חיבוקים בחזרה!
אני מסכימה לגבי חוסר מגדר, זה סוג אחר של בחירה, סוג אחר של מסגרת או אפילו של כפיה. בנתיים זה לא כל כך רלונטי לי כי הם נורא קטנים - הם רק בני שנה, והבנתי (מלימודי הפסיכולוגיה שלי לפני שנים רבות) שמתישהו בגיל שנתיים הם מאמצים דפוסי מגדר סטריאוטיפים, אבל זה יכול להשתנות ומשתנה בהמשך. בנתיים יש להם אותם בגדים (פחות או יותר, נגה קצת יותר גדולה), אותם צעצועים ואין כל כך משמעות להבדלי המינים ביניהם. אני חושבת שיהיה מעניין לראות איך הם יתפתחו וישתנו במובן הזה. מה שהם רואים בבית, זו בהחלט לא חלוקת תפקידים סטריאוטיפית, אבל אני יודעת שהבית הוא לא סוכן החיברות היחיד שלהם. כבר עכשיו הסבתות נלחצות שאנחנו לא מלבישים אותם בצבעים ה"נכונים", וחמותי מכריזה חדשות לבקרים ש"מדהים שכבר רואים עליהם הבדלים בין בנים לבנות" (למה היא מתכוונת? אורי מתעניין ב..הממ.. גלגלים זה היה? ונוגי היא ממש בת: מן בוסית כזאת, יודעת מה היא רוצה, קלעפטע כזאת, נו, אישה-אישה; משהו כזה). נראה, זה יהיה אתגר מעניין.