כמה קל להטיל *גם* את האחריות לחינוך
חייבת למחות על הקטע הזה. כמה "נשי" לקחת את האשמה על עצמנו או יותר נכון על ההיא-שמפנקת-את-בעלה. מאד קל לעשות את ההבחנות הללו "כל זוג מגדיר בעצמו". באמת? האם בתוך חלל ריק נולנו וגדלנו? אני בוחרת את אהובי לפי מגוון קירטריונים, וחינוך נורמלי (קרי- פמיניסטי)הוא קריטריון חשוב אך לא הכרחי, בדיוק בגלל האמונה הזו שניתן "לחנך".אבל לפי דעתך גם על החינוך הקלוקל שלו אני אחראית!? מה אין לו הורים? מצטערת, אין לי עכשו זמן לרגשי אשמה- אני בדרך לעבודה השנייה שלי ויש לי סל כביסה גדוווול ביד. תסבירי לי למה האשה אשמה אם הגבר בחייה עושה את השוביניזם שלו שלט לזפזפ בו (בעוד היא תולה כביסה לוקחת את הילד מרגיעה מניקה מנקה עושה כלים מגישה...) ממתי עניני המגדר מטשטשים גם את האחריות של כולנו- גם הגברים- למעשינו? והרי לא דין "חינוך" של מישהו שהוריו עשו את העבודה כדין "חינוך מחדש+מהפכת תרבות+תקפל כביסה עד שאני אגיע+ דרושות" שזה מה שאני עושה עכשו לבנזוגי. אצלו בבית אבא עובד 3 שעות ביום ואח"כ הוא נח. אמא עובדת ועבדה תמיד במשרה מלאה ואיש מלבדה אינו מרים כוס בבית (שלא להזכיר תחתונים מלוכלכים..). היא אשת חיל ורחוק מפנינים מכרה- מגהצת אפילו טי שירטס, בכל זמן נתון יש במקרר 8 סוגי בישולים, וזה נראה לכולם כנורמה נכונה וטבעית. אז כיוון שהיא באמת אשת חיל ויש לה חוש הומור אני אומרת לה שיצרה נסיך חסר אונים, אני צוחקת במלוא פה כשהיא מבררת "למה הוא הולך מקומט" ("תשאלי אותו. אני חושבת שהוא אוהב ככה. ) ועושה כמיטב יכולתי -בתמיכתה הפסיבית- לחנכו. אבל עדיין- זו דרך ארווווכה. אז בנוסף לזה שיש לי משרה שנייה בבית, שלישית בחינוך, אני גם יוצאת נאשמת? תחשבי שוב! ועוד משהו. הרי גבוה מאד הסיכוי שבן הזוג עובד יותר שעות, מסיבות שמחוץ לזוגיות (כי הוא גבר אז משלמים לו יותר על אותה עבודה; כי הוא חונך ללמוד מה שמפרנס; כי סיכוייו להחזיק בעבודתו ולהתקדם בה לאחריות ולשעות רבות ,גדולים יותר..וכו') כבר בתקופה של התחלת חיי הזוג -בה בד"כ מתעצבת חלוקת התפקידים. ואז האשה עושה יותר- כי יש לה יותר זמן וכי היא פחות מפרנסת. בהצלחה לכולנו.