המצב כ"כ רגיש../images/Emo20.gif
ואני לא נמצאת בנעליים שלך ולמעשה אף אחד לא נמצא בנעליים שלך..הכאב ניבט מן ההתחלה שקראנו הודותיו, אחר כך זה המשיך בקשיים של אורצ'וק,אחר כך
בבית החולים..צודקת לא מגיע לא דבר..אפילו לא חצי דבר
אך לאור מגיע ההאפשרות למחול ולרצות את הקשר עם אביה, מגיע לה להכיר את אביה מבעד העיניים שלה כילדה ואחר כך כמתבגרת.. מה אני הייתי עושה ונשבעת לך שכך הייתי עושה: מנהלת איתה שיחה מלב אל לב, מפשטת בפניה את המועקות שלי,מדוע אני לא רוצה שהיא תלך, מדוע אני מרגישה שאביה "מנצל" הזדמנויות בכדי להשתמש בה כחלון ראווה.....שומעת את הצד שלה.. ואומרת לה שבלב כבד וחוסר רצון אני נותנת לה את האפשרות ללכת כי כך היא רוצה וזה יעשה
אותהמאושרת לערב אחד.... את יודעת יעלי...זו אצילות נפש שלא תישכח לך לעולמים
בימים שאת רגישה אני מרגישה.. ולכן את לא חייבת לקבל את הדברים שלי{אנחנו לא פונקצייה בחייכם} אבל אולי רק אולי
את ובזכותךהילדה תהייה מאושרת לצד אביה בערב החתונה.