יום העצמאות- אמור להיות שמח... בשבילי לא!

[Kagg6]

לפי דעתי

אנשים כמוהו שהם מעט סגורים וצריכים קודם להיפתח עם האנשים הנכונים.
כמו שכתבתי, אם הוא מעוניין, אשמח להיפגש איתו בת"א.

 

[גון שפרד]

אני כל כך מזדהה שזה עצוב....

נראה לי שיש יותר אנשים כמונו ממה שאנחנו חושבים, רק עם וריאציות שונות לגבי דרך החיים. אני יכול להיות חיובי וחברותי מאוד אבל חוץ מלתת לי הרגשה טובה ומזויפת, זה לא העניק לי יותר מדי.
לפעמים אני בעצמי טועה. לאן זה מתקשר? אין לי ממש מושג. אני פשוט רוצה להגיד לך שאתה מוזמן לדבר איתי. כי אני צריך את זה לא פחות ממך.
ולאנשים האחרים פה - היי, מה נשמע? בכינוי שלי חסר ' כי ג'ון היה תפוס.

 

[aשרון]

סלח לי על הבוטות....

אבל קח את עצמך בידיים !!!!!!!!

למי אתה מחכה?, למשיח שיפתור לך את הבעיות?, או לאיזה בנאדם שיבוא אלייך משום מקום ויגיד "רוצה להיות חבר שלי"? .

כדי להשיג משהו בחיים צריך לעבוד. נקודה.
מה אתה מתבכיין ומחכה לשנה הבאה כמו איזה סמרטוט רצפה שרק מחכה שירימו אותו ויתנו לו יחס.
קח את עצמך בידיים ותתחיל לעשות דברים שיקרבו אותך ליעד שלך.
אתה רוצה למצא חברים?, תמצא מסגרות שמעניינות אותך ושם אולי תתחיל ליצור קשרים .
תרשם לחוג מסויים, או למסלול לימודים, תנסה ליצור קשר ולצאת לדייטים, יש המון אפשרויות. התבכיינות על המצב לא מובילה לשום מקום.

קח את עצמך בידיים ותתחיל לעשות בשביל עצמך !!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[Kagg6]

 

[showmeyourhands]

ואין מה להתבייש כאן בפורום

ובטח שאין כזה דבר "גיל שכבר אי אפשר לעשות את זה" כמו שמשהו כתב..24, לא מבוגר בכלל, אפילו עדיין נראה לי שאנחנו ילדים.
הפורום נראה לי מקום מעולה לשיחה, להכיר אנשים ולשבת איתם על איזה בירה (למרות שאני הייתי די רדום לאחרונה וקורא סמוי/עצלן כאן אבל עכשיו אני מתחיל שוב)

 

[m i r u s h i]

כל כך מזדהה.

השנה הצלחתי, ממש בקושי, לגרד את החברה האחרונה שנשארה לי לצאת לבלות איתי בעצמאות. היא גם הביאה את אחותה (שגם היא סוג של חברה שלי) ובילינו יחד...

מהתיכון היינו ארבע חברות. אחת התחתנה לפני שנה ואוטוטו חובקת בת ראשונה, השנייה עם חבר ודיי מנפנפת אותנו מאז, השלישית זאת ההיא שיצאה איתי בחג.
עד היום אני לא יודעת איך קרה שלא נשארו לי חברים או איך זה שבתור בחורה שמצליחה להתחבר יחסית עם כל אחד, לא הצלחתי לתחזק קשרים עם אף אחד פרט לחבורה מהתיכון. (וכמו שרשמתי, גם זה מתפורר לאט לאט)

אני מכירה את התחושה הזאת של הבדידות והחשק הזה לצאת בסופ"שים ולשבת בפאב או משהו כשאתה מוקף בחברים טובים או אפילו סתם בחבר אחד טוב...

אבל מהודעה כמו שלך אני בטוחה שאתה יכול למצוא חברים אמיתיים. מכירה הרבה חברויות שהתחילו פה בפרדס לפני שנים וקיימות עוד היום.
גם ההודעות תגובה כאן אליך הן אופציה שיכולה להתפתח לחברוּת של שנים.. ז"א, מי יודע?
אני גם אשמח להתכתב איתך במסרים, פייסבוק או אפילו מייל אם תרצה..

אז אני יודעת שההודעה שלך היא הודעת "פריקה מהלב". (מכירה את זה, עושה את זה באופן מקטר וקבוע בבלוג שלי)
אני מקווה שאתה מרגיש טיפ-טיפה יותר טוב (למרות שזה לא מה שישפר את ההרגשה) ואולי יצאו לך ממנה רק דברים טובים.

תתעודד. יהיה בסדר!

 

[showmeyourhands]

גם אצלי

יש התפוררות כזאת מאלה מהתיכון..כנראה שככל שהזמן עובר (נראה לי גם שבמיוחד אצלי) אז אתה מאבד את הקשרים הקודמים שלך.
איך אפילו לא חשבתי על הפורום הזה כהתחלה נוספת לאיזו יציאה או בילוי (לא שאין חברים אבל עדיין..)

