ילדתי בן

[swann]

וואו איזה יופי של לידה ../images/Emo45.gif

<אולי יקרה לי בפעם הבאה. הלואי.>. את גדולה

והמון מזל טוב שוב

 

[mise]

רציתי להוסיף

שההורים שלי ממש גאים בי על שילדתי בלי מיילדת.

 

[צימעס]

איזה כיף של פירגון! ../images/Emo13.gif

 

[mise]

כן, זה כ"כ מוסיף להתרגשות!

 

[May first]

את פשוט נהדרת ../images/Emo24.gif

יש בך משהו כל כך מקבל וזורם, שזה בדיוק מה שאפשר לך את הלידה הנפלאה הזו. כל הכבוד ליולדת המדופלמת

ולכרמית המלווה המופלאה

. שתהיה התאוששות קלה, קחי לעצמך מנוחה, תיניקי הרבה ותגלשי הרבה

, שאת כל השאר - יעשו אחרים

 

[ס ו ל ה]

מופלאה מופלאה מופלאה! איזה שחרור

וזרימה רק ללמוד ולהפנים מתפללת שיהיה לי זורם כמו לך. נוחי על זרי הדפנה תתפנקי וקבלי את כל האהבה שבעולם!

 

[אשכר ש]

|מלכה| איזו לידה!

כל הכבוד לך! שמחה כ"כ שיצא כמו שרצית. וכמובן שגם לחברתנו כרמית מגיע צל"ש- |מלכה|

- איזו אלופה את! כשתנסחי סופית את הסיפור, אשמח להוסיף אותו למאמרים.

 

[גם למבי]

איזה סיפור!!!!!! וואי וואי וואי!!!

כל הכבוד על הקוליות וגם אני מרגישה שקיבלת משהו שרצית וחשוב מכך - היית מוכנה לו. אבל הכי חשוב - בן או בת? כמה שוקל? תני כמה מילים עליו / עליה. איך אראלי הגיבה? איך המיילדת הגיבה כשהגיעה? תעני כשיש לך זמן וכוח. נשיקות והתאוששות מהירה!!! נכון שההתכווצויות נוראיות בפעם השניה? אמי זוכרת את ההלם אחרי הלידה שאני חושבת - נגמר אז למה כ"כ כואב לי?

 

[mise]

הנה יש לי הזדמנות לענות ../images/Emo13.gif

לא נראה לי שהייתי קולית בלידה. זו כרמית הקולית. קשה לי לראות את עצמי (או כל אשה אחרת) קולית עם כאבים כאלה..

בן, נראה לי 2900, שקלנו אותו עם הכובע ויצא 3,000 והיא אמרה שהכובע צריך להיות בערך 100 גרם. אין לו עדיין שם, אנחנו עוד חושבים וביום ראשון תהיה הברית, צריך להיות שם עד אז. אראלי ראתה אותו לראשונה בחמש בבוקר, חמש ורבע שעות אחרי הלידה. היא שיחקה לה במיטה כמו בכל בוקר, שרה וצחקה ואני ישבתי והנקתי אותו. ניסיתי להסב את תשומת ליבה אליו, אבל היא פשוט ראתה מעבר, עד שפתאום היא קלטה אותו. באותו רגע, הלסת התחתונה שלה נשמטה והיא בהתה בו דקות ארוכות בהלם. התרפקה עליי (בצד השני) ובחנה אותו. מאז עברו כמה מים בנהר ויש לה קשיי הסתגלות. אני מקוה שנצלח את זה. הוא חמוד, קטנצ'יק, אני עוד מנסה ללמוד אותו. המיילדת שמעה כבר בטלפון בדרכה לכאן שילדתי, היא שאלה אם אנחנו רוצים שתגיע, השבנו שכן. כשהיא הגיעה, בדקה אותו, שקלה, חתכה את החבל, נתנה את דף ההוראות והוראות בע"פ ושאלה אותי אם עשתה את התפקיד שרציתי. השבתי שכן. אח"כ היא הלכה. ההתכווצויות היו איומות, אבל הן עברו, תודה לאל. נראה לי בזכות ההנקה המסיבית (אראלי - ממש מצחיק, נהיו לה גזים מהחלב הזה והיא גם פלטה פעם אחת - ממש לחזור אחורה בזמן), מנטי המליצה לי על לימונדה ובדיוק היתה לי במקרר (מעניין, הכנתי לימונענע ביום הלידה בבוקר והיא נשארה במקרר עד אחרי הלידה), זה הקל על ההתכווצויות מאוד.

