להלן תקציר של הודעתי
לפי מיטב הכללים שנמסרו לי ע"י מנהלת פורום זה כנימוק למחיקה, ובתקוה שההודעה הנ"ל לא תמחק. מילה בינקות כרוכה בקילוף כשליש מעור האיבר והותרת רקמה תת עורית חשופה לריפוי משני. החלק העירום מצופה תוך 24 שעות בקרום פיברין שאינו עמיד בפני כניסת חיידקים (ואם יש לך תהיות אנא בקרי ביחידת כוויות). תהליך הריפוי של פצע מילה בגיל 8 ימים הינו זהה לריפוי משני של כוויה בדרגה שלישית והסיכון במקרים אילו גבוה, על אחת כמה וכמה בריפוי של פצע מילה. כל זאת מבלי לקחת בחשבון (ויש לקחת את זה בחשבון בעיקר כשמדובר במילה שאיננה נעשית בחדר ניתוח), שרוב הציבור מל ע"י מוהלים שמוסמכים לרבנות והידע שלהם ברפואה אפסי, מבצעים את הפריעה בציפורני ידיים חשופות, מבצעים ניתוח באולם שמחות על ברכי סנדק, על כרית שאינה סטרילית, והשדה ה"סטרילי" שלהם הוא חיתול שוב ללא תהליך של סטריליזציה קודם. חלקם משתמשים בתער שלא ברור איך הוא מחוטא אם בכלל ורובם עובדים ללא כל חיטוי ידיים וללא כל כפפות. אני לא מדבר על הלבשה סטרילית מסכה או רחצה, וכמובן שאין מה לומר על הליך המציצה בסיום בו המוהל לוקחת את איבר המין הפצוע עם הפצע הפתוח בפיו מא החיידקים ומוצץ את הדם. מעבר לכך אחרי המילה האיבר החשוף מונח בתוך חיתול המתמלא בהפרשות שתן וצואה על כל חיידקיהן ונרחץ ע"י מגבונים ובאמבטיה. וזה רק לעניין הזיהום כמובן. אם נוסיף לכך את הידע המדהים באנטומיה של המוהלים נקבל דימומים מהדורזליס פדיס, וכריתת עודפי עור וחלקי איבר כולל הגופים הספוגיים. רק בשנה האחורנה התקבלו כמה וכמה מקרים בכמה בתי חולים (ורובם דווחו בעיתונות הכללית) וחלקם אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ עקב דימום או זיהום, בוצעו כמה ניתוחי חירום כדי לעצור דימומים ולשחזר איברים, ולפני שנתיים מת תינוק מהרפס אנצפליטיס והשני נותר ווגטטיבי לאחר מציצה ע"י מוהל מזוהם בהרפס לביאליס פעיל. לפני חודש בלונדון מת תינוק רבע שעה לאחר מילה בתוך אולם השמחות. בישראל השנה תואר מוהל רופא שנאלץ לבצע החייאה עם תום המילה עקב דום לב של התינוק. אילו אינם דברים של מה בכך בוודאי לא בפעולה שאין לה שום אינדיקציה רפואית כיום, לא יותר מניתוח הגדלת חזה או שיפוץ אף, שמקורה הוא צווי דתי, ולא ברור מהי משמעות הצווי בעיני האדם השוקל לבצע את הניתוח בילדו הבריא. הסיכון ה"אפסי" שהוזכר קודם, כולל, לפי מחקרים שפורסמו (אגב גם בארץ- נעשו שניים בשניידר), סיבוך של 1:200 בידי רופא, ו- 1:50 בידי מוהל. וזאת רק לסיבוכים מיידיים - לא כולל עקמת תסביב, שעירות, היצרות השפוכה (7%) אין אונות ועוד ועוד. לפי ניירות העמדה של הר"י כל הללו נמצאים היטב בטווח של חיוב להסבר לפני הסכמה מודעת לפעולה פולשנית ולכן אינם אפסיים. לגבי היתרונות הבריאותיים: לפי הצהרת ארגון רופאי הילדים האחרון משנת 99 המחייבת חוקית בפני בתי משפט בישראל, אין היתרונות עולים על החסרונות לכן אין כל אינדיקציה רפואית למילה בינקות. הצהרה זו גרמה גם להוצאת המילה מהסל בארה"ב וירידה דרסטית במספר המילות שם מ- 90% לכ- 50%. לגבי האינדיקציה להפחתת דלקות בדרכי השתן שהוזכרה- עד כמה שידוע לי, ואני לא רופא ילדים, דלקות בדרכי השתן נפתרות ע"י טיפול אנטיביוטי. פומי לרוב. אם בכלל הן מופיעות. יש לזכור שהסיכון לזיהום כזה בתינוק שאינו נימול לא עולה על הסיכון לזיהום בתינוקת, ואגב, באותו הקשר יש הטוענים שמילת בנות מפחיתה זיהום זה באופן ניכר. לגבי מילה בגיל מבוגר - זו אינה מחייבת כלל הרדמה כללית. משתמשים בהרדמה כללית רק כאשר אין שיתוף פעולה של המנותח ואין בכך כל צורך במבוגר. מילה במבוגר כוללת רק חיתוך עור ולא קילופו ולכן כואבת הרבה פחות. במילה בגיל מבוגר ישנה דמרקציה ברורה היכן מסתיימת העורלה וניתן לבצע חיתוך מדוייק ולתפור עור לעור והצלקת שנותרת קטנה בהרבה, שלא לדבר על אחוז סיבוכים בטל בשישים ביחס לניתוח בינקות. אחרון - אין כל תקדים משפטי לדרישה מהורים לתינוקות חסרי השכלה רפואית לדעת על בוריה את הספרות המקצועית הרפואית בנושא ולא בכדי כיוון שאין להורים את הכלים להבין ספרות זו וגם אין להם איך להגיע אליה. תפקידו של רופא הוגדר בין שאר הדברים כמחוייבות לדעת את הספרות המקצועית הנוגעת למקצועו על בוריה, וזאת על מנת לספק שירות טוב ללקוחותיו. עובדה זו מעוגנת היטב בחוק אולם לא חלה על המוני העם שאינם עוסקים ברפואה.
