ילדים זה לא שמחה

[KallaGLP]

אבל זה ניסיון חיים *שלך* ומסקנות *שלך*.

אני מכירה הרבה שבנויים וראויים להורות, כמובן שיש גם כאלה שלא. אך לי לא נראה שהם הרוב מבין ההורים.

 

[מעאלי]

ניסיון ומסקנות שמשקפות עובדה משקפות מציאות.

מדובר ברוב בעייתי שראיתי בכל כיתה שלימדתי משמעוו שגידול ילדים זה דבר בעייתי ולא כיפי בכלל.

 

[KallaGLP]

אני יכולה להגיד אותו הדבר על ניסיון ומסקנות,

בהתבסס על ניסיון של גידול ארבעה ילדים משלי כבר שנים רבות (הבכור שלי כבר בן 22, הקטנה בת 13).
אבל שוב - אני לא מתווכחת איתך ברמה האישית, לך לא מתאים ילדים ובחיים לא הייתי מנסה לשכנע אותך שבגלל שלי זה מתאים, זה אמור להתאים גם לך. לא הייתי בכלל נכנסת איתך לדיון הזה, אילו לא הית מנסה לשכנע אחרים שאם אתה מרגיש ככה - כולם אמורים להרגיש ככה.

 

[דנידין1813]

אם להיות פרקליטו של השטן לרגע, צריך לזכור...

שגידול הילדים הוא החלק הקטן של ההורות (מבחינת זמן, לא השקעה). את רוב חייו, ההורה יבלה כאשר ילדיו כבר בוגרים.

לדעתי, הקושי בגידול ילדים עולה בהרבה על התועלת - כשהם ילדים. כשהם בוגרים (במידה וחינכת אותם כראוי) התועלת עולה בהרבה על הקושי/חסרונות.

העניין הוא, שלי אישית קשה להצדיק הקרבה של 20 שנים מחיי, ועוד ה-20 שנים הטובות. אלו שנים שאתה בונה את עצמך ואת הקריירה שלך, אתה רוצה גם לבלות ולחגוג את החיים עד תום (כל עוד אתה יחסית צעיר ובריא), וילדים בשלב הזה הם פשוט רעש רקע מציק ומתיש שהופך את הכל להרבה יותר מסובך וקשה.

נכון שיש דוגמאות להורים שהצליחו להשיג הרבה מטרות למרות הילדים. עם זאת, יש גם הרבה דוגמאות לילדים ש-"קברו" את ההורים (בים של חובות או קשיים מסוגים שונים) והרסו את הפוטנציאל של ההורים לממש את עצמם בתחומים החשובים להם.

זה ממש ממש לא מסתכם רק בסיכוי לעוני, אבל תחשבו על זה ש- 99% מהאזרחים העניים בישראל (שהם בריאים ובגיל העבודה) הם הורים לילדים.

 

[חייבתלהגיב]

מאיפה הבאת את הנתון ש-99%

מהעניים הם הורים?

 

[Tangirl]

לא רק שהנתון הזה כנראה לא מבוסס

אלא שגם אם אחוז גבוה של העניים הם הורים, להסיק מכך שהילדים הם הסיבה זו לוגיקה לקויה ביותר ולו בגלל שאכן בארץ רוב האנשים בוחרים ללדת ילדים.

זה קצת כמו לקחת מדינה שבה לא יולדים ילדים מחוץ לנשואים (נגיד מטעמי דת) ואז לגלות ש-99 אחוז מילדים שנולדים עם מומים נולדו להורים נשואים ולהחליט שלהוולד במשפחה שבה ההורים נשואים הוא גורם סיכון למומים מולדים..

 

[דנידין1813]

לא, זה לא העניין

אלו היו נתוני עוני של הלמ"ס עבור אזרחים בוגרים בריאים (כלומר ללא נכות מוצהרת), אם אינני טועה עד גיל 45. משהו כמו 80% מהאוכלוסייה הזו היו הורים, כאשר עוגת העניים הורכבה מ 99% הורים. אנסה למצוא את המסמך כדי לדייק יותר.

 

[KallaGLP]

אני לא מתחברת לגישה של עלות/תועלת.