 

[גם למבי]

חבל שלא ידעתי על הלימונדה

הסתגלות קלה עם אראלי. אני גם שם אז ביחד איתך - כמו בהריון. זהו. נשאר לתאם את הפעם הבאה... אבל גם אני רוצה את כרמית - זה יהיה תורי - לא? (באמת מה יהיה בפעם הבאה - לידה עצמית רשמית?) נשיקות!!!!

 

[שָׂרָה]

גם אני סבלתי מהתכווצויות איומות

במשך יום שלם. רק כשאכלתי קליפות ביצים חיות, זה עבר תוך חצי שעה.. בלידה הזאת אצטייד בקליפות ביצים לאכל כל הזמן.. וגם אנסה לאכול חתיכה קטנה מהשיליה.. זה מונע התכווצויות כואבות.

 

[Manty]

נפלאה שכמותך ../images/Emo24.gif

קבלי עוד וואוו אחד ממני

|!

כל כך שמחה שנתת לעצמך ללדת כמו שחלמת... (רק חבל שלא ילדת שבוע מוקדם יותר, דבר שהיה מאפשר לך להתפנות להשתתף באירוח הלל"מ.. לא נורא, בפעם הבאה..) מחכה לחזרתך לפורום

מנטי

 

[tonti]

ווי ווי ווי. מדהים.

איזה כיף שיצא כמו שרצית.

 

[זהר כרמי]

מדהים !!! נפלא ומעצים. מזל טוב !!!

 

[כרמית מ.]

תודה לך!

אני אספר את הסיפור מהצד שלי, ואנסה להשלים מה ששאלת. בתקופה האחרונה של ההריון, הינו בקשר קבוע. היו חששות שהמיילדת לא תוכל להגיע (תהיה בלידה אחרת), ואני, הזכרתי ל-MISE שאני לא מקצועית, ושאני לא מוכנה להיות אחראית במצב של לידה ללא מיילדת. התכנון היה שהיא תקרא לי בשלב מוקדם, ולמיילדת בשלב מתקדם יותר. בשבת, בשעה 20:15, MISE התקשרה. אמרה שירדו המים, ויש צירים אבל היא לא בטוחה שזה זה. שאלתי אם היא רוצה שאבוא, והיא אמרה שכן, אבל לא למהר. אז התארגנתי ויצאתי לדרך הארוכה והפקוקה (אם תרצי שאהיה גם בלידה הבאה תצטרכי לעבור צפונה....

