ומצייתים מיד כשהם מבינים שאת רצינית. כמה מעצבן

 

[מאז]

שאלה למגיבות - איפה הגבול?

איתי עוד קטן (9 ח') אבל אני רואה את הפוטנציאל... לילד יש אנרגיות. אז בינתיים הוא לא גורם נזק בלתי הפיך, אבל, למשל, הוא מאוד מלכלך כשהוא אוכל (כמובן), אז האם לא תתנו לאכול בבית של מישהו אחר?

 

[cookie1]

בבית של מישהו אחר אני אתן לו אוכל

שמלכלך פחות. אולי פרוסת לחם בלי ממרח וכו'. בכל מקרה בגיל 9 חדשים הוא יושב עטוף בסינר ואת מאכילה אותו כך שזו לא בעיה. מעבר לכך אם את מנקה אחריו אז זו כלל לא נראית לי הבעיה. הבעיה היא לא באוכל אלא בהתנהגות יומיומית. לרוב מדובר בילדים שההורים לא יודעים להגיד להם "לא" ולכן הם עושים ככל העולה על רוחם. ילד שלא מלמדים אותו איך להתנהג בבית, גם לא ידע איך להתנהג בבתים של אחרים. גיל 9 חדשים הוא בהחלט הזמן בו מתחילים ללמד את הילד מה מותר ומה אסור. יש דברים בהם מותר לגעת ולשחק ודברים אחרים שהם מחוץ לתחום (טלוויזיה/תנור/מערכת/ (מחק את המיותר). כמובן שצריך לשים גבולות גם כמה "לא" אומרים לילד, כי יותר מדי "לא" כבר לא יהיה אפקטיבי. זו דעתי

 

[מאיה ורוני]

הבהרות ותשובות

הם רואים והם יודעים. הם יודעים שיש להם ילדים "מופרעים" (סליחה אם השתמשתי במילה גסה מדי, זוהי לשונם) והם טוענים שבבית הם עושים לא פחות טרור. יום אחד הייתי אצלהם בביקור, לילדה היה רעיון נהדר לצבוע בלורדים את הרצפה והקירות במקום את הדף... יום אחר שמעתי אותם בטלפון מתופפים ואמא שלהם ספרה לי שהשתלטו על ארונות המטבח והסירים. פעם נוספת ראיתי את הילד מנדנד יפתחו לו את הפיטמה של בקבוק הפטל ובנבזות שפך את המשקה על הרצפות הנקיות (למרות שהוזהר). כך שלא יכולנו לאמר הרבה כיון שהוזהרנו מראש. בשלב מסוים הציעו הורים, שהם חברים שלנו, שאנחנו נבוא אליהם במקום הם אלינו אבל סרבנו (כמובן שהתחרטנו על כך..) הם אפילו אמרו במפורש בנימה מבודחת שהם פוחדים שהילדים יהרסו לנו את הבית (ודי צדקו) בקיצור, התפוצצתי? כן! בודאי! ואפילו לא יכולתי להסתיר זאת. רוני טוען שכשההורים שאלו אם נסתדר עם הבלגן שהשאירו עשיתי פרצוף חמוץ. יכול להיות, הייתי די שקופה. והערתי כשהרגשתי שעוד דקה דברים נשברים דברים, אבל גם זה לא היה נעים. אם אזמין אותם שוב? לא נראה לי. אבל אני שואלת את עצמי שוב ושו אם הכל ענין של חינוך, אם הייתי מתמודדת טוב יותר עם שני בנדיטים כאלה (ומישהי שאלה אותי היום: על ריטלין הם עוד לא שמעו?!

)

 

[lulyK]

הם לא מופרעים, הם מוזנחים.

כואב הלב לשמוע את זה.

 

[מ ת י ל ד ה]

בדיוק חמתי סיפרה לנו,

שיש להם חברים, שכשהילדים היו קטנים, הם היו באים אל החבר'ה - כל פעם תופסים קורבן אחר - ונותנים לילדים להרוס למארחים את הבית, בעוד הם יושבים "כמו בבית הבראה". עד כדי כך, שהראשונים שקיבלו את הטלפון "אתם בבית?" מיד צלצלו לכולם והזהירו שלא לפתוח דלת ולא לענות לטלפון... אצל האנשים האלו בבית, הילדים חונכו להתנהג למופת, אבל בבתים של אחרים, הם יכלו לעשות ככל העולה ברוחם. אגב, חמתי מיד ציינה שלה זה לא הפריע, היא היתה עוברת ומסדרת את הכל אחרי שהם הלכו. ועל זה אני אומרת: זיכרון סלקטיבי. אני הייתי משתגעת

, מבקשת מההורים להרגיע את הילדים שלהם, ואם המצב ממש קשה... לא יודעת. בטוח שלא הייתי מזמינה אותם יותר.

