חמותי עושה אפליות ולא בקשר איתי חצי שנה!!!!!

mykal

New member
מיזמתם לא,

את מטופלת שלהם, וכל צעד יעשה בהסכמתך.
ולכל הצעה שלהם כדאי לך לשאול--מה ההשלכות על התנהלות שיכולה
לקרות כתוצאה מהמעשה שאת אמורה לעשות לפי ההנחיה שלהם.
הם מכירים את האפשרויות. והם ינחו אותך.
אל תחששי הם מיומנים ויודעים.
בהצלחה.
 

ayaht

New member


כל מה ש mykal אמרה.

אני בטוחה שבעלך משוכנע שהוא צודק, אבל זה לא מה שאתה חושבת חווה ומרגישה. את סובלת וזה לא צריך להיות ככה.

תתקשרי אליהם בלי שבעלך יידע, ותשמעי מה יש להם להגיד.
את לא מחוייבת לכלום.
רק תקבלי תובנה נוספת על המצב וכלים להתמודדות
 
הוא הפך את הדירה לחנות ומשכיר אותה וחוץ מזה יש לו עוד 2 בתים

בשותפות עם אחיו שהם משכירים את הדירות.ואף פעם אני לא יודעת כמה כסף נכנס ומתי ואם אני שואלת אז הוא חשדן אליי ולרוב זה "חיבים לנו כסף,או שקיבלתי על חודש קודם" כן, אבל למה שאאמין?
 

mykal

New member
לא, את לא רק לא צריכה

להאמין, הוא חשדן, כי הוא עושה דברים פליליים--כמו עישון סמים.
וזה עולה הרבה כסף--ככה הוא מסתיר את הסכום ממך.
חוץ מזה--הוא מרגיש שהוא 'חזק' עליך, ויכול לעשות מה שהוא רוצה גם ברגשות שלך.
כי הכסף נותן לו שליטה.
אני מקוה שאת המשכורת שלך את שמה בחשבון נפרד משלו.
ובכלל תצרפי עוד בן משפחה שלך לכסף הזה,
את צריכה הכונה ודחוף.
 

Shamy

New member
אחרי שקראתי את השרשור

הגעתי למסקנה ש....בעלך ממש לא תומך..

כנראה שהוא למד יותר מדי טוב מאמא שלו איך לא להתייחס לאנשים ולא מצליח או יודע איך לצאת מהעור של עצמו כדי לשפוט באופן אוביאקטיבי מבחוץ את הנישואין שלכם.

אני חושבת שאם הוא מסרב מאוד לטיפול פרטני אישי תנסי ללכת איתו לטיפול זוגי (מטפל טוב יידע לקחת את המצוקות שלו ולעזור לו כדי לעזור לכם לזוגיות אפילו אם בהתחלה תהיי יותר צופה ופחות מעורבת)

ואם גם לזה הוא מסרב אני במקומך הייתי חותכת והולכת , כי אנשים כאלה שעושים לך עוול -חבל על הזמן והעוגמת נפש שלך ,עדיף לחתוך באיבו כשאי אפשר להציל יותר (בינתיים יש לכם רק ילד אחד...זה אמנם נורא ..אבל זה אולי יהיה לטובה מאשר להפוך את זה לסיוט שלא ניתן לצאת ממנו)

אבל אני טיפוס קיצוני שמאוד לא מוכן לסבול בזוגיות...או בכל מערכת יחסים (אולי רק בעבודה עם הבוס וגם אז יש לי את הגבולות שלי ) אז זה רק דעה אחת

אני מאחלת לך בהצלחה ושתמצאי את האושר שלך...אני חושבת שאם שום דבר לא יעזור איתו לפחות לשם המצוקות הנפשיות שלך כדאי ללכת לכמה פגישות ייעוץ פסיכולוגיות לראות איך מתקדמים מפה ומה יהיה הכי טוב עבורך (ורק מפאת העובדה שאני חושבת שאיש מקצוע שלמד את המקצוע שנים טובות והוא גם אוביקאטיבי יותר מאת עצמך או אנחנו ככקוראים חומר סוביאקטיבי הוא יידע לשאול את כל השאלות הנכונות ולתת לך עצה טובה יותר ומקצועית יותר מהפורום) כי לחיות בכזאת אומללות ומצוקה נפשית גדולה מדי זה פשוט באיזה שהוא שלב יהיה כ"כ בלתי נסבל שזה עלול לעבור לילד שלך (ואני לא חושבת שיש אמא שרוצה לפגוע בילד שלה רק לשם "שמירת התא המשפחתי כנשואים ולא גרושים" ) את צריכה בגדול לחשוב על טובת הנישואים , אם לא תצליחי , טובתך האישית ומעל הכל...טובת הילד...תמיד!
 