). הגעתי קצת לפני 23:00, ועוד נשארתי כמה דקות באוטו, לנפח את הכדור (הבטחתי שאביא, ולא רציתי את הרעש המטרטר בתוך הבית). כשהגעתי גיליתי את MISE עם צירים חזקים ותכופים מאד. חשבתי שהיא בשלב מתקדם של הלידה, אבל מכיוון שהלידה הקודמת היתה מאד ארוכה, העדפתי לא להגיד שום דבר. הצירים היו מאד תכופים, כך שלקח כמה צירים טובים עד שהצלחתי להתארגן - שמן, כיבוי האור הגדול, שירותים... די מהר היה לי ברור שהיא בשלב המעבר, אבל שוב - לא העזתי להגיד כלום. שאלתי, אם היא לא חושבת שכדאי כבר לקרוא למיילדת - והסתבר שהיא כבר קראה לה, לפני שהגעתי. מתישהו, MISE אמרה שהיא צריכה לשירותים. ניסיתי לשאול אותה אם רק בזמן ציר או כל הזמן - ואמרה שכל הזמן. הלכה לשירותים, ואני דאגתי שאולי אלו צירי לחץ, והתינוק יצא בשירותים.... אחרי זמן לא-ארוך, היתה הפסקה קצרה בין הצירים (כלומר: יותר מחצי דקה-דקה שהיו קודם P-: לא ממש הפסקה ארוכה) וניחשתי (שוב: לעצמי) שזו המנוחה של פתיחה מלאה. אחריה הצירים באמת השתנו, והפכו למה שנראה לי כצירי לחץ. גם בנזוגה (שדילג בין ארגון כללי, לטיפול בתינוקת הבכורה שהתעוררה, לחדר בו היינו) חשב שאלו הם צירי הלחץ. MISE היתה עכשיו בבריכה. לוחצת בכל ציר. להערכתי עברו כ-10 ד' (הסתכלתי כל הזמן בשעון, כי ידעתי שכשיצא התינוק אני אשכח, אז שתהיה לי הערכה). ואז היא אמרה שהראש בחוץ. הושטתי ידיים לבדוק - ואכן, כל הראש היה בחוץ. אמרתי לה שתושיט ידיים - מתוך כוונה שהיא תוציא את התינוק בעצמה, אבל כנראה שלא הייתי ברורה, או שהתנוחה לא היתה נוחה לשחרר ידיים, ופחדתי שהתינוק ישאר במים לאחר יציאתו, לכן בציר הבא שמרתי עליו, ואכן הגוף יצא בבת אחת. עזרתי להרים אותו. MISE הרגישה/ראתה שחבל הטבור כרוך סביב הראש, ושחררה אותו. תינוק נולד. בהתחלה הוא היה מאד מאד שקט. לא בכה. שמתי עליו יד, בשביל לזהות שהוא נושם (גם ראיתי אותו זז). זה היה קטע שדי פחדתי - כי אין לי כלים לזהות אם משהו לא תקין, או לעשות משהו בנדון. אחרי כמה רגעים הוא התחיל "לחרוק" בעדינות. הסתכלנו בשעון (כמובן שלא זכרתי) - 23:50. דאגנו לחמם אותו. אחרי כמה דקות נוספות MISE יצאה מהמים וילדה את השיליה על הספה הצמודה (כשהתלוננה שיש עוד צירים, הצעתי, בצחוק, כלמודת תאומים, שאולי יש שם עוד תינוק... בדיחה שמובן למה לא התקבלה באהדה רבה...) שוב - לא ידעתי להגיד אם השיליה שלמה ותקינה או לא. המיילדת התקשרה, והסתבר שהסתבכה בדרך והיא מתעכבת. סיפרו לה שיש כבר תינוק... MISE נראתה חזקה ו"כשירה" לחלוטין, אבל קצת פחדתי שהיא תלך להתקלח ויסתבר שזו אשליה, ורציתי שנחכה למיילדת. בשלב הזה ניסיתי לתמרן בין לא להשאיר את MISE לבד, לבין לאפשר למשפחה החדשה זמן ביחד-לבד (הבכורה ישנה בחדר אחר). בסוף, מכיוון שהמיילדת התעכבה, בכל זאת MISE הלכה להתקלח, מפקידה בידי את האוצר המתוק. המיילדת הגיעה כאמור, בערך שעה לאחר הולדת התינוק. בדקה, הסבירה, חתכה את חבל הטבור (כבר לא היתה זרימה בכלל, והיא לא רצתה להשאר הרבה זמן במקום). והשאר יסופר בדפי ההסטוריה... שמחה שהייתי שותפה ברגע המרגש הזה. מצד אחד - זו היתה הזדמנות חד פעמית עבורי, מאד קוסמת, ומצד שני נמצאתי במקום של אחריות שלא יכולתי לקחת על עצמי. תוך כדי, הרגשתי רגועה (אולי בגלל שבכל זאת ידעתי מראש שהאפשרות הזו עלולה לקרות), ונעזרתי בנסיון שהיה לי מלידות קודמות שליוויתי, אבל היה כאן גם הרבה מזל... תודה גם על המחמאות האחרות בשרשור

 

[Manty]

כרמית

המון שאלות עולות לי לראש, אך אשאל רק אחת

למה את מרגישה שהיה כאן הרבה מזל?

 

[כרמית מ.]

תשאלי, תשאלי

הרבה מזל - כי למרות שרוב הלידות מסתיימות טוב, בהרבה גם יש כל מיני שיבושים - ולא תמיד זה בגלל בית החולים / המיילדת / הרופא. לפעמים זה פשוט כך. בעצמך כתבת, על כך שכשיש "איש מקצוע" אז מסתמכים עליו. וכמה שהדגשתי שאני באה כ"חברה" ולא כ"אשת מקצוע", המקום שבו הייתי, הוא מקום של אשת מקצוע - ואני לא. כלומר - אני יכולה לתמוך בלידה כנראה בצורה סבירה. אבל אני לא יכולה לזהות בעיות (אם הן לא צועקות ממש) ואני לא יכולה לטפל בבעיות. כי זה לא לקחת אחריות על עצמי, ועל התינוק שלי - אלא על מישהי אחרת, ותינוק של מישהי אחרת. וגם אם ברור לי שהיא עצמה לוקחת את האחריות על עצמה, בכל זאת - חלק מהאחריות היא גם עלי. אחריות שלא יכולתי לממש (ולשמחתי לא היה צורך).

 

[גם למבי]

זוכרת שכתבתי לך פעם

שאת מצטיירת לי כקולית האולטימטיבית? אז הנה - שוב. כל הכבוד!!!!!

 

[לבנדר א]

ישר כוח משרהלה

מזל טוב ליולדת שאני לא מכירה, ול"מיילדת" המוכשרת והאהובה. חברותיכן לפורום עידכנו אותי אתמול במפגש וגרמו לי להתרגשות רבה. כל הכבוד. (הכותבת היא אמא של הלבנדר הנ"ל)

 

[כרמית מ.]

תודה ../images/Emo9.gif