 

[ענתש]

נשמע שלהורים יש בעיה חמורה עם

חינוך והצבת גבולות. בתור חברה (אם את מספיק חברה) הייתי מפנה אותם בעדינות לעזרה מקצועית יותר או פחות. בתחום המקצוע הם יכולים למצוא קורסים וסדנאות ("איך לדבר שילדים יקשיבו ולהקשיב שילדים ידברו" או "מכון אדלר" למשל) ובתחום הפחות מקצועי -פורום חינוך לגיל הרך פה בתפוז עשה ניסים ונפלאות, עבורי לפחות וחסך לי, על בטוח, לגדל ילדים כמו שתיארת (ובקלות הייתי מגיעה לשם).

 

[nubi]

מה זה צריך להיות?

מסכנים ההורים, אבל הכי מסכנים זה הילדים. ילד שלא שומע את המילה "לא", יוצא לעולם בתחושה שהכל מותר לו. את יודעת כמה הם יהיו מתוסכלים לדעת שלא כל העולם זו האמא הכנועה שלהם בבית? ינדו אותם בגן ובכל מקום. ממש ילדים מסכנים.

 

[אביטלתל]

המילה לא צריכה להיות מילולית ומעשית

כלומר, לא מספיק להגיד "לא" בטון של רפה שכל וחיוך מבוייש של "תראו איזה ילד מופרע יש לי" אלא "לא !" ומגיע עם מבט שנועד להסביר את המילה לא בצורה חד משמעית ובאופן מעשי, כמו לקחת לילד את הצעצוע/טושים מהיד או במקרה של התינוקת להזיז את הילדים משם והאמת, אם היו לי חברים כאלה, הייתי מבקשת מהם לסדר את הבלגאן של הילדים שלהם אחריהם, אם לא, אז שלום ונתראה (אם בכלל, כי אבוי למי שירביץ לבת שלי) מחוץ לבית שלי

 

[lulyK]

אתן לו לאכול בבית של מישהו אחר,

ליד השולחן (גם בבית הוא לא אוכל בתנועה...) ואנקה אחריו.

 

[1במיה]

ילדים בגיל שנתיים יכולים להיות די

מופרעים זה גיל שבו הם מנסים את ההורים ומותחים את הגבולות ותפקיד ההורה להציב גבולות. אצלי הילדה יודעת שיש גבולות זה מצריך ממני לומר לא בערך 30 אלף פעם בחודש ולא להתייחס להתפרצויות הלפעמים כה מביכות (גיל 2 המרדני) וכך כשאנו הולכים לחברים כשהיא משתלטת על צעצועים ולא נותנת "למארחת" לשחק אני מסבירה לה שחשוב לחלוק ואם היא מסרבת אני אקח לה וכשהיא בוכה יסביר לה שוב ושוב אצלי זה עובד. וחוץ מזה חינוך מתחיל מהבית אני לא אתן לה לציר על קיר בבית ובטח שלא בבית של מישהו אחר. אני מנקה אחריה אחרי שהיא אוכלת ומתעקשת ש"אוכלים ארוחה (לא חטיף) רק ליד שולחן" והיא יודעת שכך נוהגים בכל מקום. וכך בכל נושא... בקיצור אם הורה לא מתחילך את החינוך בבית וגם מהווה מודל לחיקוי שלא יצפה שילדו יתנהג כראוי בחוץ. הסתיגות קלה ילד הוא לא חיל ולמרות כל החינוך הוא עדיין לפעמים משתולל כמו ילד אבל את בתור מארחת ובעלת הבית ההית צריכה להבהיר שככה לא מתנהגים בבית שלך. אם חברה שלי הייתה מגיעה לבקר וילדיה היו מתנהגים בכזאת צורה ההיתי מבהירה לה שזה לא מקובל עלי ולא נותנת להם לעשות מה שבא להם ומתפוצצת

 

[ליאת של תומר וענבר]

אוף

כמה מוכר, לצערי. לנו יש זוג חברים שיש להם ילד מרביצן, וזה פשוט מונע ממני להפגש איתם. למזלי הם לא חברים קרובים כך שקל להתחמק מהם. אבל ביום הולדת של תומר וענבר היה כרח להזמין אותם, והילד התחיל להרביץ לילדים הקטנים של החברים שלנו, אז בשניה הראשונה שתפסתי אותו אני פשוט הרחקתי אותו משם וביקשתי מההורים שלו שישגיחו עליו. למרות שזו היתה להם משימה כבדה, לא היתה להם ברירה. אין לי אלא להצטרף לתפילותיך ולקוות שילדי לא יהיו כאלה - מופרעים (לא מילה קשה בכלל, הולמת את התיאורים שלך), זדוניים ומרביצנים. ותודה לאל שהם (בינתיים) לא כאלה.