אתה מבין "זוגיות" במובן המקובל
של עסקה בין שני אנשים, שמיועדת להשיג מטרות שלהם, חלק משותפות וחלק פרטיות, אבל שיותר קל להשיג בתוך תא זוגי.
כך שאם יש לך מטרה להקים משפחה עם ילדים, אתה צריך אשה ואת הרחם שלה, ובהחלט צריך שהיא תהיה בענין גם.
או שיש מטרה להפיג בדידות, ויש מטרה לרצות ואפילו להרשים את הסביבה, ובכלל להיות כמו כולם, אז אנשים נכנסים לעסקת זוגיות.
ומכיון שזו עסקה צריך באמת לתאם ציפיות, כמו שאני מתאם ציפיות עם בעל הבית שלי. אני מצפה שהוא יספק לי דירה תקינה למגורים, והוא מצפה שאשלם לו שכ"ד.
למרות שבזוגיות יש גם מרכיב של איזה רגש, או אשליה של רגש, בכל זאת זו עסקה מאותו סוג.
זו הגישה המקובלת ואני מבין אותה.
אני מבין זוגיות אחרת. לא דרך מטרות חיים שיש לי או אין לי, ולא דרך השאלה איך החיבור יכול לשמש אותי להשיג השגים או לספק צרכים שיש לי אולי. אני מבין זוגיות כצורת התייחסות ל*אדם*, במקרה שלי אשה, שהיא האדם הכי חשוב והכי מיוחד עבורי. לא בגלל שהיא יכולה למלא ציפיות שלי. אלא בגלל משהו שהיא, ואני רוצה להיות קרוב אליו ולהיות שותף לו.
לכן אם נגיד שאני רוצה לעבור לסין (אני לא, רק נותן דוגמה). השאלה האם אצא עם אשה שלא רוצה בשום אופן לצאת מישראל? התשובה שלי היא שאני לא קובע שום קביעה מקדמית. לא שואל אם רוצה או לא. מכיר אותה כי היא מוצאת חן בעיני, כי יש בה איזה ערך בעיני, בעבור עצמה. אחר כך נראה בענין סין, אולי היא תרצה ואולי לא. מאחר והערך שלה בעיני לא קשור לסין בכלל, גם הענין שלה בסין לא יהיה מהותי. היא והזוגיות שלנו הם המהות.