תכנונים לשנה החדשה:
מסוף ינואר 08 עד בערך מאי, אני הולכת לעבור את הקורס הצבאי שלי - קורס של מאבחנות פסיכוטכניות. אז דבר ראשון, כי זה הכי קרוב ורלוונטי לי לרגע זה, אני רוצה להתבלט שם, ליהנות מהקורס, להכיר מלא חברים חדשים ופשוט להיכנס לסדיר שלי עם הרגשת סיפוק. אני כל כך מקווה שלא יהיה לי קשה רחוק מהבית, בלי הפרטיות ובלי הלבד שאני כל כך צריכה לפעמים. אה, ועוד לפני הקורס, שהטירונות לא תהיה לי הזויה מידי ושאני אצליח להגיד למפקדים שלי "כן המפקד/ת" בלי להתפקע להם מול הפרצוף. אני הכי לא בנאדם של משמעת ולא סובלת שאומרים לי מה לעשות. דבר שנראה לי כל אחד שאין לו מאחל לעצמו מידי שנה - אהבה. הייתה לי רק אהבה אחת בחיים, איתי, וזה היה קצר מידי - חצי שנה, והיה לפני זמן רב מידי - שנתיים. אני בת 18 וקצת והרבה יותר בשלה למשהו אמיתי שוב. אני רוצה להרגיש כמו עם איתי - שמישהו אוהב אותי הכי בעולם, יעשה בשבילי הכל, תמיד ידאג לי ויחשוב עלי. שאהיה בתחילת סדרי העדיפויות שלו, ולא תקועה שם איפשהו כמו עם מר ניב שבא אחריו. פשוט כל כך השתניתי מאז, ואני לא מוכנה להתפשר על אף אחד, אז קשה לי למצוא מישהו עכשיו. אני מפחדת לטעות שוב. כרגיל, אני רוצה גם להרזות. אני שוקלת יותר מידי בשבילי ואני רוצה להוריד את כל החלק הדפוק הזה מתחת למותניים. חמישה עד עשרה קילו. אבל עזבו את זה, נתחיל מזה שאני פשוט מפחדת רצח להשמין בצבא, אז אם לא להרזות, לא להשמין גרם בצבא. בשנת 2008 אני רוצה להשלים ולשפר כמה בגרויות. אנגלית, שיחסית להיותי דוברת, ממוצע 90 בחמש יחידות לא מספיק לי, ולעומת האנגלית, 60 ביחידה השניה של מתמטיקה זה לא משהו בכלל. אז כן, לשפר את שלוש היחידות המסכנות שיש לי במתמטיקה ל100, ולהעלות את הממוצע באנגלית. לשפר את הבעה משמונים לתשעים גם יהיה נחמד. אני רוצה לחזק את הקשר עם אבא שלי. לבוא לישון אצלו מידי פעם כשאחזור מהקורס, להכין לו צהריים בימי שישי ולאכול איתו, כי מאז שהוא עזב את הבית שלו הוא יותר מידי קונה אוכל ולא אוכל מאכלים ביתיים. הלוואי שבשנת 2008 אבא שלי ישים תמונה שלי גם [בנוסף לתמונה של הילדים האחרים שלו] על שולחן העבודה שלו בבית שלו, ושאולי גם הוא יעבור לגור קצת יותר קרוב אלי, ולא יחשוב רק על איך להיות קרוב לבן זקוניו. הלוואי ואחותי תתחיל להזמין אותי לבית שלה קצת יותר פעמים מה-פעם בחצי שנה שזה קורה, כדי שאוכל להיות חלק קצת יותר נכבד מהחיים שלה ולהיות עם הילדים שלה יותר. כנ"ל לגבי אחי הגדול. הלוואי ואחי הקטן בן ה-15 יבין שאני לא גוזלת ממנו את אביו, ושלעולם לא אהיה בכלל במעמד לעשות זאת. אני סה"כ רוצה משפחה. הלוואי שיבין את זה וייזכר ברגעים הכיפיים של תחילת השנה הזו, כשהיינו הולכים מכות בצחוק, הולכים פה ושם לקולנוע, מדברים המון. חבל לי כי אנחנו מסתדרים מעולה. שרק נחזור להיות כמו בהתחלה. בשנת 2008 אני רוצה להפסיק לכעוס על אימא שלי על ששיקרה לי כל החיים לגבי אבא שלי, על שהוציאה עלי את תסכולי הבדידות שלה והעצב העצומים שהיו בה במשך כל החיים, להפסיק לכעוס עליה על כך שכל פעם שאני מנסה להיזכר בה, אני זוכרת רק דברים רעים. וללכת לקבר שלה גם לא באזכרות שלה. אני רוצה להמשיך בקשר טוב עם כל החברים שלי, לא לאבד אף אחד, ולנצור כל רגע של אושר. מי קראה?