הסיפור שלי עם הקרח......
כל עניין הקרח - היה אצלי בילדות - עיסוק די ענף..... ראשית, מוכר הקרח שלנו, היה מתקדם. היה לו "פורד" ירוקה כהה.....טרנטה דה-לוקס.... לאחר עונה של להיות "גרופי" אחרי העוזרים הבוגרים יותר (ולהנות משיירי הקרח שהם הרשו לי...) הפכתי ל"עוזר בכיר". אז ככה... "עוזר זוטר" היה מקבל את חתיכות הקרח שה"בכירים" חלקו, מעמיס על שק יוטה ומביא את זה ללקוחות...חוזר רטוב וקפוא כמובן.... כ"בכיר", הייתי מקבל את הדוקרן ומחלק את החתיכות....מי שהיה מהיר וזריז יותר, היה זוכה לקריאות של פחד מהנשים שעמדו סביב וניסו להתמקח על כל ס"מ ועל "הקו הישר" בחיתוך.... ה"בעלגולה" (בעל הבית) היה מטפל בכל העניינים הכספיים ומציץ בעינו האחת לעברנו..... הקרח היה מחולק ל- "חצי", "שני-שליש" ו-"שליש"..... "בלוק שלם" היו מזמינים או קונים לקראת ארועים/חגים, לשים בגיגית או למי שהייתה אמבטייה..... "שיא המכובדות" וההכרה בעמדת ה"בכירות" היה לשבת במושב שליד הנהג ולעבור בין הרחובות ושהאנשים יראו, מי בעל הבית כאן..........
. את חלקי ה"בלוק", העוזרים נשאו או על הכתף או בעזרת מלקחיים מיוחדים בעלי 2 זרועות מתקפלות, משוננות בקצותיהם.... אין לכם מושג, איזו גאווה היתה להגיע עם ה"אוטו-קרח" לביה"ס, ל"משמרת השנייה", 2 דק´, לאחר שהתחיל המסדר........... כמובן שכ"בכירים" היינו מחלקים חתיכות קרח ל"קטנים", גם הייתה לנו הזכות לבחור בין החתיכות שלא נמכרו, איזה חלקים לתת.... שלא לדבר על ה"יחסים" שפיתחנו עם האמהות של הבנות ושל הבנות עצמן .........