האיסלאם הקיצוני מוגבל כעת לאחוזי הצבעה בודדים
אני לא רוצה לחשוב ולדמיין לפרטי פרטים מה עלול להתרחש עם הירידה הדראסטית ברמת החיים ובאחדות החברתית שתחול בישראל עם קבלתם של קרוב ל- 3 מליון כפריים ערבים לתוכה, שעד כה למדו והתחנכו עפ"י תוכנית לימודים אנטישמית להחריד. תרחיש בו חמאס, או אפילו "האחים המוסלמים" עולים לשלטון עם קואליציה משותפת, הוא לא דמיוני. מכאן ועד למלחמת אזרחים - בדיוק כמו בלבנון - הדרך קצרה מאד. מכאן ועד לכניסה מחודשת של צבאות שכנים כדי "לעצור את ההרג" (ולמעשה להשתלט, לכבוש ולהנציח כיבוש אכזרי מזה של ישראל, בלי בג"צ ובלי בצלם) - הדרך פשוט סלולה מראש. בנסיבות אחרות (למשל כחלק מתהליך סוחף של דמוקרטיזציה, התמערבות ומודרניזציה בעולם הערבי) - ניתן בהחלט לדבר על דמוקרטיה שיויונית לכולם בין הירדן לים - אחרת ישראל פשוט לא תעמוד בתחרות מול שכנותיה, ותיחשב היא החשוכה מולן - מה שיבטל לגמרי את הלגיטימציה לקיומה. נכון להיום - בלתי אפשרי. הפלסטינים מנסים בכל כוחם דווקא להתנתק מישראל ולהתחרות בה מבחוץ. אני מתפלא עליך לגבי "אפשר אולי, אולי, להשוות ברמה מסוימת את הדמיון בסבל שעובר אדם שנאלץ לעזוב את ביתו"..... מה זאת אומרת *אולי*? הסבל של אדם שנולד וצמח בסביבתו ובביתו ונאלץ לצפות בדחפורים המחריבים אותה - זהה ברמה של 1:1! מהבחינה הזו אין שום הבדל, שום הבדל! בין תושבי הכפר ברעם לתושבי כל יישוב אחר שנחרב במהלך הסכסוך, למשל ימית. גם ההסתמכות על חוקים ותקנות בינ"ל אינה מבטלת את התוצאה הזו, שהיא כאמור תיקו 1:1, ואסביר: - החוק הבינ"ל אינו מיטיב עם הילד המתנחל שנולד באריאל ובימית. אמנם הסוגייה הרבה יותר מסובכת מ"פשע מלחמה" כפי שנוח לערבים לחשוב, אבל אין ספק שהנושא סבוך מספיק כדי להטריד את מנוחתם של המתנחלים. - אותו חוק בינ"ל לא היטיב עם הילד הערבי, תושב שייך מוניס, וגם עם יתר התושבים הערבים של ארץ ישראל/פלסטינה, כשהכיר למשל בתוכנית החלוקה ובאפשרות להקמת "בית לאומי יהודי" בפלסטינה המנדטורית. מבחינת אותו חוק, הילד הערבי ייאלץ מעתה לוותר על המנטליות שעברה מדור לדור, ולציית למשטר חדש בעל אופי יהודי. עד היום טוען כל ערבי המכבד את עצמו, שהוא אינו מכיר בסמכותו של החוק הבינ"ל לחלק את מולדתו. הוא גם יטען, שמי ששולל ממנו את זכותו להתגורר על האדמה בה נולד וגדל - הוא גזען ומנק' מבטו האישית, הוא כמובן צודק. בדיוק כמו המתנחל! כלומר, התוצאה היא תיקו מוחלט: המתנחל והערבי נפלו שניהם בין הכיסאות בגלל סוגיות משפטיות ששניהם אינם אשמים בהן. כל אחד מהם מנסה לגרוף לזכותו כמה שיותר טיעונים שיתמכו בעמדתו. הערבי מסתמך על הרוב הערבי שהיה על אדמות אלה בתקופות מסויימות לאורך ההיסטוריה הקרובה, ועל הרצף ההיסטורי של נוכחות משפחתו במקום. הוא רואה בנוכחות המשפחתית הרציפה במקום - טיעון מנצח לטובתו. המתנחל מסתמך על כך שהמקום הוכר עפ"י סמכות בינ"ל כבית לאומי יהודי, ושבעבר היתה בו נוכחות יהודית רציפה. הוא רואה בנוכחות הזו טיעון מנצח לטובתו.