טריגר די רציני

אלישבע24

New member
אלומה יקרה,

חברות זה לא מה שיש לך לתת או לקחת,
זה מיזוג של מכלול אישייותנו, וכמובן בתוסף
הגורם הכימי...
ובין שאר המרכיבים יש את ההזדהות,
אני פוגשת את עצמי של פעם בעיקר ברב כתובייך,
אני מבוגרת ממך בהרבה,אז אולי תוכלי להתעודד
שהפגיעה העצמית וההרס העצמי פסקו לפתע מעצמם,
לי גם אין הורים משנות העשרים המוקדמות שלי,
הרבה שנים בצעירותי הלכתי לפסיכולוג מדהים [טובי פלד]
הסתרתי ממנו במשך 3 שנות טיפול את ההתעללות המינית שעברתי,
הוא לקח אותי צעד צעד לחתונה,וגרושים כואבים עד כל התהומות,
אבל לאחר שנתיים של הרבה בולמוסים,אנורקסיה והתעללות בעצמי,
היכרתי את בעלי מזה 30 שנה,לא סיפרתי את רב המכאובים והלא נורמליות של
עצמי,ובכל זאת הידיעה שהוא יבוא עשתה בי הרבה טוב.
אחרי חמש שנות עקרות קשות נולדו לי בתהליכי מבחנה 3 בנות מדהימות,
כשהייתי מקיאה את עצמי לדעת הן חיכו לי עם כוס תה טעימה,
בלי שאלות בלי הסברים,פשוט כולנו למדנו להיות תמיד אחד בשביל השני.
אני יכולה להמשיך לכתוב עוד ק''מ,אבל רוצה בעיקר לנסות לגרום לך להבין
שגם מתהומות חשוכים ניתן לשלב חיים של אהבה,
באחד מהתהומות עשיתי נסיון התאבדות, לפני בוא הבנות לא
פחדתי מהמוות,שבוע שכבתי מחוסרת הכרה,
משתפת אותך בזה רק בשביל לאמר היה שחור ממש,
בעשרים שנה האחרונות אני סובלת בעיקר מחרדות, בשלש שנים האחרונות גם מדיכאון,
הרבה הרבה פעמים רוצה לגמור עם הכל,אבל הבנות כל כך אוהבות אותי ובעלי,
ללא חברים,ללא אירוח והתארחות,נוגעת לא נוגעת בחיים,
אלומה,אוהבת אותך יקירה,את הדבר הכי קרוב לחברה שאני מרשה לעצמי,
תרגישי טוב יקירה,את לא לבד!!!
 
אני נורא שמחה בשבילך, אלישבע

באמת, שמחה שהקמת משפחה מתוך ההריסות ושאתם תומכים זה בזה. זה נפלא. זה משהו להאחז בו ולהמשיך בשבילו. את רואה את עצמך חיה בלי זה? את מסוגלת לדמיין את עצמך סובלת מכל מה שתיארת כאן כשאין בעולם אף אחד שיגיש לך כוס תה כשאת חולה?
ושוב תודה.
נ"ב אחותי מכירה היטב את טובי פלד
.
 

Lady Stark

New member
מותק

זה זאין לך חברים זה לא נכון. את יצרת פה קשרים עם אנשים בתפוז וגם אם רובם דרך האינטרנט, הם עדיין קשרים.
הכוונה שלי בלחשוב איך היית מדברת לחברה זה שתקחי את כל החמלה שלך כלפי בני אדם בכלליות ותנסי להפנות אותה אל עצמך.
אני מבינה את החשש שלך לראות את עצמך מבחוץ בגלל הדה פרסונליזציה.
עם זאת, המצב הדיכאוני נע לרוב בין שני קטבים. אחד, נקודת מבט פנימית מוקצנת שלא מאפשרת לנו לראות תמונה גדולה יותר של המצב מכיוון שקשה לצאת מתחושת הכאב הגדולה. נקודת המבט הזאת רואה רק את הכאב. השני הוא תחושת הניתוק שלא מאפשרת לנו להרגיש את עצמנו.
המטרה היא למצוא איזון בין שני אלו.
אני יכולה להציע רעיון למשהו שיכול לעזור? אולי תנסי להגיב לאחרים בפורומים השונים ולהתמקד רק במצב שלהם, מתוך חכמת החיים שלך?
זה יכול לעזור להוציא את הפוקוס מהפנים ולאזן בין שני הקטבים.
וגם, תנסי לקרוא שוב את הרשימה ששלחתי אתמול. אולי משהו משם יוכל לעזור.
 