לא הכל מדיד או רלוונטי. מדובר פה בבני אדם אהובים. יש לי גם כלב וחתולים שאני אוהבת (לא שאני משווה אותם לילדים, אך בהקשר הזה הדוגמה מתאימה). אילו הייתי מצפה לתועלת פיזית או מעשית כלשהי, בטח לא הייתי לוקחת אותם ומשקיעה בהם זמן וכסף. אני לא מצפה שיביאו לי תועלת (לא הילדים ולא החיות), לא עכשיו ולא בעתיד, ובכלל לא חשבתי בכיוון כשרציתי לעשות ילדים. אם כבר, התועלת היחידה שאני רואה היא התרומה לרווחתי ולשביעות רצוני הרגשית בעצם קיומם. וזה החל מיום לידתם.
באשר לשיעור העניים בישראל - אין לי מושג מאיפה הנתונים, אבל בכל מקרה צריך לקחת בחשבון גם את שיעור האלהורים בתוך האוכלוסייה.

 

[דנידין1813]

ברור שאת לא...

את מעידה שהבאת ילדים מתוך כמיהה פנימית בלתי נשלטת/מוסברת. אם היתה לי כמיהה כזו גם אני מן הסתם הייתי מביא בלי להכניס שיקולי נוחות/תועלת.
&nbsp
אבל מכיוון שאין לי כמיהה כזו, השיקולים הללו באופן טבעי נכנסים...
&nbsp
לגבי חתולים וכלבים, אני אוהב אותם וגם היו לי בעבר. הם חמודים וזה כיף, אבל צריך לזכור שלא מתקרבים למאית מרמת האי נוחות שבגידול ילדים...

 

[KallaGLP]

לא בהכרח - אנחנו מטיילים המון ואת הילדים

אין בעיה לקחת איתנו, ואילו את הכלב לפעמים יש ואת החתולים תמיד יש, מה שאומר שכל פעם צריך לחשוב על סידור עבורם וגם לשלם על זה כסף. אך לא הייתי מוותרת עליהם בחיים, מבחינתי זה פשוט שווה.
עכשיו, כשהילדים גדלו, הם כבר לא תמיד באים איתנו, לפעמים הם (או חלקם) מעדיפים להישאר בבית ולשמור על בעלי החיים, מה שמהווה עזרה גדולה. חוץ מזה, לאחרונה קנינו בית במדינת וושינגטון בעוד אנחנו חיים בקליפרוניה. בשביל לסגור ולארגן את כל ענייני הבית היינו חייבים לנסוע כמה פעמים לוושינגטון לסופי שבוע. את הילדים הבאנו איתרנו רק פעם אחת לראות את הבית. בכל הפעמים האחרות הם נשארו בבית ושמרו עליו ועל החיות וזו עזרה עצומה. כך שמבחינות רבות הילדים אפילו מקלים על חיינו עכשיו, אם כי כמובן זו לא הסיבה שהפכנו להורים.

 

[דנידין1813]

הילדים אולי עוזרים לך קצת עכשיו

אבל באמת שלא לעניין להסתכל עליהם במובן של תועלת, מכיוון שהם כמעט תמיד יפסידו בהסתכלות כזו (לפחות בעודם ילדים). זה נחמד שהם שומרים על החתול, אבל בלי ילדים היית יכולה לשים את החתול בבית מלון 5 כוכבים בכל נסיעה שלך, ועדיין לא היה מתחיל לדגדג את כמות ההוצאות על ילדים...

 

[KallaGLP]

הילדים עוזרים בעוד הרבה דברים, אבל זה לא העניין,

כי כפי שאמרתי לא בשביל זה אני הפכתי לאמא שלהם ואני לא בונה על העזרה שלהם בחיים שלי וגם לא סופרת את הכסף שאני מוציאה עליהם. אם יש כרגע עזרה מהם, זה נחמד, אך זה לא שיקול לכלום. החשיבות שיש מבחינתי לעזרה ולתרומה היא עניין של חינוך, להפוך אותם לאנשים ואזרחים ראויים, ולא כי אני בונה על עזרתם ולא יכולה להסתדר בלעדיה וחושבת שהם חייבים לי כי הבאתי אותם לעולם או אימצתי אותם.

 

[דנידין1813]

מבין אותך, אך בשבילי זה כן העניין

מכיוון שאין לי כמיהה, העובדה ש-20 השנה הראשונות לגידול הילדים ההשקעה בהם היא עצומה (בזמן, כסף, אנרגיות, בריאות פיזית ונפשית), בעוד העזרה שלהם זניחה, היא שיקול מאוד רציני עבורי...
&nbsp
זה כמו לטפס על האוורסט, מי שיש לו כמיהה לכך, ישמח לעמוד בכל הקשיים (כולל לאבד איזו אצבע או יד שתקפא לו ותעבור נמק), בעוד מי שאין לו את הכמיהה יסתכל על זה שמטפס כאל משוגע עם קבלות. הכל מתחיל ונגמר בכמיהה.

