לא יודע איך להתחיל בכלל. עוד יום שישי שנשרף לו. אני חש איך החיים הופכים לשגרה מתמשכת... עוד פעם שבוע חדש.. עבודה קשה.. חדר כושר... עבודה קשה בחדר כושר.. כמה אפשר? ועוד משהו, נוכחתי לדעת שאין לי חברים בכלל. פעם היו לי המון. היום, אף לא נפש חיה. לא, לא מבחירה. אלא איזשהו תהליך התבגרות שאדם עובר. מבין שאין לו מה לחפש עם אנשים כמוני. לא, לא רגשי נחיתות. אני לא איזה מפלצת.. אני די כיפי למען האמת. טוב, לא באתי סתם להתבכיין. אלא סתם מוקדם בבוקר ואני ממש אבל ממש עייף חש איך כל השבוע מסתכם בכמה שעות מסכנות. שבהם אני אמור לצאת לבלות ולהנות. לא נורא. יעבור. אז מה איתכם? איך עבר השבוע שלכם?
זה שילוב של כדור עף וכדור יד. מן משחק כזה שהמורה שלי לספורט המציא, ממש עכשיו חזרתי לשחק אותו, ועל המשחק הראשון שברתי ת'אף. כל הזין, אה? בכל מקרה היה כיף.
הרי אתה לא רואה את עצמך ממשיך בחיים האלה לאורך זמן, נכון? בשלב מסויים יתחילו לחול שינויים בנושאים כמו לימודים ועבודה, ואיתם תגיע גם התקדמות חברתית. החלק החשוב הוא לדעת להנות מהחיים שלך כאדם, כפרט- וזאת גם תהפוך לדרך לפגוש חברים חדשים. פשוט תחזיק מעמד, אלא אם אתה סוג של אידיוט, מאנייק, מסריח, גס, טיפש ואנוכי- אתה כנראה תכיר עוד לא מעט חברים..
כרגע, החיים שלי תקועים. אני בעבודה זמנית כבר שנתיים.. אבל סופית היא מסתיימת עוד שבועיים. אני מחפשת עבודה שבועיים, עד כה לא מצאתי כלום. נראה לי שהפעם האחרונה שיצאתי עם חברים הייתה לפני חודשיים וזה גם היה רק בגלל מסיבת רווקות של מישהי מהצבא.. שאני לא ממש בקשר איתה. מעבר לזה, אני גם מרגישה שאין לי חברים. ז"א... יש... אבל את רובם לא בא לי לראות/לדבר/להיות אתם בקשר. והם לא הכי משתדלים גם. אני כבר לא יוצאת לשום מקום.. בחיי שזה נורא.. אני פאקינג בת 24.. והכנסתי את עצמי לפלונטר, ואני לא יודעת איך לצאת ממנו. מה שכן, אני נרשמת ללימודים בפברואר.. וב"ה כשאמצע עבודה שתכניס לי מספיק.. אני אעזוב את הבית. אולי אז אני אתחיל את החיים שלי כמו שצריך. ולא, גם אני לא מפלצת, ודי כיפית אני חושבת. ואני חושבת כמו קובי, שזה פשוט שלב שאנחנו עוברים. גם זה יעבור סמוך עליי... ואם לא... אתה גר לא רחוק ממני, תבוא תהרוג אותי
אפשר להצטרף למועדון? גם אצלי הכל הולך ברגל שמאל בזמן האחרון. הכל תקוע. אני וחברה שלי נפרדנו היום, העסק שלי תקוע במים, כל החברים שלי עסוקים בעינינים שלהם ואני מדשדש בביצה הקטנה והעכורה שלי. אולי זה הקיץ החם והמעיף הזה ואולי זו המלחמה הזו שמתחילה כבר לעלות על העצבים, אבל העובדה היא שכבר די הרבה זמן אין לי כוח ואין לי חשק לכלום. אווירה כללית של מועקה ודכאון. למישהו יש תרופה?