הרעיון שהצעת הוא משהו שאני עושה כבר שנים

אני הרבה יותר כותבת בפורומים כדי לתמוך, מעט בשביל לבקש עבור עצמי. בתקופה הנוכחית זה יותר קשה לי כי אני מאוד טעונה רגשית ומאוד קשה לי לתת מתוך האין. כרגע אין שום משאבים פנימיים שאני יכולה לתת מתוכם (בקושי לעצמי) אז זה יותר קשה. הרבה פעמים אני גם עוברת לא טוב ואנשים לא מבינים את הכוונות הטובות שלי, מפרשים אותן כאילו התכוונתי לפגוע ואני לא.

והרשימה שכתבת מצוינת. אני מתחברת לכמה דברים משם, פחות לדברים אחרים (אין כמעט מצב שאין לי תיאבון, למשל, וגם אז יש לי עתודות עתירות), ואני בהחלט אנסה ללכת לפיה.

וכשאני כותבת חברים אני מתכוונת לחברים אמיתיים. אין לי חברים אמיתיים שאפשר לצאת אתם, לבלות אתם, להתקשר אליהם כשרע לי ולבקש עזרה, להתקשר אליהם כשטוב לי ולהציע לצאת לאיזה מקום. אני לא יוצאת לשום מקום, לא עושה שום דבר שלא קשור לבתי חולים, מחלות, לימודים (פעם בשבועיים, שעתיים), ועבודה (שגם היא שיקומית). התקווה שלי היא שהעו"סית תסדר לי בריכה מסובסדת, ואז אעשה משהו שקצת קשור איכשהוא לפן הבריאותי שלי מזווית כיפית ולא רק מחלות כל הזמן.

תודה על ההשקעה, ליידי יקרה.
 

אלישבע24

New member
אלומה יקרה,

חברות זה לא מה שיש לך לתת או לקחת,
זה מיזוג של מכלול אישייותנו, וכמובן בתוסף
הגורם הכימי...
ובין שאר המרכיבים יש את ההזדהות,
אני פוגשת את עצמי של פעם בעיקר ברב כתובייך,
אני מבוגרת ממך בהרבה,אז אולי תוכלי להתעודד
שהפגיעה העצמית וההרס העצמי פסקו לפתע מעצמם,
לי גם אין הורים משנות העשרים המוקדמות שלי,
הרבה שנים בצעירותי הלכתי לפסיכולוג מדהים [טובי פלד]
הסתרתי ממנו במשך 3 שנות טיפול את ההתעללות המינית שעברתי,
הוא לקח אותי צעד צעד לחתונה,וגרושים כואבים עד כל התהומות,
אבל לאחר שנתיים של הרבה בולמוסים,אנורקסיה והתעללות בעצמי,
היכרתי את בעלי מזה 30 שנה,לא סיפרתי את רב המכאובים והלא נורמליות של
עצמי,ובכל זאת הידיעה שהוא יבוא עשתה בי הרבה טוב.
אחרי חמש שנות עקרות קשות נולדו לי בתהליכי מבחנה 3 בנות מדהימות,
כשהייתי מקיאה את עצמי לדעת הן חיכו לי עם כוס תה טעימה,
בלי שאלות בלי הסברים,פשוט כולנו למדנו להיות תמיד אחד בשביל השני.
אני יכולה להמשיך לכתוב עוד ק''מ,אבל רוצה בעיקר לנסות לגרום לך להבין
שגם מתהומות חשוכים ניתן לשלב חיים של אהבה,
באחד מהתהומות עשיתי נסיון התאבדות, לפני בוא הבנות לא
פחדתי מהמוות,שבוע שכבתי מחוסרת הכרה,
משתפת אותך בזה רק בשביל לאמר היה שחור ממש,
בעשרים שנה האחרונות אני סובלת בעיקר מחרדות, בשלש שנים האחרונות גם מדיכאון,
הרבה הרבה פעמים רוצה לגמור עם הכל,אבל הבנות כל כך אוהבות אותי ובעלי,
ללא חברים,ללא אירוח והתארחות,נוגעת לא נוגעת בחיים,
אלומה,אוהבת אותך יקירה,את הדבר הכי קרוב לחברה שאני מרשה לעצמי,
תרגישי טוב יקירה,את לא לבד!!!
 