מפתחSOL

New member
יקירתי הבעיה היא לא עם חמותך, הבעיה היא בזוגיות

בעלך שתלטן וביקורתי ולא מוכן לשמוע שהוא לא בסדר, לא מוכן לטיפול. אני לא הייתי נשארת בזוגיות כזאת. הילדה שלך לומדת שככה אפשר להתייחס לאמא ושאת מקבלת את זה.
לכי לטיפול פרטני שיחזק אותך מולו ולנעמת/ויצו, בררי מה זכויותייך. זה שאת מחפשת עבודה זה מעולה שלא תהיי תלויה בו כל כך.. אני ברצינות ממליצה לך לחתוך את הקשר במיוחד שאין פרטנר אמיתי לטיפול. בשנייה שהעבירו עליו ביקורת הוא הפסיק. למה את מאמללת את עצמך ככה? לכי דחוף לטיפול ותוציאי את הילדה שלך משם.
 

Shamy

New member
תשובה -הגעתי מהראשי

תראי אני לא נשואה עדיין (רק מאורסת) אבל אני יכולה להתייחס לזה מנקודת מבט שלי

אמא שלי הביולוגית לא סובלת אותי בערך כמו שחמותך לא סובלת אותך ואוהבת את אחותי הרבה הרבה יותר ממני ועושה גם אפליות כמו חמותך.
הדרך שלי להתגבר על זה הייתה להגיד לעצמי - מי שלא רוצה אותי..לא צריך , אני נפלאה ומקסימה ואני לא זקוקה לאישורים על כך מאף אחד אחר , במיוחד לא מאנשים כ"כ ביקורתיים וצרי עין.

קורה שאנשים מחבבים חברי משפחה אחדים יותר מאחרים (בד"כ הם מחבבים את מי שדומה להם ולא מי ששונה להם..זו דרכו של עולם). אולי פשוט תגידי לעצמך - אני לא דומה לה ולכן היא לא כ"כ מסמפטת אותי -זכותה המלאה ואולי עדיף שהיא לא מחבבת אותך (האם היית רוצה להיות כמוה?...זה השאלה שעלייך לשאול את עצמך)

תחשבי על היתרונות מול החסרונות - יש לך פאס מלדאוג ולטפל בחמותך כמעט לגמרי!! אני הייתי רואה בזה חתיכת הטבה , לא מחויבת בחשבון לאף אחד , לא חייבת לטפל באף אחד , אני ברשות עצמי - יש בזה משהו מאוד משחרר מכבלים , חופשי! ואני בהתחלה כמוך חשבתי שזה מעליב , הארוס שלי אמר לי ...תראי קיבלת חופש מוחלט..זה במובנים מסוימים אחלה והוא צודק ..ממליצה לך בחום גם לחשוב על זה כך.

בנוסף אני לא חושבת שלבעלך לא אכפת שהוא עם הילדים אצל גיסתך , סה"כ היא אחותו והוא רוצה עימה קשר כלשהוא -האם היית מרגישה בנוח להיות שם ביחד איתו והילד כשמעבירים עלייך ביקורת?..אני לא בטוחה שהייתי רוצה ביקורות וקיטונות , במקום הייתי אומרת לעצמי איזה כיף שהילד אצל הגיסה ויש לי זמן לעצמי ללכת להתאמן/לעשות מניקור/שנ"צ וכו'...

בגדול הגישה שלי לחיים מגיל שבו ההורים שלי החליטו שהם "מוותרים" עליי כבת והכריזו עליי כעל אדם חופשי ושאני לא רשאית ליצור איתם קשר יותר הייתה - אני בן אדם חופשי ולבד , מי שרוצה להיות בקרבתי בלי לשפוט שיהיה לו מברוך וברוך הבא ומי שלא רוצה אותי ועושה לי איפה ואיפה..שיילך לחפש אותי בסיבוב . למדתי להקיף את עצמי רק באנשים שעושים לי טוב ולא אנשים שעושים לי עוול ושחור בנשמה. ואם את מחויבת כבר להיות במגע עם המשפחה שלו..אז מספיק המינימום האפשרי.

סליחה על הבלגן אבל נקודה נוספת בשבילך למחשבה..אם חמותך עשתה כזאת הפכה על עצמה והפכה עורה ב180 מעלות כאשר הגיעה "כלה" או אפיל סיכוי לכלה שיותר מדבר אלייה וחושבת שיהיה לה יותר טוב ממך וזרקה אותך ככה לכלבים..האם את באמת רוצה בקרבתו של בן אדם כזה הפכפך בחייך?...לא עדיף לבזבז את האנרגיה הכה חשובה והזמן היקר שלך על אנשים שיהיו יותר יציבים בהתנהגותם כלפייך?

