אני תמיד שמח להסביר
אבל אני לא מתחייב להיותי "מלומד", אני אדם פשוט. היהדות כלל לא הומוגנית ומעולם לא הייתה (אולי לא ממש "מעולם", תלוי מאיפה מתחילים לספור), וזה דווקא דבר טוב כי לאורך הזמן קהילות התעצבו באופן שונה ויצרו הלכות שונות בהתאם לצרכים הספציפים שלהם. עם הקמת המדינה קרה דבר "קטסטרופאלי" - הגיעו המון יהודים מהמון קהילות עם המון הלכות שונות, אשר כולן שאובות מאותו מקום, אבל יש בניהן הבדלים מתוקף הרקע הקהילתי של כל אחד מהם. לכאורה זה היה מאוד בעייתי כי יש המון פירושים ואפשרויות לבצע כמעט כל מצווה. בפועל, זה היה מאוד מבורך בעולם דמוקרטי וחופשי, אשר מתאפיין בפתיחות ובשפע מאוד גדול (באופן עקרוני, לאו דווקא בתחום הרוחני ולאו דווקא ביהדות עצמה). מדוע מבורך? -כי בזמננו בן אדם יכול לבחור לעצמו את אורח חייו (פעם מקצוע היה דבר שעבר בירושה, לדוגמא) ואת הזהות שלו (שלא לדבר על מגוון זהויות - אני יהודי, ישראלי, שמאלני וכו') - שני דברים שהתחילו להבשיל רק במאה ה-18; ולכן עצם ההתקבצות של כל הקהילות ואיתן כל האפשרויות ההלכתיות איפשרה מגוון הלכתי בו במקום ובזמן. בעיני זה פנטסטי (וצירוף מיקרים או עבודה מקסימה של יד מכוונת). הקטסטרופה אמיתית שפקדה את היהדות הייתה הקמת הרבנות הראשית. דבר אשר ביטל דה-פקטו את הפסאדו קטסטרופה הנ"ל. הרבנות הראשית הוצגה כגוף ההלכתי העליון של מדינת ישראל והיא למעשה כופפה את המגוון הזה לתפיסה שצריך להיות קונצנזיוס מוסכם אחד בגבולות מצומצמים ומתוחמים היטב. בכל מקום בו היו יותר מדעה הלכתית אחת הרבנות הראשית ביטלה (עם הזמן) את כל הדעות חוץ מאחת (במקרים שוליים נשארו שתי הלכות - "אשכז" ו"ספרד") אשר הייתה כביכול הטובה ביותר עבור העם היהודי (ובוודאי טובה יותר מכל ה"שטויות" האחרות שבוטלו כהרף עין). במובן הזה הרבנות הראשית החזירה אותנו לימי הביניים, לעידן שלאדם לא הייתה בחירה ועריצים הטילו עליו את יהבם. עכשיו אחנונ מגיעים לעוד קבוצה שאני חושב שעשתה טעות - ה"חילונים" so called. בעיני הבחירה לומר "אני חילוני" (אני של חול, אני סתם, אני ההיפך מקדוש או נעלה) היא שגויה באופן עקרוני, אבל פרקטי מה שקרה שהחילונים המשיכו להגדיר את עצמם כיהודים למרות שהם לא התעניינו ביהדות ולא למדו אותה כלל. כיצד יכול אדם להיות יהודי אם הוא לא מתעניין ביהדות כלל? -הוא יעשה מה שיאמרו לו (וכאן, אפשר לעשות רעש ברעשן או לצעוק "מצוות אנשים מלומדה"). וכן, ה"חילוני" יעשה מה שיאמרו לו. מי יאמר לו? -הסמכות ההלכתית העליונה - הרבנות הראשית. אבל החילוני לא באמת יתעניין בהלכות שהרבנות מאשר או מפרסמת, אז הוא יילך לכיוון וישמע בכל המגזר שמנו צומחת הרבנות הראשית - היהדות החרדית (ולעיתים האורטודוקסית). מכאן יצא שכשחילוני הולך לבית כנסת הוא בדרך כלל ילך לבית כנסת אורטודוקסי (ולא מהמתונים), את ההפרדה בין בשר לחלב הוא מכיר באופן החמיר ביותר ובכלל (החילוני מכיר את היהדות בגרסא הקיצונית שלה ולכן הוא גם כל כך מנוכר ממנה). מי שכמובן מרוצה מאוד מהמצב הוא ההגמוניה השולטת - היהדות החרדים, אשר מצליחה לשלוט היהדות במדינה בשני אופנים: 1. שליטה בתודעה של הזרם הגדול ביותר - ה"חילונים". אפילו שה"חילונים" ברחו מהדת, כסוף הם יעשו מה שיגידו להם (ברית מילה, עלייה לתורה, חתונה עם רב חרדי, קבורה לפי ההלכה וכו') גם אם הם לא מבינים בזה או לא מאמינים בזה. 2. הרבנות, בתור הגוף הממסדי הרשמי של המדינה, שולטת על כללי הגיור (ולמעשה על נתיב משמעותי בהתאזרחות). זה, בעיני, החטא של מנהיגים מסויימים במגזר החרדי (וגם באורטודוקסיה) ושל כמעט כלל הציבור החילוני. להיות בור זו בעיה שלך, אבל לנצל במודע את הבורות של אחרים (ולייצר את הבורות הזאת לאורך זמן) זה כבר הרבה יותר חמור בעיני. שבת שלום!
