שלום לך אדוני שלום...
אני מבינה את האכזבה והפליאה מזה שאתה כאילו לא מתאים לסכימה המוכרת של החיים... "התקופות היפות" לא היו כאלה יפות בשבילך, החברים לא הגיעו. ואני מרגישה שאתה כאילו שופט את עצמך לחומרה כדי להקדים תרופה למכה – כדי שלא תיפגע אחר כך כשאחרים ישפטו אותך או ידחו אותך...
זה מפחיד מאוד, אני יודעת.
אין לי יותר מדי דברים מפתיעים להגיד לך – הרי אתה רואה בעצמך שכולם פה מנסים לעזור, וכולם לוקחים ברצינות את השרשור שפתחת, וכולם מדברים מלבם אליך... אז אתה בודאי מתעודד מזה כבר, לא? אני חושבת שזאת כפפה מעולה שאתה יכול להרים. ונכון שזה מפחיד, ובגלל זה אני חושבת שאולי יעזור אם תיקח צעדים קטנים בכל פעם, עד שתרגיש מחוזק.
למה אני מתכוונת ב"צעדים קטנים"? למשל – שתרשה לעצמך "ליפול" על מישהו בתור תרגול. בדומה למה שחבר'ה כאן המליצו לך... אתה יכול לפרק את החשש ואת המתח מאינטראקציה עם אחרים ע"י תרגול. לא יכולה להבטיח שזה יעבוד, אבל למה לא להתחיל לנסות?
אז אתה יכול להתחבר לצ'ט של סה"ר, ממש כאן. הצ'ט אנונימי ויש שם מתנדבים כמוני שמקשיבים לך, מתעניינים במה שיש לך לספר... ורק לא שופטים. אנחנו מאמינים בך ויודעים שבדידות זה דבר חונק ומתסכל... וממש לא מגיע לך לעבור את זה לבד.
אז, אני לא רוצה לייעץ לך יותר מדי... אני לא יודעת יותר טוב ממך איך לחיות את החיים. אבל כן רוצה לשלוח לך חיבוק ואמפתיה... ומקווה שהענן השחור הזה יחלוף מעליך עם הזמן. אמנם זאת תקופה עכורה שנמשכת כבר הרבה זמן, אבל זה לא כל החיים. מקווה שתבוא לשיחה...
שלך,
מתנדבת סה"ר
נ.ב.
אני מקווה שאני לא ממש מגזימה עכשיו, ושלא איבדתי אותך כאן... אבל מרגישה צורך להכיר לך את הקליפ הזה. מראים שם את ההבדל בין איך שאנשים תופשים את עצמם לבין איך שאחרים תופשים אותם... הרגיש לי מתאים לצרף את זה.