אחד הגורמים
היותר סבירים לדעתי נובע מעצם העובדה שבני ישראל היו מצויים בתקופה שלאחר היציאה ממצריים, העם זכה לצאת ממצריים לאחר תקופה די ארוכה שבה האלילות נטבעה בהם וכל הרעיון הזה של היציאה ממצריים אל החופש הוא בעייתי, במיוחד לעם שלא יכול לבוא ולעקור את האמונה האלילית שנטבעה בו ביום בהיר אחד. העם בלית ברירה, נאלץ לעבור תהליך של היטהרות מהיותם עם של עבדים, תהליך ארוך שיכול להימשךתקופה ארוכה ובלתי מוגבלת. בפרק הזמן הזה שבו העם התהלך במצריים, משה האמין שהעם אכן התעלה על עצמו מבחינה מוסרית, הוא עלה להר סיני במטרה להוריד את לוחות הברית ולכרות ברית בין העם לה'. משה התעכב במשך 40 יום, העם די איבד את הסבלנות שלו, ואהרון שנשאר לעמוד בראש העם בינתיים, מקים להם את עגל הזהב כברירת מחדל, וכך למעשה הוא מחדיר בהם את האמונה האלילית מחדש. משה יורד מן ההר, לא מאמין למראה העם שרוקד סביב הפסל, בתגובה הוא שובר את לוחות הברית- מבחינתו אין טעם להמשיך ולחנך את העם, הם הוכיחו חד משמעית שהם מוכנים לוותר על רוחניות למען חומריות, ועל כן הוא טובח בהם. חטא העגל הוא חטא דתי בזיקה לאלילות, שלא חסם בפני העם את האפשרות לגאולה. חטא העגל מלמד בעצם שהאמונה האלילית נשארה טבועה בליבם, העם לא מבדיל בין עבודה אלילית לאלים רבים לבין אמונה באל אחד. זו לא בהכרח אשמתם של העם, למעשה זו אי הבנה ואי הבחנה של העם בין הדת החדשה לבין פולחנים ישנים. לעומת זאת, חטא המרגלים הוא חטא לאומי חמור הרבה יותר, שמבטא מרד מכוון נגד משה, ועל כן אלוהים רואה בכך הוכחה לזה שהעם לא ראוי לגאולה ומחליט למחוק את הדור הנוכחי. העם הוכיח סופית שהוא לא ראוי להיכנס לארץ המובטחת. היה לנו דיון די ארוך על הנושא הזה במסגרת מגמת תנ''ך, בין השאר זו דעתו של צבי אדר שעוסק בהוראת המקרא וניתן לעיין במאמריו ב''מנהיגות ומנהיגים במקרא''.