העלבות היא קיימת ודחייה היא רגש קשה , השאלה היא איך ומה עושים עם התחושות האלה? לאן מתעלים אותם?

שיהיה בהצלחה
 

mykal

New member
סתם משהו--

נראה לי שההשואה בין מה שעשית--אמא וחמות זה לא זהה בשום מקום.
אמך יולדתך, לא דוחה אותך--בעיניך נעשו אפליות, ויתכן שיש דברים שקורים,
אוצורך שונה בין ילד אחד למישנהו--כדי שאמא תאמר לך--אל תצרי איתי קשר--
מענין מה קרה שם גם בהתנהלות שלך,
ודברי כאן אינם ביקורת אלא כדי להבין שלמערכת יחסים צריך שני צדדים.
חמות היא אמא של בן הזוג השני---
מערכת היחסים מורכבת יותר, ההכרות קטנה יותר, הקשר שונה.
זה לא אומר שאפליה היא דבר נכון, או שצריך לקבל--
אבל במקרה של השואלת הבעיה בעיני פחות מצד החמות ויותר קשה מצד הבעל.
וזה מצריך טיפול שונה.
 

Shamy

New member
לא משנה

היא עדיין החליטה לדחות אותה..דחייה היא דחייה ..לא משנה איפה כמה ולמה

אני עדיין חושבת שכדאי לה באופן אישי אחרי שהיא הסבירה את הרקע לפנות לטיפול ולעזוב את בעלה ויפה שעה אחת קודם לאור הרקע...
 

mykal

New member
עם המסקנה שלך אני מסכימה

וגם אני הצעתי זאת.
 

Shamy

New member
שמחה לראות שעל משהו הסכמנו

כך או כך שלא תטעו אני חושבת שלפרק חבילה זה תמיד כואב וקשה קל וחומר כשמדובר על נישואים + ילד

עם זאת לעיתים אין לנו ברירה מאשר לעשות כן כדי למנוע הרחבה של הנזק ולהחריפו. נפש האדם היא דבר מאוד עדין במיוחד אצל ילדים בגילאים שהיא ציינה כי אלו גילאים שהילדים עוד מאמצים את העולם המוסרי והחינוכי והתרבותי שלהם והם כמו "ספוג". לכן בשנים האלו במיוחד חשוב להקפיד על מי ומה עושים ולא לייצר נזק או כמה שפחות להזיק.
 
אני חושבת שאת לא מתייחסת לעניין בצורה שקולה

קודם כל, זה שהיא קראה לה כלתי - בניגוד למצב כשאת ובעלך התחתנתם, עם אחיו היא כבר רגילה לקרוא למישהי "כלתי" (לך), ולכן קל היה לה יותר לקרוא גם למישהי אחרת כלתי (לה), כי היא כבר עברה פעם אחת את העניין הזה של לחתן בן.
לגבי הקירבה ביניהן, וזה שהיא מכינה לה אוכל - הם גרים אצלה! איך את יכולה להשוות בין מה שקורה ביחסים בין מי שגר יחד לבין מי שלא? נראה לי שההשוואות האלה (שכאמור, הן לא מאוד הגיוניות במבט מהצד) חרפנו אותך ולכן הגעתן למצב של פיצוץ. אני מציעה להתפייס עם חמותך, ולהפסיק להשוות את עצמך או את המצב שלך לגיסתך. אם גיסתך לא מחבבת אותך - לא צריך - מה שמשנה לך הם היחסים שלך עם חמותך - ואם הם לא טובים, תקני אותם - אבל בלי שום קשר למה שקורה עם גיסתך. העובדה ששתיכן כלות שלה לא אומרת שיש איזושהי סיבה להשוות ביניכן. כאמור, גיסתך גרה אצלה ולכן סביר יותר שחמותך תבשל לה, תבקש ממנה לקחת אותה לבדיקות, וכו'. אם את רוצה יחסים קרובים עם חמותך, הזמיני אותה גם את ליציאות משותפות, וכו' - אבל, שוב, בלי קשר לגיסתך ובלי להשוות אליה.
 
האפליות מצד חמותי החלו עוד לפני שהבן השני שלי התחתן!

