אני מבינה מאוד
כמרבית הנשים שנזקקות לתרומת זרע, בחרה עם חברתה בבנק זרע קרוב, זמין וזול יחסית. אחרי שנולדה הילדה, התפתחה גם המודעות לעניין האחאים. באמצעות האתר/פייסבוק מצאה 10 אחאים לבתה. המחשבה שמדובר בשוק פרוץ, שאין גבולות, ושבסביבה גיאוגרפית אחת ובשכבות גיל סמוכות נולדים ילדים בעלי מטען גנטי משותף מרתיעה אותה. יש נשים שזה לא מפריע להן כהוא זה - היא לעומת זאת, מוטרדת.
היא מוטרדת מהאפקט הפסיכולוגי של הידיעה, מהאפקט הביולוגי של נישואי קרובים, או שסתם חושבת שלשורשים ביולוגיים יש משמעות. נשים רבות חושבות כך, חלקן מחפשות חיפוש יזום, אחרות נחרדות מהמחשבה שבמקרה ייוודע להן על אחאים לילדיהן. הרי בסופו של דבר זה אותו המקור: התחושה שלתורם יש חשיבות פסיכולוגית. זה המקום להסכמה שבפורום לא מפרסמים פרטים על התורם, כדי שלא ייווצר מצב שאישה תדע על אחים ביולוגיים קונקרטיים לילדיה.
אותה אישה רואה את המצב במדינה: שנים על שנים דיברו על הסדרה, והעניין תקוע. לכן היא מתגייסת לקדם את הנושא. כי זה בנפשה, כי היא מאמינה שזה משמעותי לילדתה.
אין דבר כזה ייצוג מלא של קבוצות, ואין "האימהות היחידניות". אבל כשם שקבוצת הפורום הגדירה מיהי יחידנית אמתית, כך זכותה של קבוצת אימהות להגדיר מה האינטרסים של הקבוצה שהתאגדה. באותה המידה יכולה להתאחד קבוצה אחרת של נשים יחידניות שחרדות מהגדלת חלקו הפסיכולוגי של התורם, ולהתנגד לכל מהלך של פגיעה במה שנהוג היום, וגם זה בשם האינטרסים של היחידניות.
אני לא רואה שום אינטרס נסתר, ובוודאי לא חשה כעס.