ילד עויין - כיצד להגיב ../images/Emo140.gif
שלום לאחר שלוש שנות מגורים ביחד, נפרדנו...אני עברתי קרוב לילדי והיא נותרה בביתה עם ילדיה. הזוגיות פסקה לחודש וחזרה. האהבה גדולה מכל דבר, והיא מנצחת. אחת הסיבות העיקריות לפירוק נבעה מהילדים: לה, בן גדול (אחרי צבא) וזוג תאומים בני 17. לי שתי בנות בנות 17 ו-14. הקטנים (2+2) לא חיבבו והתחבבו על הבן זוג השני. הזמן לא עשה את שלו, וגם הוסיף מטענים. שלה דאגו לתת לי את ההרגשה שאין זה ביתי, למרות שכמעט כל תכולתו הייתה שלי, וגם חלק ניכר מפרנסת הבית...ואילו שלי לאחר ביקור או שתיים בו זכו לצוננים בחרו לא לבקר אותי יותר שם. כרגע, בשל נסיבות כובלות של בת הזוג, "כל" הביקורים הם שלי אותה. אחד התאומים בבית והוא ממש עוין. הוא לא מדבר איתי, התעלם במשך שבועות מברכת שלום שלי ואף מפניות פתיחה, (הניסיון הזה די לא נעים), הוא מחצין סלידה/המנעות מנוכחות בחדר איתי וכו'. במילים אחרות הוא מצביע ברגליים על רצונו שלא אהיה שם. אני גם יודע מזוגתי שהילד ממש נגד הקשר הזה. במקביל, אני מנסה לעזור. אני קונה (על חשבוני) ומביא אוכל (מוצרים), מבשל או מביא אוכל מבושל וכו'. שמתי לב, שאני מרגיש לא טוב מכך שאני בעצם נותן/מאכיל את הילד (בגודלו הפיסי הוא בגודל שלי)... ובעצם הוא "כמו אוייב" ואין סיבה שיהנה מין ההפקר...שבני הבית האחרים אמורים להנות ממנו. הנושא אינו בר שיחה כרגע ביני לבינה, ולכן מה שנותר לי זה להסדר עם ההרגשה ולנהוג על פי הבנתי/הרגשתי... האם יש לכם איזה רעיון לטפל בבעיה? תודה
שלום לאחר שלוש שנות מגורים ביחד, נפרדנו...אני עברתי קרוב לילדי והיא נותרה בביתה עם ילדיה. הזוגיות פסקה לחודש וחזרה. האהבה גדולה מכל דבר, והיא מנצחת. אחת הסיבות העיקריות לפירוק נבעה מהילדים: לה, בן גדול (אחרי צבא) וזוג תאומים בני 17. לי שתי בנות בנות 17 ו-14. הקטנים (2+2) לא חיבבו והתחבבו על הבן זוג השני. הזמן לא עשה את שלו, וגם הוסיף מטענים. שלה דאגו לתת לי את ההרגשה שאין זה ביתי, למרות שכמעט כל תכולתו הייתה שלי, וגם חלק ניכר מפרנסת הבית...ואילו שלי לאחר ביקור או שתיים בו זכו לצוננים בחרו לא לבקר אותי יותר שם. כרגע, בשל נסיבות כובלות של בת הזוג, "כל" הביקורים הם שלי אותה. אחד התאומים בבית והוא ממש עוין. הוא לא מדבר איתי, התעלם במשך שבועות מברכת שלום שלי ואף מפניות פתיחה, (הניסיון הזה די לא נעים), הוא מחצין סלידה/המנעות מנוכחות בחדר איתי וכו'. במילים אחרות הוא מצביע ברגליים על רצונו שלא אהיה שם. אני גם יודע מזוגתי שהילד ממש נגד הקשר הזה. במקביל, אני מנסה לעזור. אני קונה (על חשבוני) ומביא אוכל (מוצרים), מבשל או מביא אוכל מבושל וכו'. שמתי לב, שאני מרגיש לא טוב מכך שאני בעצם נותן/מאכיל את הילד (בגודלו הפיסי הוא בגודל שלי)... ובעצם הוא "כמו אוייב" ואין סיבה שיהנה מין ההפקר...שבני הבית האחרים אמורים להנות ממנו. הנושא אינו בר שיחה כרגע ביני לבינה, ולכן מה שנותר לי זה להסדר עם ההרגשה ולנהוג על פי הבנתי/הרגשתי... האם יש לכם איזה רעיון לטפל בבעיה? תודה