 

[KallaGLP]

אני לא רואה איפה הוויכוח. למי שאין כמיהה או רצון או מוכנות,

ברור שלא צריך לעשות ילדים. מתי ואיפה התווכחתי עם זה? זה נראה לי מובן מאליו.
מה שהפריע לי בשרשור של הגולש הספציפי הזה, זה לא שהוא לא רצה ילדים, אלא ניסיונו לשכנע את כולם שאם הוא מרגישכך, כולם אמורים להרגיש כך.

 

[דנידין1813]

הויכוח ביננו היה

על זה שהרגשתי שאת מנסה איכשהו להציג את הילדים כעוזרים. כן, ייתכן שהם עוזרים, אך אם מסתכלים על התמונה הגדולה, ב 20 השנים הראשונות לחייהם הם לוקחים בערך פי 1000 בהשוואה למה שעוזרים.

 

[KallaGLP]

זה היה סתם קוריוז מהחיים כי דיברנו על חיות מחמד.

כמו שאמרתי לפני ואחרי, זה לא קשור לעניין המרכזי.

 

[oneofus]

תרשה לי לא להסכים איתך?

תראה מה הפריע לך, ילדים שבוחרים גלידה? בשביל זה בדיוק אתה שם מוכר גלידה, אחרת היו קונים שלגון.
לעניין.
אני אב ל 3 מדהימים מיוחדים ו- הקרם של הקרם !
חינוך - מקבלים בבית! מה ששמת זה מה שקיבלת!
הגדול שלי בן 27 מתחיל את החיים שלו כאדם עצמאי אחרי צבא.
הקטן בצבא קורע את התחת מגיע פעם ב 3שבועות ומאושר
והקטנה בי"ב (היום משפרת ציון במתמטיקה 806 כי 85 לא מספיק לה...)
אין לך מושג איזה אושר!
כשהקטן רואה את ה ווטסאפ ששלחנו לוא ו מדבר איתנו פעם בשבוע בשעה קטנה כל הפורום המשפחתי רוגש. כשהגדול מגיע לכמה שעות פעם בשבועיים שלושה או הקטן אשתי מבשלת להם באושר מה שהם אוהבים וזה מתחיל יומים קודם!
הקטנה אוטוטו בצבא. הולכת כמו אחיה על המקסימום.
ואני עובר ליד החדרים הריקים הסגורים שלהם שמחכים שיגיעו, ומרגיש ריקנות .
18.5 מטרים , שהילדים בחוץ, אין מי לבדוק שהכל תקין, להבין מה קורה בביס, או מה מרגישים, לחבק אפילו כשהכלב משתולל מקנאה, לעזור לייעץ להיות שם בשביל מי שאתה אוהב.
אני מכיר אנשים שילדים בשבילם הם נטל, שגידול ילדים זה בשביל האישה , וליבי עליהם.
כי לדעתי - כשם שלא ניתן להסביר לעיוור מלידה מהו צבע לבן כך קשה להסביר למי שנסיונו עם ילדים הוא בהוראה ולא בגידול מגיל 0. שהנטל גדול עליו.
על הילדים אני חושב כשאני נוסע, כשיש לי זמן פנוי, ואני עובד כשאחרים רואים טלויזיה! בעיני - תודה לאל על מה שנתן לי! חבל שאחרים לא רואים את זה.
כמו שאמרתי , תרשה לי לא להסכים!

 

[מעאלי]

זה מפריע לי במקרים רבים אבל אני לא אעזוב

את העבודה הזו גלל לקוחות שבאים עם ילדים. זה עדיין עדיף מהוראה. זה עדיף מלעמוד מול 30 תלמידים בכיתה. ותדע לך שהייתי מורה מאד מוצלח ואהוב ע"י ילדים וגם הורים.
כתבת דברים מאד "מרגשים" אבל צר לי לאכזב אותך. זה לא מדבר אליי. ילדים יהוו נטל כבד בחיים שלי.

 

[oneofus]

ומה אומרת אישתך?

גם היא מרגישה כמוך?

 

[מעאלי]

כן, מאד מסכימה איתי. אגב היא הייתה

מדריכת נוער וגם ירד לה מזה מאותן סיבות. בכלל היא אומרת לי שככל שהילדים מתבגרים יותר הופכים לחצופים ובעייתיים יותר.