למה לא לרצוח
אין שום סיבה לא לרצוח. זה יותר מדי כללי. אתה לא יודע מה הולך לקרות בעוד חמש שניות - אתה לא זה שהולך להגיב בעוד חמש שניות אלא כל הגוף שלך. המלצה - Science & Santiy של
http://en.wikipedia.org/wiki/Alfred_Korzybski אין מוסר אישי או קיבוצי, יש רק מוסר קיבוצי, והוא קיים בבני אדם לחוד. מהו מוסר? essentially מוסר הוא ההפרדה בין "טוב" ורע"\"רוע". אתה לא מחפש סיבה, אתה מחפש הבנה. נא להבדיל בין לסיבה שמתייחסת להגיון - מילה שהמצאנו ליכולת של בני אדם ליצור סדר. סיבה והגיון הם אבסטרקציה, הם מתייחסות לחשיבה, הטבע של חשיבה הוא לפרק ולהרכיב, לנתק ולחבר מחדש. עכשיו, אתה יכול להשוות ולדמיין רק מה שאתה כבר *חווית* פיזית. through the whole nervous system ולא רק דרך האינטלקט, *לא* רק דרך המוח, זכרון. רוב האנשים מפרידים בין אלף ואחד דברים בגלל שהם רוצים את ה"טוב" ולא את ה"רע". אבל ה"טוב" הוא סמל, הטוב במציאות הטוב הוא בלתי נפרד מן הרע, לא בגלל שזאת האמת, אלא בגלל שזאת התוצאה במערכת העצבים האישית שלהם - כל עוד הם יפעלו כדי להשיג את הטוב , כלומר ישימו את הסמל כמציאות העיקרית , ולא המציאות כמציאות העיקרית - the facts that are reflections of the truth, הם תמיד יסבלו בסופו של דבר. עכשיו למה לא לרצוח? 1. Guilt, consience, shame - המוסר הקיבוצי שקיים בכך, אתה לא נפתרת בו, והוא קיים כל עוד אתה לא נפתר מההגיון\תפיסת עולם המסויימת שבכך. להפטר מההפרדה היא לחזור למצב הטבעי שלך "הארה" שאתה מפסיק להפריד בין דברים, אבל יכול לחזור ולהתשמש באינטלקט ובשכל שלך כדי לעשות מה שאתה רוצה, לרצוח לזיין. 2. אנשים רוצחים כדי להשיג משהו, בדרך כלל זה ה"טוב" - הסמל. אנשים פועלים מתוך רצון להשיג משהו, אנוכיות. לכן לפי דעתי אי אפשר להפריד בין התנהגות מוסרית (compassion) לבין אנוכיות, או איך שאתה מתפקד ברמה הביולוגית והפסיכולוגיה כלומר העבר והירושה החברתית שלך מאיפה אתה בא , מה עבר עליך בחיים וכדומה. גם אלה שמתחכשים אל הטוב, עושים את זה בגלל שהם שונאים את ה"טוב" שבדיעבד מוביל אל ה"רע" האישי שלהם, כלומר כמו כל דבר שאתה חוזר עליו מספיק פעמים הוא יהפוך להיות מכוער, אינטלקטואלים או פילוסופים הפכו את הכיעור הזה עוד פעם לכיוון השפה, הסמל וקראו לזה "חוסר משמעות". וכן אם תחזור על מילה מספיק פעמים היא תראה לך מוזרה חסרת משמעות בגלל שחזרה מנתקת אותה מן האסוציאציות. שום דבר בפני עצמו הוא לא רע או טוב, שום דבר. ולכן יש הבדל בין הרגשת החיות שמתלווה לכל דבר, היופי, שאחר כך אנחנו מתייגים כ"טוב" לבין התיוג, הסמל, הזכרון. 3. זה קשור גם לתפיסת עולם היררכית שאפשר להוכיח שהיא לא טבעית קודם כל לבני אדם, אחר כך לטבע . היררכיה איננה טבעית לבני אדם. אבל אני לא "אוכיח" את זה כאן. אם אתה מוריד את תפיסת העולם שהיררכיה היא דבר טבעי, אתה מגיע למסקנה שמוות של בני אדם או אפילו כל דבר חי הוא לא "יפה" או תורם להרגשת החיות. המוסר לא אמור להיות אולטימטיבי אלא יחסי למצב כפי שהוא כעת, כאן ועכשיו - שתוכל לתפקד ולתפוס את העולם ביתר אינטיליגנציה ונכתב כבר על כמה אספקטים כאלה e.s.p תלפתיה ועוד.