דבר אחד אני חייב לזקוף לרובי
הוא, בניגוד לשאר כוכבי הפופ הצעירים שלהיום, ובמיוחד בריטני ספירס והשלכותיה, מממש את חלומותיו ויוצר מוסיקה בסגנון שמושפע מהאמנים שהוא מעריץ, כמו פרנק סינטרה. הוא לא עוד תוצר של מפעל המוסיקה בשיטת הפס הנע אלא אינדיווידואל שלא מפחד להמר ולו רק לממש את חלומותיו ולבצע מוסיקה שהוא גאה בה, ולא סתם להיטי נעורים חסרי כל משמעות. רובי לא כבול להחלטותיהם של המפיקים אלא הוא הבוס של עצמו וזה כנראה פקטור חשוב בירידה האיכותית של מוסיקת הפופ. לא משנה כמה הוא לא מגרד את קרסוליהם של פרנק סינטרה ואמני הפיפטיז האחרים באלבום הקאברים שהוא הוציא, אני אישית ממש התמוגגתי לשמוע את הסינגל הראשון מהאלבום - "משהו טיפשי", לא בגלל שהוא כזה איכותי, אלא בגלל שזה לא היה עוד קאבר בקצב דאנס או פופ קופצני, אלא חזרה לשורשים, לסגנון שנות החמישים. אחרי צאת האלבום הזה אני מעריך את רובי וויליאמס הרבה יותר.
חולת נפש