היי48

New member
מותק יש לך הרבה יותר מחברה אחת,

יש לך הרבה חברים בפורום הזה וממה שגם ראיתי-גם בפורומים אחרים. תדעי לך שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי קוראת הודעות שאנשים כאן כותבים ואני מרגישה שהם ממש מוציאים לי את המילים מהפה, ואני מרגישה שיש דברים שבהם אנשים שכותבים כאן מבינים אותי ויכולים להזדהות אתי הרבה יותר טוב מאשר חברים שלי שהם אמנם אנשים נפלאים ואני אוהבת אותם, אבל עדיין בקטע של נושא הפורום - זה שונה, אין מה לעשות, וזה משהו שחשוב שיהיה לבן אדם ולא צריך לבטל את זה, ולכן אני חושבת שאת צריכה גכם להחשיב קשרים שיצרת בפורומים.

אני שומעת את הכאב שלך דרך המילים שאת כותבת וכ"כ מצטערת שאת עוברת את זה, אבל ב"ה הדברים ישתפרו, את אדם חזק מאוד שכבר עבר תקופות כאלו בעבר, ואני בטוחה שזה גם מה שיקרה עכשיו. פשוט תקחי כל יום בנפרד, ואם צריך אפילו כל שעה בנפרד. תקראי שוב את הרשימה שליידי כתבה לך, תקשיבי לשירים כמו שמיצי שמה בשרשור (או תראי סרטים/סדרות אם את יותר אוהבת), פשוט תנסי כמה שאפשר להקל על עצמך, אפילו אם זה יתן לך כמה שניות שבהן תהיה הקלה כלשהי-זה שווה את זה.

מקווה שיהיה לך סופ"ש יותר רגוע וטוב
 
תודה, יקירה

כן, יש לי קשרים וירטואליים, ודי באשמתי אין לי אחרים. גם כשאנשים מציעים לי לעבור מהווירטואליה לעולם האמיתי אני מסרבת ב-99% מהמקרים. למה? כי אני פוחדת. אנשים מציירים לעצמם דמות וכשהם רואים או שומעים אותי הם מתאכזבים. זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים. אני גם סובלת מקשיים רציניים בקשרים בינאישיים. אני חביבה ומאירת פנים כשאני פוגשת אנשים לראשונה, אבל אין לי שמץ של מושג איך ליצור אתם קשרים ולתחזק אותם לאורך זמן. אני פשוט לא יודעת, חסרת כישורי חיברות כלשהם. אני לומדת את זה בצורה מסודרת עכשיו, ועדיין, סוגרת את עצמי לכל מה שמעבר לקבוצה, לא נותנת את הטלפון שלי, פוחדת, פוחדת. אז אנשים מתייאשים ובצדק, ואני נשארת לבד בגלל הפחד הזה (ואין לי חרדה חברתית!!).

ואף אחד לא יקפוץ מהמחשב לצאת אתי לאיזה סרט או להיפגש - מי שמכיר אותי באמת כבר לא מציע, ומי שמציע אני פוסלת בגלל הפחד, עד שכבר לא מציעים ואני נשארת מסורסת.

ולגבי הסרטים במחשב - אני מרגישה אשמה אם אני עושה משהו שלא קשור ללימודים או לעבודה, אז גם כשאני כבר עושה דברים כאלה אני אוכלת את עצמי אחר כך. אולי אני אנסה להקציב לזה זמן "ריענון" או משהו, זה דווקא רעיון טוב. כל הסוף שבוע הזה אני מתכוונת (כאילו שיש לי ברירה אחרת) להיות תקועה פה מול המחשב ויש לי כל כך הרבה דברים לעשות שאני פשוט מיואשת מניסיונות כושלים לסדר לעצמי איזה לו"ז.

המון תודה שכתבת לי, זה יקר וחשוב לי
.
 

היי48

New member
לגבי

לקחת קצת זמן רענון לעצמך תחשבי על זה ככה- אם תקחי קצת זמן לנוח, אפילו אם זה יוריד את רמת החרדה מנגיד 10 מתוך 10 ל-8 מתוך 10 ורק אז תשבי ללמוד, כבר תצליחי ללמוד בצורה יותר יעילה, אז זה פשוט יותר כדאי ופרקטי.

אני יכולה להבין את מה שאת אומרת לגבי העניין של קשרים בינאישיים ופחד. אני מרגישה את זה לא ספציפית בקטע של יצירת ותחזוק קשרים, אבל בהקשרים חברתיים אחרים בהחלט כן, וגם אצלי זה קשור לפחד. זה בהחלט קשה, כי (אצלי לפחות) זה סוג של מנגנון הגנה ומאוד קשה ללכת נגד זה, לא בלתי אפשרי אולי אבל אכן מאוד קשה. אז אני שמחה לשמוע שאת מנסה לשנות את זה, בהצלחה רבה
 
למעלה