טוב אז חזרנו ל1988

uma cuica

New member


 

JonJon9

New member
ועכשיו

עמיר פלג, רון עמיקם ושות' הולכים לחגוג ובגדול.
צפו לשטפון של גועל.
 

cscan

New member
קראתי בעיקר את מה שעמיר פלג כתב

באולימפיאדה הזו עד עכשיו.
לדעתי יש בו איזה מן תיסכול שהוא נורא רצה שישלחו אותו ללונדון ככתב, וכמו ילד קטן שלא מקבל את מבוקשו, מחליט להעניש את כל מי שמסביבו ולהוציא עליהם אגרסיות חסרות פרופורציה. אין שום מילה אחת שהיתה חיובית בטורים שלו - שום כבוד לספורטאים שלנו, של מדינות אחרות, לאירגון, לשידורים (נכון, לא מושלם אבל מכאן ועד הרפש שהוא כתב...) ולמשה גרטל, שהיום הגיע תורו. (ברצינות, איש תקשורת ותיק ומבוגר, טיפת כבוד לא תזיק).
פשוט אדם מגעיל ואיש תקשורת לא ראוי.
 

JonJon9

New member
וכשפני הדור כפני התקשורת,

כיצד תיווצר התשתית לספורט אולימפי בארץ?
הספורט הזה גם כך לא אהוד בארץ (למעט השייט והג'ודו), וברגע שמשדרים שכל אי השגת מדליה היא כשלון, הציבור יתחיל לחשוב שאין טעם להשקיע בו, ושלא רוצים להשקיע- לא יגיעו מדליות.
אין מה לעשות, שינוי הגישה של הציבור הוא חלק הכרחי מהתהליך להשגת יותר מדליות, כי מסורת של הצלחה בספורט נבנית בראש ובראשונה על בסיס אהבה לספורט. אני לא אומר שצריך "לחנך" את הציבור לאהוב ספורט שהוא לא אוהב, אבל כשהגישה לספורט האולימפי היא כל כך ביקורתית ושלילית, אי אפשר לצאת לדרך להישגים טובים יותר.
 

BentzWatchJudo

New member
קופמן ופלג צפויים האכזבה שלי היא יעל ארד

למרות שגם היא צפוייה אם אני חושב היטב.

כתבתי אתמול בשרשור אחר על האכזבה שלי מיעל ארד:
"זה באמת נובע ממה שכתבת בהתחלה שהיא מדברת מהמקום שלה, לא מצליחה להתנתק מהסיפור שלה, להתעלות מעבר לזה ואני כן הייתי מצפה ממנה להצליח להתעלות.
הגישה שלי היא שאולימפיאדה היא התחרות החשובה ביותר אבל זאת תחרות אחת בלבד שמתקיימת אחת ל- 4 שנים ויש עוד הרבה תחרויות חשובות ומעניינות כל הזמן והספורטאים עובדים קשה כל הזמן.
התפיסה בציבור שבה רק מדליה באולימפיאדה נחשבת ולא שום דבר אחר מטיבה מאד עם המדליסטים המעטים ועושה עוול גדול לכל שאר הספורטאים.
יעל ארד היא בין היחידות שיכולות לנסות לקעקע קצת את העוול הזה, במיוחד בשבוע שעבר כשהיא קיבלה לידיים הרבה זמן שידור אבל לצערי היא לא הצליחה להתנתק מהסיפור האישי שלה ועוזרת לקעקע את התפיסה הזאת שבעיני היא מאד מוטעית."
 

yati6

New member
אני אישית לא מסכים

האולימפיאדה היא אולי לא התחרות היחידה שחשובה אבל היא היוקרתית ביותר ובעיני בפער ענק.

התפיסה בציבור מעוצבת ע"י התקשורת. דיברת על ג'ודו - אני בטוח שאם 4 הגראנד סלאמים בשנה היו משודרים בערוץ 1 וכך גם אליפות אירופה ואליפות העולם זה היה אחרת. אבל אתה יודע מה ?? זה מה שעושה את האולימפיאדה לכל כך מרתקת. כמה שאכזרי - ככה זה מרגש.
 

BentzWatchJudo

New member
מסכים האולימפיאדה יוקרתית ומרתקת וטוב שכך אבל

מסכים האולימפיאדה יוקרתית ומרתקת וטוב שכך אבל היא לא חזות הכל ועושה עוול גדול לרוב הספורטאים (לפחות בארץ).
למעשה לא האולימפיאדה עושה עוול אלה התודעה הציבורית המוטעית שאין כלום מלבד אולימפיאדה.

אני אנסה למקד בפסקה אחת מהפוסט הקודם שלי:
"הגישה שלי היא שאולימפיאדה היא התחרות החשובה ביותר אבל זאת תחרות אחת בלבד שמתקיימת אחת ל- 4 שנים ויש עוד הרבה תחרויות חשובות ומעניינות כל הזמן והספורטאים עובדים קשה כל הזמן.
התפיסה בציבור שבה רק מדליה באולימפיאדה נחשבת ולא שום דבר אחר מטיבה מאד עם המדליסטים המעטים ועושה עוול גדול לכל שאר הספורטאים."

בקשר להגברת החשיפה ולשינוי התודעה אני אישית מאמין שזה לא יבוא מהמדיה הרגילה והסיכוי היחיד זה דרך המדיה החדשה (אינטרט, רשתות חברתיות)
 

JonJon9

New member
בסופו של דבר,

הספורטאים הם האלה שצריכים לקבוע לעצמם מהי התחרות החשובה ביותר עבורם,
ועבור כמעט כולם, האולימפיאדה היא התחרות החשובה ביותר.
 

