גם עניין ההעדפה האישית מאוד מובנה חברתית.
אנחנו אנשים שחיים מגיל 0 עם אינפורמציה שמועברת אלינו מכל כך הרבה גורמים בסביבה בכל כך הרבה צורות, שאי אפשר כבר להחליט האם זה הטעם שלי - האף הסולד- או הטעם שחונכתי אליו, ואולי זה היינו הך. או שלא באמת אפשר להבחין בין השניים. |סתיאוריות הבנייה חברתיות| אבל, אני גם יכולה להעדיף את עצמי, לצורך העניין, בלונדינית מטר שמונים ו- 90/60/90 או וואטאבר המדד הזה בהיקפים, אבל אני לא אלך להחליק ולצבוע את השיער שלי לבלונד (וטוב שכך), אנתח את עצמי כדי להגיע להיקפים האלה, אלך לאיזה רופא סיני שמבטיח לי שאהיה מטר שמונים בעוד כמה טיפולים וכמה אלפי שקלים (פעם היו טיפולים כאלה! היו "מיטות מותחות", לפני מלא שנים), וכו', גם כי אין לי כסף וזה שיש לי הולך על מטרות ראויות יותר ומועדפות על ידי פי אלף יותר וגם, כי זה להתענות. זה להתעסק בחיצוניות שלך כאילו היא ה-דבר שישפיע על איכות ואופן החיים שלך. במקום להתעסק במה שבונה וממלא אותך. במה שבאמת יחיה אותך, במה ש-בייחוד במקרה של טורי- נותן לה במובן מסוים איזשהם חיי נצח. לטפח את עצמך כפי שאת, זה מעולה. לרצות להיות יפה זה טבעי. אבל לשנות את עצמך תוך כדי כאב, עינויים ושיתוק אברי גוף כדי להתאים את עצמך לאיזשהו מודל שלא בהכרח החברה, יכול להיות שאת עצמך- אימצת אליך, זה כבר נורא. זה כבר טרגי והרסני, ואם להשתמש במילים פשטניות מאוד, זה פשוט הורס ת'נשמה של הבנאדם והורס את הכנות שלו עם העולם ועם עצמו. וזה מה שכל כך מפריע לי בבוטוקס של טורי. שהיא מענה את עצמה ומשקרת את עצמה וכן, גם אותנו. כי מעבר להיותה אדם פרטי, היא אמן בסדר גודל כזה שהיא גם אדם ציבורי במובן מסוים. אולי גם את זה היא מנסה לקחת לאיזשהו קצה. אולי כמו עם המוזיקה שלה, היא מנסה גם כאן להיות קיצונית. באסה, יש תחומים שבהם זה די דוחה. בקיצור, שתיקח לקצה דברים שתורמים משהו לעצמה ולעולם. לא את החרא הזה. והצד ההפוך. אם אני כבר באיזה שוונג גרפומני. עד כמה שידוע לי אף אחד מאיתנו לא באמת יכול להבין מה הגברת הזו עוברת. אפילו אני ממרומי הכמעט 29 שלי
אין לי קמטים. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי קמה בבוקר ומגלה שאופס, הלחיים שלי נופלות. והעיניים כמעט בלתי נראות כי הקמטים עוטפים אותן. ויש מלא כוסיות חדשות בתעשייה הזאת שאני עובדת בה וזה גורם לי לרצות להיות טובה יותר מהן בכל דבר. וזה לא רק עניין של פמיניזם, זה גם עניין של פחד מזיקנה. מסממנים של זיקנה. זה יכול להיות די מדכא. ולהזדקן בכבוד זה ביטוי מהמם, אבל היי, רק כשמסתכלים על ההיא או ההוא שם מהצד. לא כשזה מגיע אלי. אני הייתי אמורה להשאר צעירה לפחות עוד כמה שנים. איך זה הגיוני, מה קורה פה. כן, בטח שאזדקן בכבוד, כשאהיה וארגיש זקנה ועכשיו אני עוד לא, הקמטים האלה פשוט מיותרים לי בחיים, בא לי להעלים אותם.
