טיסה לישראל

[אספרסו2]

היכולת להסתגל למציאות היא לא מאפיין ישראלי

זה טבע האדם,יצר ההשרדות.

 

[קוף מקליד]

נכון. אבל בישראל נדרשים לזה יותר מאשר באנגליה

 

[אספרסו2]

זה תלוי גם במבנה האישיות

ובסף העמידה בלחצים,מן הסתם בישראל המציאות גרמה
לזן פחות שביר.

 

[קוף מקליד]

זהו, החלטנו לדחות את הביקור

אוף. כל כך מאכזב! אבל ברור לנו שזאת ההחלטה הנכונה.
אחי גויס למילואים.
סבתא שלי באשקלון.
החברים שלי חוטפים מכות ואבנים בהפגנות נגד המלחמה.
באיזשהו מקום רציתי ללכת להיות עם המשפחה והחברים, אבל זה פשוט דרך אחרת להגיד "חופשת קיץ מהגיהנום".
אז הלילה החלטנו לדחות.
הבעיה היא שגם ככה אני לא מצליחה לעבוד ולהתרכז בשום דבר, המלחמה הזאת נכנסת לי מתחת לעור. הדבר היחיד שבא לי לעשות זה לבכות ושיעזבו אותי בשקט.

עכשיו איך אני מסבירה את זה לבת שלי בלי להיכנס לפרטים הגרפיים...

 

[forglemmigej]

עשית לגמרי בשכל עם הדחיה

אין מה להגיע לארץ עכשו ,כולם כל הזמן מוטרפים מ"המצב" , יושבים בית למי יש ראש לצאת ואם כן אז במוקדם או במאוחר צריך לשכב על הכביש עם הידיים מעל הראש, אומרים שזה מגן מההדף של הפיצוץ, לי זה נשמע כמו הסלוטייפ ממלחמת המפרץ נגד הגז של סדאם שהתברר שמעולם לא היה לו בכלל

המלה נחישות חוזרת על הטיותיה בכל שידורי הטלויזיה שגם בהם לא נאמר כלום , עכשו כשכבר מתחילים לראות תמונות של חיילים מתים זה עוד יותר מדכדך את הנשמה ומה אפשר לעשות, מי צודק , מי אשם, מי התחיל ראשון..
לגבי ההפגנות שמעתי על זה אבל אני רוצה לציין את כל הסלבס בשקל שמאד חשוב להם להגיד כמה הם מזדהים עם הילדים המסכנים בעזה, זה לא הופך אותם יותר הומנים, הם לא רגישים יותר האמפתיה שלהם נשמעת יותר כמו תרגיל מחושב ברנג'אי להגיד ככה כדי שיחשבו שהם שמאלנים ולא כי באמת אכפת להם, אותי זה מעצבן ברמות ואם אני כבר נגררת לדיבייט שלא חשבתי שאגרר ידיד שלי הלך היום להפגנה במאלמה נגד הכובש הציוני האכזר שהורג ילדים חפים מפשע בעזה הם היו בטוחים שיגיעו 10 אלף איש וחיכו לרכבת מסטוקהולם אבל אף אחד לא הגיע והיו בקושי מאה איש , הוא היה מאד מאוכזב ובמיוחד שלא הגיעו פוליטיקאים (יש עוד כמה חודשים בחירות בשבדיה) , לשאלתי למה בעצם הפלשתינאים הלכו להפגין הם הרי הגיעו לשבדיה על סטטוס של פליטים

כי הם היו נרדפים בפלסטין על ידי הרשויות

למה בעצם הם הולכים להפגין למען משטר שרדף אותם ..לא משנה כל הענין הזה מעצבן אותי ומדכדך.

 

[קוף מקליד]

בקשר לסלבס בשקל והדעות המעצבנות שלהם

אחד האנשים שהותקפו בהפגנה הוא תלמיד לשעבר שלי, נער צעיר ומתוק, עדין ורגיש, אף אחד בעולם לא ישכנע אותי שהוא עורר איזשהי פרובוקציה. הוא וחברו נמלטו לארקפה מאימת פורעי הימין, שניפצו את זגוגיות בית הקפה ושפכו עליהם דלי מים.
אז מילא האקטיביסטים הרגילים שדמם כבר מותר והם "לוקחים סיכון בזה שהם מביעים את עמדותיהם בתקופה כזאת".
ומילא "הסלבריטיז שחשוב להם להיראות רגישים", למרות שתכלס הם משלמים על זה מחיר (למשל אורנה בנאי שפוטרה בעקבות אמירה כזאת.
אבל עכשיו אפילו סתם נער כחוש ומתוק לא יכול להביע בציבור את סלידתו מאלימות.

