הייתי בטוחה, שאת נולדת כאן...
תמי, לפני הכל, אני מתנצלת, אם הייתי קשה, חוצפנית, גס רוח איתך...כותבת מהבטן, ולפעמים פוגעת באנשים, בלי כוונה... הייתי בטוחה, שאת גדלת כאן, את חושבת, שכל הצרות כאן, עד שבחו"ל הרבה יותר קל...וכמו שכתבת, ראיה של תייר ושל תושב, קצת אחרת... לא יכולה להגיד לך שום דבר מנגד הפחד שלך מהסכנות היום יומיות שלנו כאן...אפילו לא סטטיסטיקה של תאונות דרכים, ואחרים, כי הטרור סיפור אחר מאשר כל דבר אחר, שיכול לסכן את חיינו...אין מה להגיד לפחד של מישהו אחר, כי את מרגישה, ולא אני...את יודעת, אולי, במאת, צריך לגור במקום אחר זמן מה, שתרגיש, למה זה המקום, ולא הונגריה, אנגליה או אוסטראליה...חברנו בפורום רצה להגיד, שאני סתם מדברת, כי ילדי כרגע חיים בחו"ל...את יכולה לקרוא איפה, למה, וכמה...חוץ מהעובדה, שאני יכולה לדבר בעצמי, על עצמי, וילדי, שהיום גדולים, אנשים עצמאיים, צריכים להחליט בעצמם... כאימא, שכבר עברה את כל הגילאים עם ילדים...יודעת, שהייה קשה מאוד לילדים להתקבל בחברה של ילדים, בני גילם, בהתחלה...מצד שיני, אחרי שנה, שהינו כאן, אביהם הגיעה לביקור, ובני הקטן עשה ממנו ציוני, מרוב התלחבות שלו...עכשיו, שבני מתחתן עם אוסטראלית, הוא יצאה מדעתו, שלמה לא ישראלית...(הוא לא יהודי בכלל)...בעלי לשעבר הולך לכל הצגת קולנוע או ארוע תרבות ישראלית, צילם את הארץ, עשה תערוכה מהצילומים היפים שלו בהונגריה...ילדים של חברים שלנו, באותם גילאים, מפונקים ואצלים, ביחס לילדי...עדיין יושבים על ראש של הוריהם... החברים שלי, שחגגנו את כל החגים ביחד שם, התעשרו בשינוי המשטר, ומהווילה המפוערת שלהם מקנים בי, שאני כאן... בסופו של דבר, אנשים צריכים להחליט בעצמם, בבחירה חופשית, איפה הבית שלהם, איפה מרגישים שייך...לנו, שלא נלדנו כאן, ובחרנו להיות כאן, אולי קל יותר, כי בסיפור ההוא כבר היינו...
