אני דווקא מבין...
הבעיה היא לא בענייני זכות הראשונים, אלא בסוג יחסי העבודה. בתחושה הבסיסית שמכירים בעבודה שאתה (או את) עושה ונותנים לך את הכבוד והקרדיט הראוי. לא שאני כזה כבוד-פריק, אבל לפחות לפי התיאורים כאן בהחלט יש פה בסיפור חציית קו גבול עדין. לדעתי אין באמת חשש שאותו שמוליק (ואללה, איך השם שהמצאתי תפס פה בדיון) יגרוף פה הצלחות על חשבון ניצת הגפן. או לפחות הסיכוי שזה יקרה קטן. אבל יש בהחלט בסיפור הזה אלמנטים שוברי אמון שגורמים לכל העבודה להיות קשה יותר, מעצבנת יותר וכניסה שיקולים שבדרך כלל צריכים להיות לא רלוונטיים עד ברורים מאליהם. הרעיונות להתקדם מהר, ולפרסם דברים מהר נועדו, בעיני לפחות, ליצור דריסת (תודעתית לפחות) רגל דווקא בתוך המחלקה ולהקטין את משך ועוצמת החיכוך על ידי הבהרת הסיטואציה. אבל אני בהחלט מבין את התסכול והמרירות.
הבעיה היא לא בענייני זכות הראשונים, אלא בסוג יחסי העבודה. בתחושה הבסיסית שמכירים בעבודה שאתה (או את) עושה ונותנים לך את הכבוד והקרדיט הראוי. לא שאני כזה כבוד-פריק, אבל לפחות לפי התיאורים כאן בהחלט יש פה בסיפור חציית קו גבול עדין. לדעתי אין באמת חשש שאותו שמוליק (ואללה, איך השם שהמצאתי תפס פה בדיון) יגרוף פה הצלחות על חשבון ניצת הגפן. או לפחות הסיכוי שזה יקרה קטן. אבל יש בהחלט בסיפור הזה אלמנטים שוברי אמון שגורמים לכל העבודה להיות קשה יותר, מעצבנת יותר וכניסה שיקולים שבדרך כלל צריכים להיות לא רלוונטיים עד ברורים מאליהם. הרעיונות להתקדם מהר, ולפרסם דברים מהר נועדו, בעיני לפחות, ליצור דריסת (תודעתית לפחות) רגל דווקא בתוך המחלקה ולהקטין את משך ועוצמת החיכוך על ידי הבהרת הסיטואציה. אבל אני בהחלט מבין את התסכול והמרירות.