 

[השמש בהתגלמותה]

מזדהה לחלוטין.

זה באמת מוזר. לפעמים אתה מרגיש שזה "קרה רק לך", או לפחות ככה אני מרגישה.
הרי איזה וירדו צריך להיות כדי שלא יהיו לך חברים?
אז זהו, שהשרשור הזה, שהתגלגלתי אליו במקרה, די הפתיע אותי ופתח לי את העיניים במקביל. זה קורה.
זה קורה כנראה משילוב של נסיבות, כל אחד ונסיבותיו הוא, וזה שזה קרה, לאו דווקא מעיד משהו עליך כאדם.
במקרה שלי, לדוגמה, אני חושבת שזה שילוב של פרידה אחרי זוגיות ממושכת- שקצת מפיגה את הצורך בחברה, כי החברה "בילט אין" ויש את החברים שלו, ויש בית והכל, אז למה להתאמץ, בשילוב עם ניתוק הקשר עם החברים מהתיכון, ומעל הכל: הססנות, ביישנות וגאוותנות.
כי מצד אחד אני כן מתביישת ליזום בעצמי, למרות שבאופן כללי אני לא טיפוס ביישן(ואפילו פטפטן ונחמד), ומצד שני אני גם רוצה שאנשים ירצו להתקרב אליי. ואולי אני משדרת איזשהוא ריחוק, בלי כוונה. את זה אמרו לי הרבה.
אני מזדהה עם העובדה שזה מפתיע. זה פתאום להתעורר ולהבין שאתה רוצה חברים חדשים, אבל איך לעזאזל עושים את זה?

במקרה שלי, וסליחה אם אני "רוכבת" לך על השרשור, זאת פתאום ההבנה שמה זה בא לי חברה טובה, כזאת שאפשר לצאת איתה לברים ולקניות ולקפה ולשתף ולרכל, וזה אחרי ששכנעתי את עצמי שאני לא רוצה שום קשר עם בנות אחרי שנפגעתי מכאלה.
אולי גם אתה קצת חסום. לייעץ הרבה אני לא יכולה, כי אני במצב דומה, כאמור.

אגב, נראה לי שנחמד פה בפורום, אני אשאר
וגם אשמח להכיר חברות/ חברים חדשים

 

[גון שפרד]

זו הרגשה מוכרת...

שזה קורה רק לך. דרך מחשבה מאוד לא נכונה, אבל היא עדיין תקועה בראש. ואיך באמת מכירים חברים חדשים?!?!?! לא משנה כמה אתה ידידותי, לאנשים אחרים יש את הקבוצה שלהם ואני לא רוצה להיות נודניק אז אני מרפה.
הדבר היחיד שאני מתבסס עליו הוא תחומי עניין (שמאוד קרובים אלי) משותפים.

 

[השמש בהתגלמותה]

איזה

תחומי עניין מיוחדים אלה, אם אפשר לשאול?

 

[גון שפרד]

אני ממש אוהב..

סרטים וסדרות טלוויזיה (לא בקטע של לההעביר את הזמן, אלא ממש רציתי להתעמק בזה. עבדתי טיפה בתחום) וזו שפה משותפת לכמה אנשים שאוהבים את אותו הדבר. עולה לי דמות משעשעת מקומדיה כלשהי...
ואני משחק טניס באופן פעיל (כל עוד לא יורד גשם). ואני מבשל. לא יודע למה אבל גיליתי שלקינוחים יש לי יד רגישה.

 

[גון שפרד]

ומוזיקה

כל כך מבורכת בזמן נסיעה ארוכה באוטובוס...

 

[משי סגול]

להיות לבד

זה לא נעים.
אולי זה גם אחד הפחדים הכי גדולים.
לחיות במציאות כזו... אני לא בטוחה איך זה אפשרי.

כבר הציעו לך כאן לא מעטים ליצור איתם קשר ולהפגש. ואם לא מיד - תנסה להתערות עם אנשים כאן או בפורומים אחרים ולנסות להעביר את הקשרים ל עם זאת, אני גם מאלה שמתחזקים קשרים (גם כשהם מעבר לים). המון שנים חייתי בתחושת בדידות כשהייתי מוקפת בהמון אנשים שהיה להם פוטנציאל גדול להיות חברים.
אולי אתה מפספס את האנשים האלה? ברוב המקרים, הם לא פשוט יבואו ויגידו לך "היי בוא נהיה חברים", אבל אתה כן תרגיש שהם מתעניינים ומנסים לעזור, שהם באמת מקשיבים שאתה מספר מה קורה לך, שהם מחזיקים הודעות / טלפון פעם בכמה זמן...הללו ליומיום שלך ואחר כך להפגש, אם קשה לך מיד.