פשוט נמאס לי שמאשימים את המפגינים. יש מקום לעוד דעות, גם אם הן לא פופולריות.

 

[mumfor4]

אנחנו החלטנו לנסוע .

נהיה באזור הצפון , ואני מקווה שיעבור ביקור טוב ושקט
כבר הבנתי שזה יהיה בעיקר ביקור משפחתי וחברי
אני מבינה את ההחלטה שלך לדחות את הביקור .
לימים שקטים .

 

[carlimi]

מבחינתי זה הכל עניין של פרופורציות

אני מעדיפה כל יום בכי ודמעות של פרידה אחרי ביקור, מאשר לחיות היום בישראל.
איך שהתחיל כל הבלאגן, הסתכלתי על בעלי ואמרתי יאללה איך אני שמחה שאנחנו לא שם עכשיו. אנחנו בכלל באנו מאיזור ירושלים, כך שלילדים שלי אפילו אין זכרון של דברים כאלה, וטוב שכך.
אין לי ספק בכלל שאם היו לנו כרטיסים הייתי מבטלת / דוחה את הטיסה.
דווקא בביקורים כאן, יש פחות דמעות, אצל כולם, אולי בגלל שהם לא כלכך תכופים. כשהיינו בדצמבר בארץ בביקור, בהחלט היו דמעות בפרידה בסוף, אפילו שלי כשחיבקתי את גיסתי, וידעתי שאני אגעגע מאוד. כן, גם הילדים בכו, והיה להם נפלא עם בני הדודים. והנה מכה המציאות בפרצוף, ואין לי בכלל ספק שמקומנו כאן, עם כל העצב שבא עם מרחק מהמשפחה.
טוקבקים בוואיינט?! לדעתי אין צורך להרחיק כלכך, לקרוא בימים האחרונים את הפיד בפייסבוק פשוט מזעזע ברמות הכי קשות שיש, ואם הייתי מתחילה לעשות אן-פרנד לכל אותם אנשים שהתבטאו בצורה אלימה ולא אנושית, הייתי נשארת עם קומץ חברים שניתן לספור על שתי ידיים ... לא רוצה לגדל את הילדים שלי במציאות הזו.
ורק הערב, הזכיר לי בעלי היקר, יציאה של אחיו,שנאמרה לי בפרצוף בעת מסיבת הפרידה שערכנו לפני המעבר, אצלנו בגינה - "רק שתדעי שאתם עושים לילדים שלכם טראומה" .... כן, במילים האלה בדיוק ...
נו שוין

 

[carlimi]

נראה לי בכלל קשור לשרשור פרידות

 

[קוף מקליד]

מאוד מזדהה עם מה שכתבת - מעלה נושא חשוב

כשאני מדברת עם חברים או משפחה בישראל אני כמעט מתנצלת על זה שאני מרגישה כאן בבית ועוד יותר על כמה שהחיים שלנו נוחים ובטוחים. החברה הכי טובה של הבת שלי היא מוסלמית. גזענות פה היא תופעה ולא הנורמה. אפילו שוטרים לא נושאים נשק. אלה דברים שילדים בישראל לא יכולים לדמיין. אני מרגישה סוג של אשמה על כך שאנחנו חיים בשקט והם כל כך לא.

כשאני מדברת עם חברים ישראלים אני מרגישה את הקהות שלהם - "הכל בסדר, ממשיכים כרגיל", וזה עושה לי רע, כי תמיד חשבתי שמקומי בישראל ועכשיו אני לא רוצה לחזור. למעשה, המחשבה על גידול ילדים בישראל ולחיות יום יום בסיר הלחץ הזה נראית לי מוטרפת. נכון שיש את כל השאר ובעיקר המשפחה והחברים, אבל אני מבינה עכשיו בצורה מאוד חזקה עד כמה אנחנו במקום אחר - מנטלית, תרבותית, רגשית.
כמה דברים המלחמה הזאת מעלה.