ועוד הרבה לפני שהם גרו אצלה! היא פשוט כנראה מצאה חן בעיינה יותר וכל פיפס קטן היה נעים לה יותר לבקש ממנה או להיות בחברתה מאשר איתי שאני כלתה עוד הרבה לפניה,ואני ככלה לא חויתי את על הפרגונים והפרבלגיות שהיא מרעיפה על החברה של הבן שלה(שהיום היא כלתה)גם כשהם התחתנו הן קבעו יחד ללכת לחנות תכשיטים שגיסתי בחרה ולקנות לה שם צמיד שגיסתי בחרה לפי טעמה אישי.כשכאני התחתנתי בעלי הביא לי (לפי דבריו-מאמא שלו)צמיד שהיא קנתה עבורי.לא שבחרתי וגם לא לטעמי.כשאני ילדתי את ביתי הייתי שבועיים אצל אמא שלי וחמותי לא נאותה להגיע ולבקר אותי ואת התינוקת.גם כשחזרתי לבית שלי לא הייתה לי שום עזרה מחמותי ולו הכי קטנה שיש.כשגיסתי ילדה את בנה כמובן שחמותי הלכה לבקר אותה אצל ההורים שלה ואחרי חודש גיסתי באה לחמותי וחמותי ככ עזרה לי!!!היא הייתה נותנת לה לישון עד 10 בבוקר והייתה מטפלת לה בילד.בלילות חמותי היא זו שהיתה מאכילה אותה ואומרת"שגיסתי תנוח היא עייפה שיהיה לה כוח"ומכינה לה מטעמים שיהיה לה כוח.וכשהילד היה חולה עם חום או משהו חמותי מייד נרתמה לנסוע איתה לרופא .
 
שוב, על מה שקורה כשהיא גרה אצלה

אין טעם לדבר, וזה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא אצלה.

באופן כללי אולי יקל עלייך להשוות את העניין לילדים - ולהבדל בין הבכור לבאים אחריו. עם הבכור הכל חדש, עושים את כל הטעויות, ועם הבאים מיישמים את כל מה שלמדנו מהטעויות שעשינו עם הבכור (אם כי גם איתם עושים טעויות, כמובן, וזה לא שהכל מושלם). איתך חמותך עשתה כל דבר בפעם הראשונה, ואולי לא בצורה כל כך מוצלחת, ואיתה זה יותר זורם, כי זו פעם שנייה.
אז שוב, אל תקחי את זה קשה, ואל תשווי. אפילו אם היא מעדיפה אותה על פנייך, אז מה? מה שמשנה הוא היחסים ביניכן כשלעצמם. אם הם לא טובים - תעבדי עליהם, עד שהם יהיו מספיק טובים לטעמך. אבל מספיק טובים זה לא זהה ל"בדיוק כמו היחסים בין חמותך לבין גיסתך". אתן שתי נשים שונות, ומעבר לעניין ה"בכורה" שקצת דופק אותך, פשוט אין שום סיבה להשוות בין היחס שלה אל שתיכן.
 
אגב, כשאני התחתנתי חמותי קנתה לי שרשרת זהב

שהחלפתי בחנות לשרשרת אחרת שאני מאוד אוהבת
.
 
היא גם קנתה לנו שני שטיחים לבית

שגם החלפתי בחנות לשני שטיחים אחרים שאהבתי
.
&nbsp
לסיכום - טפטפי לחמותך איכשהו את המסר של חשיבות פתקי ההחלפה והחיים שלך יהיו דבש. חמותי לגמרי מודעת לכך שאני מחליפה חלק גדול ממה שהיא קונה, ואין לה בעייה עם זה. לפעמים יש לה פגיעות בול ואני כל הזמן מדגישה בפניה שהילדות, נגיד, לובשות את מה שהיא קנתה.
 
קראתי רק חלק מהשרשור

ולדעתי את מסתכלת על העניין בצורה מאוד עקומה.
לפעמים במשפחה אחת נכנסים כמה אנשים שאין בניהם קשר של ממש. בין גיסתך לחמותך נמצא קשר של חברות. הן מבינות אחת את השניה והצליחו להתחבר ברמה כזו שאת לא הצלחת. למדי לאהוב ולקבל את המציאות כמו שהיא. אל תקנאי... זה הורס אותך בסופו של דבר ופוגע בך.
אל תכעסי, כי שוב זה רק גורם לריחוק ממך.
תמצאי את הדרך לפרגן ולאהוב ולקבל ולהכיל, ותמצאי את עצמך חלק מהחבורה.
כעס, קנאה, עצבים, מרחיקים אנשים זה מזה. אף אחד לא אוהב שיש לידו אנשים שמקטרים, שכועסים, שעצבניים. כולנו מעדיפים להיות ליד אנשים שצוחקים ונהנים מהחיים. שמחייכים, ששמחים במה שיש להם. תלמדי לקבל שלא כל הקשרים הם אותו דבר, וזה בסדר גמור ושאין בזה שום דבר רע שחמותך מצאה שפה משותפת עם גיסתך.
 
למעלה