ועוד נקודה מאוד חשובה: אני שמתי לב שאנשים שהתרגלו להיות בגפם יש להם גם בעיות אמון הרבה פעמים. כמה שתראה להם שאכפת לך, שאתה כאן, שאתה אוהב ומכבד ומוקיר, הם עדיין יתעקשו לחשוב שהם לבדם בעולם ואין להם על מי לסמוך. זו חוויה מאוד מתסכלת עבור הצד השני. זה נעשה בתום לב, אבל עם זאת די אכזרי. אני מקווה שתמנע ממציאות כזו ותדע לחבק בשתי ידיים את האנשים שכן יבואו לקראתך.

 

[משי סגול]

קצת התבלגן לי

ה לא נעים.
אולי זה גם אחד הפחדים הכי גדולים.
לחיות במציאות כזו... אני לא בטוחה איך זה אפשרי.

כבר הציעו לך כאן לא מעטים ליצור איתם קשר ולהפגש. ואם לא מיד - תנסה להתערות עם אנשים כאן או בפורומים אחרים ולנסות להעביר את הקשרים ליום יום, ורק אחר כך להפגש.

גם אני טיפוס שקשה לו עם לבד אך עם זאת, אני גם מאלה שמתחזקים קשרים (גם כשהם מעבר לים). המון שנים חייתי בתחושת בדידות כשהייתי מוקפת בהמון אנשים שהיה להם פוטנציאל גדול להיות חברים.
אולי אתה מפספס את האנשים האלה? ברוב המקרים, הם לא פשוט יבואו ויגידו לך "היי בוא נהיה חברים", אבל אתה כן תרגיש שהם מתעניינים ומנסים לעזור, שהם באמת מקשיבים שאתה מספר מה קורה לך, שהם מחזיקים הודעות / טלפון פעם בכמה זמן...הללו ליומיום שלך ואחר כך להפגש, אם קשה לך מיד.

ועוד נקודה מאוד חשובה: אני שמתי לב שאנשים שהתרגלו להיות בגפם יש להם גם בעיות אמון הרבה פעמים. כמה שתראה להם שאכפת לך, שאתה כאן, שאתה אוהב ומכבד ומוקיר, הם עדיין יתעקשו לחשוב שהם לבדם בעולם ואין להם על מי לסמוך. זו חוויה מאוד מתסכלת עבור הצד השני. זה נעשה בתום לב, אבל עם זאת די אכזרי. אני מקווה שתמנע ממציאות כזו ותדע לחבק בשתי ידיים את האנשים שכן יבואו לקראתך.
 

 

[Purple Mushroom]

חברים

חברים אפשר למצוא בכל מסגרת.
האם אתה טיפוס ביישן?
איך זה יכול להיות שלא מצאת אפילו חבר אחד בתיכון, או בצבא?

חברים אפשר למצוא בכל מסגרת שהיא, גם בעבודה, גם בדירות, וכיוצא בזה.
מקווה שהגורל והמזל יאיר לך פנים בעתיד. תמשיך לנסות, למצוא משמעות לחיים. וחברים, וכו',
בהצלחה !

=]

 

[אדוני שלום]

ואוו לאיזה רמות האשכול הזה הגיע

קודם כל אני רוצה להגיד תודה
פשוט תודה לכולכם, כל מי שהגיד, שהחליט לפרוק גם את מה שהוא מרגיש או סתם שלח לי הודעה פרטית שהוא נקלע לאשכול שלי במקרה (אני קורא וקראתי הכל)

לא יודע אם זה שמח או עצוב אבל זה קורה להמון אנשים
ואני שמח שחלקם הצליחו לפרוק זאת באשכול שלי


ואני מקווה שכולנו נכיר ונזכה להכיר חברים חדשים וטובים, כאלה שיהיה אפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות


עמיתים לעבודה שאלו אותי "איך היה יום העצמאות?"
(בעבודה אני נתפס כאחד שמפוצץ חברים ושכל יום עם בחורה אחרת, משום מה ככה הם חושבים עליי)

אז עניתי בתשובה מגמגמת "פשוט נירדמתי והתעוררתי בבוקר, לא אספקתי לעשות כלום"

וככה הצלחתי לצאת מיזה.


כל זאת ועוד עד העצמאות הבא...
אולי שנת 66 של המדינה תיהיה טובה יותר (מקווה שלא טעיתי בשנה)

 

[מרי גונס]

מזדהה מאוד

גם אני סיימתי תיכון וצבא (וגם יסודי) ללא חברים...
מה שקרה זה שבשלב כלשהו הכרתי את בן זוגי והוא היה החבר היחיד שלי במשך תקופה.
לאחר מכן הכרתי בלימודים גבוהים קבוצה של אנשים נחמדים שבמהלך התואר הלכנו והתחברנו, נפגשנו מידי פעם מחוץ לשעות הלימודים (הרבה פעמים אני דחפתי ויזמתי עוד ועוד פגישות כדי לחזק את הקשר). באמצע-סוף התואר כבר הרגשתי שאני יכולה לקרוא להם חברים, ועכשיו אני רק מחזיקה אצבעות שנשמור על קשר לטווח ארוך