BentzWatchJudo

New member
אין ויכוח על זה

אין ויכוח על זה (לפחות אני לא מתווכח).
לכל מי שמעפיל לאולימפיאדה זאת התחרות החשובה והיוקרתית ביותר בפער ענק.
הנקודה שלי היא אחרת לגמרי וטוענת שהתודעה הציבורית היא שאולימפיאדה היא הדבר היחיד שקיים וזה פשוט מוטעה ועושה עוול ענק לרוב הספורטאים (פרטתי ונמקתי בפוסטים הקודמים שלי).
דרך אגב מי שלא מעפיל לאולימפיאדה קובע לעצמו גם כן תחרויות מטרה.
לדוגמא: ירדן ג'רבי סגנית אלופת אירופה בג'ודו 2012 שבפברואר 2012 נקבע שלא תשתתף בלונדון ואז ירדן והמאמן שני הרשקו הציבו כתחרות מטרה את אליפות אירופה באפריל (וכעת תחרות המטרה הבאה של ירדן היא גרנד סלאם טוקיו בדצמבר)
 

herouth

New member
אני חושבת שהמקום לחינוך הוא אחר לגמרי

והשינוי יבוא רק אחרי שינוי יסודי הרבה יותר.

צריך לחנך ילדים לעבוד קשה. דווקא לחנך אותם לעבודה ולא להישגים. כי יותר מכישרון, ספורט ברמה גבוהה - כמו מוזיקה ברמה גבוהה - מצריך עבודה קשה מגיל צעיר, וכושר עמידה גם כשלא רואים הישגים מידיים.

ביפנית יש פועל, "גָמְבָּרוּ", שפירושו, פחות או יותר, להתאמץ, להעיז, לעשות כמיטב יכולתך. אצלנו, כשמישהו עומד בפני אתגר, אנחנו אומרים "בהצלחה". ביפנית אומרי "גמבטה" (כלומר, תתאמץ). אחרי סיום האתגר, גם אם לא הגעת למדליה, גם אם נפלת מהקורה, גם אם הרסיטל בפסנתר השתבש, אם הושקעה עבודה, אומרים "השתדלת/התאמצת".

זו תרבות שמבוססת על עבודה קשה, ואם רוצים להגיע להישגים, צריך לחנך ולהדגים, שיותר חשובה הדרך מאשר השגת המטרה. נראה לי שרק אחרי שנלך בכיוון הזה, יגיעו גם המדליות. אני חושבת שחינוך כזה יוסיף למדינה לא רק הישגים ספורטיביים.
 

pcper

New member
כתבת יפה -


באמת צריך לחנך כאן שכל אחד יעשה כימטב יכולתו (ילמד להתאמץ) ולאו דווקא שיגיע להישגים.
בייחוד עם זה שכתבת "...שיותר חשובה הדרך מאשר השגת המטרה.", עם זה אני ממש ממש מסכים.
 

JonJon9

New member
בוודאי

וכבר כתבתי כאן שהאופי הישראלי לא בנוי להתאמצות סיסטמטית כמו בהתעמלות למשל.
בנוגע לתקשורת, הבעיה היא בהסתכלות החד מימדית, של "סקנדל או פסטיבל"- מעידה בגמר אולימפי מבטלת הישגית בארבע השנים שלפני כן.
 

RoieS316

New member
לא, זה תמיד הסטייט אוף מיינד שלו

גם רון קופמן, אף על פיו שאני מעריו אותו קצת יותר מעמיר פלג, פתח את השידור ב 103 ב"אמרתי לכם!"
ונכון, שהוא צודק בהרבה דברים. זה רק מעצבן..
 
לא יודע מי למד ממי, אבל זה בדיוק כך

נראה לי שקופמן למד מפלג שעדיף להיות תמיד שלילי ולקח את זה לקיצוניות. עכשיו פלג רץ אחריו כדי שגם קולו יישמע.
 

natyh

New member
אשז זהו שלא !

בניהול אחר יכלנו להביא מדליות והרבה !

470 גברים ונשים גלישה גברים ונשים ולקדם את הלייזר .

שחיה הענף היחיד המנוהל נכון כרגע ויש בו התקדמות יפה .
יתר הענפים תלויים בעסקניהם .
 

tapuzo

New member
ענף השחייה מנוהל נכון אז איך זה שאין שחייניות

 

natyh

New member
יחסית לצד האולימפי

פעם היו חוגי שחיה בכל קיבוץ ובכל בריכה עירונית

אז היה עומק , היום המצב שונה .
 

tapuzo

New member
אני גדלתי בחו"ל בבית ספר כולם עסקו בענף ספורט

אין דבר כזה שמישהו לא היה בנבחרת בית ספר או בשחייה, או קרוס קאנטרי, או כדורגל, או סופטבול,
גם בנים גם בנות, היית חייב לבחור מקצוע ספורט וכולם היו בנבחרות בית ספר.
היו ממש בודדים שבגלל מגבלה רפואית לא יכלו והם היו כתבי ספורט שסיקרו את הנבחרות.
כל שבוע היו יוצאים אוטובוסים עם נבחרות בית ספר להתחרות בבתי ספר אחרים.
והיו מקריאים באסיפה את כל ההישגים של כל נבחרות בית הספר ומחלקים תעודות מיוחדות על הישגים.
אין דבר כזה שאין להם עומק בשחייה, כי פשוט יש כמה מאות אלפי ילדים בחוגי שחייה.
מאתרים את הטובים ביותר מגיל יסודי. אני זוכר שאצלי בבית ספר למדו שני ספורטאים מקצוענים
ואני מדבר על כיתה ג-ד הם כבר היו באקדמיה לספורט פעמיים בשבוע.
 
למעלה