טוב אז הנה הפרוט../images/Emo13.gif
מקרה א: בתיכון למדתי בשכונה מאוד מרוחקת מה
(בקצה השני של העיר ירושלים) שעה וחצי נסיעה לכל כיוון! הלימודים היו מתחילים בשעה 8 כך שאם היתי רוצה להגיע בזמן לבי"ס היתי צריכה לצאת כל בוקר ב6 וחצי, ואז חשבתי לעצמי שלא יעלה על הדעת שילדה בכיתה ט תצא מה
בשעה כזו, ולכן היתי יוצאת ב7:15(אותו דבר חשבה גם בת נוספת מהכיתה שגם לה היה לוקח בערך שעה וחצי נסיעה) וכך הפכנו שתינו ל"מאחרות הקבועות" (ותמיד הינו עולות על אותו אוטובוס), יום אחד למנהלת נמאס ואמרה לנו שאם מחר נגיע מאוחר נשלח הביתה, למחרת שוב איחרנו ולא היה לנו כוח לחזור הביתה ("למזלנו" זה היה שיעור של המנהלת), אז מה עשינו? תכננו שהיא תרוץ לכיתה ותספר למנהלת שהיום לשם שינוי הגענו בזמן אבל מרוב מהירות אני פיספסתי מדרגה באוטובוס ונפלתי, וכך היה היא רצה לבי"ס ואני ישבתי בתחנה, איך שהמנהלת שמעה על "נפילתי" היא השאירה ת'חומש פתוח ו"טסה" אלי עם הרכב שלה, לקחה אותי לביתה וחבשה לי את הרגל, וכך כל היום הסתובבתי עם רגל חבושה (למזלי זה היה יום חמישי, בשישי המנהלת לא מגיעה, ועד יום ראשון "הבראתי") מקרה ב: אני הבת הבכורה כך שלאימי לא היה כ"כ ניסיון קודם, ולכן היא הלבישה אותי ביום קר בבגד אחד דק, למזלי באותו היום האחות של הישוב הקטן שבו גרנו החליטה לעשות ביקור
(היא ידעה שנולדתי בחודש שמיני במשקל 900 גרם) ואז היא ראתה שאני קפואה, ואמרה לאמא שלי "לטוס לבי"ח" ואמא שלי (שלא הבינה את חומרת המצב) אמרה לה "אולי ביום ראשון?" (זה היה ביום חמישי) האחות אמרה "עכשו". אמא שלי ירדה למטה ובאותו רגע עברה שם מונית שלקחה אות עד "ביקור חולים" שם ישר איך שראו אותי עטפו אותי בשמיכה והריצו אותי לטיפול נמרץ שכל הדרך צעקו "פג קר, פג קר" בטיפול נמרץ מדדו לי את החום שעמד על 32 מעלות צלזיוס!!!!! (ואז אישפזו אותי לחודש שלם)